שאלה:
שלום כבוד הרב.
אני גר בחו"ל, במקום רחוק ממקום תורה שאין בו רב מרא דאתרא.
לפני פחות משנתיים, יש בחורה אחת שלא הייתה יהודיה, ובאה בקהילה שלנו כי רצתה להתגייר.
ובקיצור, היא פגשה כמה רבנים (אמיתיים), ובסופו של דבר, לפני מספר ימים, היא נתגיירה אצל בית דין חשוב שיש פה בחו"ל, כלומר שאלו לה עמה שאלות תורניות וכו׳, וטבלה במקווה כפי ההלכה.
אישית, במשפחה שלנו, ראינו שיש לה יראת שמיים ושהיא מקיימת מצוות ברצינות ולומדת תורה, גם לפני הגיור וגם אחרי הגיור.
אבל ראינו שהיא לא כל כך שומרת את העניינים של איסור ייחוד או שמירת נגיעה וכדומה, וזה היה גם לפני הגיור שלה.
אמא שלי, היות והיא אחראית על אותה בחורה, כועסת בגלל המצב הזה וגם בגלל עוד כמה דברים הקשורים לזה, כגון העובדה שאותה בחורה התארחה כמה פעמים אצל כמה אנשים שאינם כל כך שומרי תורה ומצוות.
ואמא שלי דיברה עם אותה בחורה על נושאים כאלה, ואותה בחורה טענה שבמצבים מסוימים יש היתר וכדומה, אבל לא אמרה שלא איכפת לה, חס ושלום.
מצד אחד, אמא שלי צודקת, בפרט לגבי שמירת ההלכות (ייחוד, נגיעות בין גברים לנשים…), אבל מצד שני, והגם שהטענות של אותה בחורה לא מוצדקות כל כך לפי ההלכה, היא אמנם רצינית מאוד ויש לה יראת שמיים. והעובדה שיש חסרונות בהנהגות ההלכתיות שלה, יש להגיד שזו לא כל כך אשמתה, כי רוב ככל בני הקהילה שלנו הם עמי הארץ לצערינו, ואין לנו מורה הוראה בעיר שלנו (למרות שיש רבנים חשובים מאוד במקומות אחרים פה בחו"ל), והיא הולכת לפי תומה כמנהג המקום…
ועכשיו, אמא שלי, עם הזעם שלה, רצתה להתקשר עם רב או רבנים של אותו בית הדין שגייר את הבחורה הזאת, אבל היא עלולה להציג את הדברים בצורה לא נכונה ולא יעילה לאף אחד, ולכן רציתי לשאול את כבוד הרב:
האם הגיור של אותה בחורה הוא גיור כשר בכל תוקפו בלתי הפיך?
מה עלינו לעשות בצבים כאלה?
איך להציג את הדברים בפני הרבנים (של אותו בית הדין בפרט)?
תודה מראש על העזרה.
שבוע טוב, בשורות טובות, ישועות ונחמות.
תשובה:
שלום וברכה
אינני יכול בשום אופן להשיב על שאלה כזו בלי להכיר את הבחורה מקרוב, הנושא הזה של בחינת רצינותה בקבלת המצוות הוא באמת ענין של בית הדין ולא של אנשים מבחוץ, זה נושא מעמיק מאוד שמצריך בחינה ארוכת טווח, באופן כללי אוכל לומר, שגר שמקבל על עצמו את כל התורה והמצוות, רק הוא לא מאמין לדבריך שנושא מסויים אכן עקרוני ביהדות וכדומה, זה לא מחסר בגיור שלו, גר לא צריך להיות תלמיד חכם. בתנאי שההתרשמות היא שבאם יוכיחו לה זאת לאחר הגיור בשולחן ערוך או כל ספר שהא מכירה שהוא סמכות יהודית מוחלטת היא תקבל זאת, כלומר היא מקבלת את התורה באופן מלא, רק אינה מודעת לפרטים, או אינה מודעת לחומרתם ולאיסורם המוחלט.
מקורות:
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קס, ח"ב סי' קכד, ח"ג סי' קו וקח) דן, בגיורת שרוצה לקבל עליה עול המצוות כולן מלבד חובת הצניעות, שבזה רצונה לנהוג כמנהג הפרוצות שבעם, האם מותר לקבלה לקהל ישראל, או שמא כיון שכוונתה לבטל אחת ממצוות התורה אשר לא תעשנה הרי זה כקבלת מצוות חוץ מדבר אחד. ובריש דבריו סבר להקל בזה מחמת המעשה דהלל, ממנו מוכח שאף שבאותה שעה היה טועה בדבר הלכה, אין זה מעכב בחלות הגרות.
אמנם ציין שם, כי מביאורו של המהרש"א שם נראה שלא גיירו הלל מיד, אלא רק התיר לו ללמוד תורה קודם שנתגייר, משום שידע בו שיתגייר אח"כ בלב שלם, ובעת שנתגייר כבר קיבל עליו עול מצוות בשלמות.
אלא שמטעם אחר כתב שם להקל ולקבל גיורת זו, לפי שהוברר לבית דין שכוונתה ומגמתה לדבוק בה' יתברך וללכת בדרכיו באופן היותר שלם וראוי, אלא שהיא רואה בעוה"ר שרבות מבנות עמנו נוהגות כך וסבורה שהדבר מותר ע"פ דין, ושרבני בית הדין מחמירים עליה יותר מהנצרך ע"פ הלכה, ולכך היא מתנה שאין רצונה לקבל בזה את הוראתם. באופן זה, אף שטעות היא בידה, אין הדבר מחסר בחלות הגרות, שכן היא מקבלת על עצמה בלב שלם כל דיני התורה כלליה ופרטיה, ואם יתברר לה שכך היא שורת הדין, תקיימו בלב שלם.
מקור לדבריו, הביא מסוגיית הגמרא בשבת (סח ע"ב, עב ע"ב), שם נתבאר שגר שנתגייר בין הנכרים ועדיין הוא מחלל שבת או עובד עבודה זרה מחמת חוסר ידיעתו, אין פסול בגרותו, כיון שבשגגה הוא עושה וכוונתו ורצונו לשמור כל מצוות הדת כראוי [ונראה דהיינו באופן שמהותה של עבודה זרה זו אינה סותרת לעצם האמנת האלוקות, אלא שהוא סבור ר"ל שע"י עבודתו לכוכבים ומזלות יתקרב לבורא עולמים, שאל"כ פשיטא שאין כאן גרות וקבלת מצוות, דאף שהוא אנוס על כך מ"מ אין כוונתו להסתופף בצל השכינה], ודו"ק בזה. עכ"ד. וע"ע מש"כ בזה בס' דברות משה (שבת עמ' תקכ הערה יא).
כדבריו נראה מדברי החתם סופר בביאורו לסוגיא דשבת הנ"ל, ופירש שהמדובר הוא בגר שנתגייר בקטנותו ונתגדל תמיד בין האומות, שאם לא כן היאך יתכן שלא הודיעוהו שעבודת האלילים מתועבת היא ע"פ דת ישראל. וכן נראה מלשון הרמב"ם (שגגות פ"ז הל' ב): "כלל גדול אמרו בשבת, כל השוכח עיקר שבת וכו', או נתגייר קטן והוא בין העכו"ם, אע"פ שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת". והקשה שם הלחם משנה, "יש לתמוה על מה שכתב רבינו שנתגייר והוא קטן, דאפילו גדול נמי אפשר דלא ידע מצות שבת, וי"ל, אם נתגייר גדול ודאי הודיעוהו מצות שבת, אבל גר קטן שנתגייר על דעת בי"ד א"צ להודיעו". ומ"מ מבואר ברמב"ם, שאם אכן לא ידע גר זה מאיסור עבודה זרה, אפילו הוא גדול, אין זה מחסר בקבלתו את המצוות.
ובבית יוסף (סי' רסח), הביא מדברי הנימוק"י שהוכיח מהסוגיא דשבת שם שהודעת המצוות אינה מעכבת בחלות הגרות [בשונה מקבלת מצוות], וראה בזה בשו"ת חמדת שלמה (סי' כט), וראה מש"כ בזה בהג' מהרלנ"ח ע"ד הבית יוסף שם. וע"ע שו"ת משנה הלכות (חי"ב סי' רסט, חי"ג סי' קכא).
ולפי סברא זו יתבאר היטב המעשה הנ"ל גבי הלל, שקיבל אותו הגר מחמת שסופו לבוא בקבלת מצוות שלמה, דהיינו, שיודע היה בו הלל שרצונו טהור לקבל עליו כל מצוות התורה, אלא שטועה וסבור שאין חובה לקיים דברי חכמים כתורה המסורה מסיני, וכיון שטעותו היא שגרמה לו לכך ולכשיוודע לו מאמיתת דברי חז"ל סופו לקיים את התורה כולה, אין הדבר מעכב בחלות הגרות.
ומכל מקום יראה הדיין לדקדק בדבר הרבה, ויתבונן בעינא פקיחא לראות שאכן רצונו של הגר שלפניו להיות מעובדי ה' בתכלית ורק הוא טועה בדבר משנה, שאם כוונתו בזה לילך אחר שרירות ליבו הרע והוא כופר בקבלת חז"ל, אין גרותו נחשבת לכלום, ולעיתים ההבדל בין שני המקרים הוא כחוט השערה ממש.
