שאלה:
אמא שלי אלמנה. היא נהגה להתארח אצלי ואצל האחים והאחיות בשבתות ובחגים. לאחרונה היא מבקשת להתארח בעיקר אצלי, כי יותר נעים לה אצלי. אך אני מרגישה שזה לא הוגן שרוב העול נופל עלי, כאשר יש לה מספיק אפשרויות היכן להתארח. אמא שלי לא שואלת, אלא רק מיידעת שהיא מגיעה. והיא גם אמרה בעבר שאם מסרבים לקבל אותה, אז היא נפגעת. השאלה האם מותר לי להגיד לה שקשה לי או מה, ולהציע לה ללכת לשאר האחים והאחיות? או בגלל שהיא נפגעת אני חייבת לקבל אותה כל פעם שהיא מבקשת גם כאשר קשה לי?
תשובה:
שלום וברכה
שאלתך קשה מאוד… בודאי מצוה גדולה היא לארח את אמא כאשר היא רוצה, אין לך מצוה גדולה יותר מכיבוד אב ואם, ששכרה בעולם הזה ובעולם הבא, ועליה נאמר "למען יאריכון ימיך". יחד עם זה, לפעמים קשה, וכשמכריחים את עצמנו או כאשר מרגישים מנוצלים [אף שזו תחושה שגויה] זה מקשה להמשיך במצוה המיוחדת הזו הלאה. לכן, הייתי מציע בראש ובראשונה לדבר עם האחים שצריך לעשות איזה שהוא סדר שבו מזמינים את אמא, המצב הזה שהיא מתקשרת וקובעת לעצמה היכן היא נמצאת, גורם שהנטל יהיה עלייך, אם האחים יזמינו, אינני אומר שתמיד היא תסכים ללכת אליהם, אבל בודאי הרבה יותר. לכן, צריך פשוט לעשות מעט יותר סדר בדברים, ולחלוק את הנטל של האירוח. כמו כן, מותר מידי פעם לומר שאת לא מרגישה טוב כל כך כאשר את מרגישה שזה יותר מידי בשבילך ואת לא מסוגלת, זה לא ממש שקר ומותר גם לשנות מעט מפני השלום. זה יאפשר לך כאשר היא כן נמצאת לתת לה הרבה יותר ומכל הלב.
תזכי למצוות!
