שאלה:
שלום וברכה לכבוד תורתו,
שאלה היוצאת מחג הפורים שחבוק היה בשבת קודש.
לשון המצווה "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (במגילת אסתר ט, כב).
ובפרשת כי תשא (שמות לג, יא) "וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל."
ועוד קודם ביציאת מצרים, בשירת הים (שמות טו ג) "יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ"
ובשיר השירים (ה, טז) "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִים."
מכאן השאלה היות שהקב"ה גם קרוי במקרא בלשון איש, וגם היות ומשה רבינו ע"ה זוכה בפרשה להגיע למדרגת ענווה המאפשרת לו ממש שיח של איש אל-רעהו. וגם עוד ששלמה המלך מתאר את הקב"ה בלשון יחסי רעות עם עם ישראל (רעי, רֵעַ).
לכן עלתה המחשבה, האם בחג הפורים ניתנה לנו גם האפשרות להעניק משלוח מנות לקב"ה עצמו, באיזו דרך כלשהי?
תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה ידידי ויישר כח על שאלתך המעוררת והמרוממת.
האמת, שעל פי חכמת הקבלה, אנחנו כל היום כביכול כמובן נותנים לה' יתברך.
על פי האר"י הק', עולם האצילות העליון שכולו אלוקות נבנה כביכול על ידינו בכל מצוה תפילה וברכה שאנחנו עושים. ובספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין תלמידו הגדול של הגר"א מוילנא, מסביר על פי זה את ההקבלה בין הפסוקים "תנו עוז לאלוקים", בו כביכול אנחנו נותנים כוח לאלוקות, לבין "צור ילדך תשי", בו אנחנו כביכול להיפך, במעשים הלא טובים שלנו מתישים כוח של מעלה. והרבה יש להאריך בענין רם ונישא זה.
גם במובן הפיזי ממש, עבודת הקרבנות היא ריח ניחוח אשה לה'.
כמובן הוא לא זקוק לנו באמת, ובודאי לא לקרבנות פיזיים, אלא שכך יצר הקב"ה ברחמיו את מציאות היחס בינינו לבינו, שיהיה בו כעין הזדקקות הדדית, ובכך הקשר שלנו איתו עמוק וקרוב.
יתן ה' שנזכה לראות עין בעין בשוב ה' ציון ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו.
אמן !
תודה רבה כבוד הרב.
(מאוד שמח)
השאר תגובה