שאלה:
רציתי לשאול למה אסור לקרוא בספרים החיצוניים ממה מפחדים הרי אם כל המטרה שלנו היא להגיע לאמת אין שום פסול בלקרוא על דתות אחרות
ויותר מזה הרי אנחנו האמת אז ממה מפחדים
אין צד שמישהו ישתכנע
תשובה:
שלום וברכה
השאלה על מה אתה מדבר כשאתה אומר ספרים חיצוניים, אם הכוונה לספרי דתות אחרות, יש איסור תורה של אל תפנו אל האלילים, עצם הלימוד בספרים אלו מטמא את הנפש ויש בו חילול ה' כביכול יש להם מציאות בעולם. אם כוונתך לספר סירא וכדומה, אמרו חז"ל בסנהדרין (ק,ב): "רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי". כלומר, שזה נחשב גם לספרים החיצוניים שאסור לקרוא בהם. אבל יחד עם זה אמר רב יוסף בהמשך העמוד: "אמר רב יוסף: מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו". כמו שאנו מוצאים בכמה מקומות שהביאו ראיות מספר זה. כמו בבא בתרא צח,ב ועוד מקומות. גם הפוסקים הביאו ראיה מספר בן סירא לגבי התעברה באמבטי אם הולד מתייחס אחר הבעל או לא, ראה בבית שמואל אבה"ע סי' ב'.
והריטב"א שם בב"ב ביאר את הענין: "ואף על פי שקראוהו בסנהדרין (ק' ב') ספרים החצונים, ש"מ שלא אסרו שם אלא לעשות ממנו קבע אבל ראוי להגות בו בעתות ללמוד ממנו חכמה ומוסר, משא"כ בספרי מינין ממש".
אני מתכוון לספרים על דתות אחרות שכמו שאנחנו דורשים מכולם לחפש את האמת וללמוד את תורתנו ככה למה שלא נלמד ונבדוק דתות אחרות
ההוכחות לאמיתות תורתנו ולאי סבירות תורתם לא נוגעת לעצם מה שנכתב בברית החדשה וכדומה, אלא באופן בו היא באה לעולם בשונה מתורתנו.
מחילה על ההתערבות אבל צרם לי המילים נבדוק דתות אחרות.
רק מי שמסופק בדת שלו ילך לבדוק דתות אחרות.
מי שברור לו שהדת שלו היא אמיתית אין לו מה לבדוק במקומות אחרים
יש אמת גם בדבריך וזו באמת אחת השאלות ואחד הנושאים המרתקים בענין הזה של ידיעה ואמונה, כלומר, מה מתוך כל מה שאנחנו מאמינים בו בא אלינו או אמור לבוא אלינו בחקירת השכל ומה באמונה של אבותינו סיפרו לנו, וזו שאלה שיש בה גם מחלוקות שונות בין גדולי הדורות, אבל הצד השווה לכולם וזהו בעצם יסוד ענין חג הפסח, שיש מקום גדול מאוד גם לאמונה הבסיסית שלנו מדור לדור, ולא רק לחקירה.
חשבתי שכל הגאווה שלנו כיהודים זה על זה שהדת שלנו לא מפחדת משאלות
ושמספרים לנו על אברהם אבינו שגדל בתוך עבודה זרה והלך וחיפש את האמת
ולא להיות רובוטים שמאמינים רק במה שאבא שלנו האמין כי אם כן מה התביעה על גויים וחילונים גם אבא שלהם לא האמין או האמין אבל בדת אחרת
ו"המתערב"
יכול להיות שרק מי שמסופק (או פשוט בן אדם חושב שלא לוקח הכל כמובן מאליו)ילך לבדוק דתות אחרות
אבל זה. עדיין לא עונה ממה חז"ל מפחדים הרי האמת אצלנו
יש כאן טעות אחת, שכבר השבתי עליה, זה לא חז"ל, התורה מצווה אותנו על תפנו אל האלילים, ואיסור זה נכלל בציווי זה של התורה.
כמו כן כתבתי שהנושא אינו הבירור אם הדת שלנו נכונה, ההוכחות על אמיתות התורה ושלילת דתות אחרות אינן נוגעות ללמידת פרטי מצוות הדת ועניניה.
הסיבה לאיסור, היא משום שאדם מורכב לא רק משכל אלא גם מרגש, וכאשר הוא ילמד דרכי אלילים, גם אם בשכלו יבין את שלילתם, זה יקרר את ליבו בעבודת ה', ועל כרחו ונגד רצונו ואמונתו הרציונאלית, יכנסו מחשבות כפירה לליבו פה ושם, הוא ידחה אותם בשאט נפש מתוך ידיעה ברורה שהם כלום, אבל זה מטמא את הנפש.
אין לכל זה שום קשר עם בדיקת אמיתות הדת שאם אדם יש לו ספק הוא חייב לברר לעצמו, אלא בעצם טמאו את נפשו בכפירה.
ועכשיו למקורות:
לגבי העיון בספרי תיאולגיה נוצרית, כתב בספר מנורת המאור : “וגדולה דבר המינות שאדם צריך לרחקה מלבו, שלא יכנס כלל אפילו במחשבתו, והזהירה בו תורה יותר מכל העבירות, שנאמר “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ודרשו רז”ל אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זו זנות, כי כל מחשבה רעה שבעולם או כפירה נכללת במינות, וכל שאר העבירות הבאות מהתאוות נכללות בזנות, נמצא כי כל האזהרות נכללות במינות וזנות, ובחומרת המינות הקדימה לזנות, וכן כתיב הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה’ ח’), ודרשו בו בפרקא קמא דעבודה זרה י”ז א’, הרחק מעליה דרכך זו מינות, ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות… (נר ב כלל י חלק א פרק ב(.
וכן פסק הרמב”ם (ע”ז פ”ב ה”ב וג) וז”ל: ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב”ה שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, וכו’ אע”פ שאין אתה עובדה, שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין שנאמר ואעשה כן גם אני, וכו’, ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, ולאו זה אע”פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות.
[אולם ברמב”ם לא מוזכר שאין לו חלק לעולם הבא, וראה בזה בבאר שבע (סנהדרין ק, ב) ובקובץ שיעורים ח”ב סי’ מז אות יב].
בתשובות הריב”ש (סי’ מה) כתב, שאף ספרי הטבע שיש בהם דברי כפירה נגד אמונה בו יתברך ובהשגחתו וכו’ יש בזה משום ספרים חיצוניים, ואף הקריאה בלבד אסורה אף אם אינו מאמין בדבריהם, פן יטו את לבבו להאמין בדבריהם, כמו שקרה לאלישע אחר, וכמבואר בפ”ב דחגיגה.
כדי לא לבלבל ולא להאריך חילקתי תגובתי לשנים…
מה שכתבתי שחלק יסודי באמונתנו מבוסס על אמונה ואבותינו סיפרו לנו ולא על ידיעה מחקרית, אין כוונתי שאנחנו לא רציונלים או שאין לנו הוכחות, אלא להיפך, שאמת עמוקה ושורשית, לא באה באמצעות הוכחות אלא על ידי אמונה וזו נקודה בהחלט מענינת.
אם נשים לב, כל הערכים החברתיים שלנו, וכל התפיסות עולם שלנו היסודיות והבסיסיות, מוטמעים בנו ללא צורך בידיעה מחקרית. כל התפיסה שלנו בטוב וברע, מה נכון ומה לא נכון בגבולות הקיצוניים, לא נצרכים למחקר והנמקה. רמח זה רע וחסד זה טוב וכו', יש ערכים שמוטמעים בנו מעצם הבריאה.
גם התפיסה של האמונה בעצם מוטבעת בנו בשורש כתפיסה טבעית פשוטה ועמוקה של המציאות [אני יכול להסביר זאת עם הנושא של הנשמה שהיא חלק מאיתנו וכמו שהגוף שואף לרע היא ושאפת לאמונה אבל לא נכנס לכך עכשיו, עכשיו עובדות].
כל הנושא המחקרי נדרש לנו אחרי שבאופן מאולץ ולא טבעי אנשים ניסו ליצור אפשרויות מנוגדות, כרגע דתות אחרות זו לא סוגיא מענינת ומושכת, אלא אתאיזם וכו', שלמרות חוסר ההיגיון הטבעי בו, ברגע שאתה מתאר אותו בצורה כביכול מקצועית וכו' הוא גורם לך לבלבול, ואז כדי ליישב את התפיסות הטבעיות שלך אתה נדרש למחקר.
לכן, אני אומר, שמחקר לעולם אינו מביא אותך לתחושת עומק, הוא רק מסייע לך ליישב את אמונתך שהיא הבסיס האמיתי הטבעי והיא זו העמוקה שיש אצלך מעצם בריאתך ובעומק ליבך.
אצל אדם חילוני כמובן התהליך טכנית הפוך, כי הוא לא נחשף לתחושות הטבעיות הללו,
מקווה שהובנתי קצת..
סליחה על ההטרחה אבל אם היהדות מתבססת רק על אופן הבאת התורה שזה בעצם המסורת
אנחנו רואים שזה לא עובד כי אם המסורת מדויקת איך יש כל כך הרבה מחלוקות
אם אני מבין נכון אתה מדבר כרגע על מחלוקות הלכתיות? לא על עצם התורה? זה נושא אחר לגמרי וארוך…
[אגב, התגובה שלך הגיעה כל כך מהר שקשה לי להאמין שקראת מה שכתבתי בעיון… בעוד אני חושב על זה כל כך הרבה שנים…]
לשאלתך, המחלוקות שזה כבר נושא אחר של אופן הפסיקה בתורה שבעל פה, ומדוע נמסרה לנו התורה כך באופן שאינו מבורר לכתחילה, וכל הענין של אלו ואלו דברי אלוקים חיים, מה הכוונה מה הביאור, אלו נושאים ארוכים. העיקר לנושא שלנו, שים לב שאין שום מחלוקת בשום עיקרון, רק בפרטים הקטנים. כלומר אף פעם לא יהיה ויכוח בין חכמי ישראל מה הם תפילין, אלא רק מה סדר הפרשיות בתוכם…
כאן הסברתי את הענין בהרחבה, אנא פתח את הקישור
https://din.org.il/2025/03/02/%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%94/
וזה בדיוק מה שמפריע לי כי אני רואה שדת לא הופכת בהכרח אנשים ליותר טובים ואם היתי הולך עם "האמונה "כמו שהרב הגדיר היתי פשוט מאמין בעשיית טוב כמו שכל ילד בן שלוש מבין מה טוב ומה רע ולא יותר מזה
כי תמיד היה לי קשה מה התביעה על גויים הם נולדו שם אז אולי התביעה פשוט היא להיות טובים ולא יותר מזה
שלמה ידידי! כבר אתייחס לעצם טענתך, אבל שים לב, אני לא אמרתי שהדת עושה אנשים טובים יותר! למרות שזה נכון… אמרתי משהו אחר לגמרי, רק תקרא מעט יותר לאט למען ה', אלו דברים יסודיים…
אמרתי שכמו שתפיסות עולם בענין טוב ורע, ואני מדבר על תפיסות יסודיות, רצח ושוד זה רע, נתינה חסד רפואה זה טוב וכו', הן אוניברסליות ואין עליהן ויכוח כי הן לא צריכות הכרעת שכל או מחקר, הן תפיסה טבעית שמורשת בבריאה ובטבע האנושי, כך האמונה בה' כבורא, ובכך שהוא מתייחס ופונה אלינו ושהתורה המסורה לנו מדורי דורות כבר 3500 שנה ולא היה עליה שום דיון וויכוח בתוך העם היהודי עד שהחלה החילוניות לפני 200 שנה, היא אמת, זו תפיסה טבעית אצלנו. והסברתי שאפשר לפנות למחקר, אבל האמת שמה שבאמת מושרש אצלנו עמוק יותר, זו אותה תפיסה טבעית. ואין בכך חיסרון, אדרבה, אדם בריא יש לו אינטואיציות טובות בכל עניני החיים. המחשבה כאילו אם לא הוכחתי משהו מדעית סימן שהוא מפוקפק, היא לא נכונה ולא מוכיחה את עצמה בשום תחום. יחד עןם זה גם יש לנו הוכחות למכביר.
עכיו לשאלתך למה הדת לא עושה כל אדם טוב, קודם כל היא כן עושה! אלא שעדיין יש לאנשים גם יצר הרע, אדם יש לו בחירה וזו תכלית חייו לבחור בטוב, והוא כל הזמן מתמודד. כך שאין ספק שהתורה עושה אדם טוב יותר וזה מוכח לעין כל מתבונן, אבל מלבד זה על כל אדם לעבוד על עצמו תמיד, וכולנו גם נופלים ושבע יפול צדיק וקם. ואני רגיל לפרש, אם הוא נופל למה הוא צדיק? כי הוא קם וממשיך להאבק… וזו הדת! המלחמה הזו! ויש בה חלקים של בין אדם לחברו וחלקים שבין אדם למקום, שניהם נדרשים ועל שניהם אנחנו מצווים ובשניהם יש לנו מאבקים.
אבל יעלה בודהיסטי לשמיים ויגיד זה האמונה שמסורה לנו אלפי שנים והאינטונציה שלי אמרה לי שהדת שלי (הבודהיזם)באמת נכונה ולא מצאתי סיבה לבדוק משהו אחר ולכן עשיתי מה שעשיתי
זה נראה לרב קביל???
(סליחה אם אני מטריח את הרב יותר מידי)
נראה ששוב ושוב אתה לא מדקדק בדברי… אמרתי שנושא בירור אמיתת היהדות אינו נוגע ללימוד פרטי צורת העבודה זרה, ואינו נוגע לנושא של האמונה הפשוטה, וכל אדם רשאי וצריך לברר את אמונתו על פי הוכחות, ודבר זה לא מחייב דבר כזה לימוד בספרים חיצוניים, והראיות ליהדות ברורות וניתן ללומדם, ויש לנו ספרות ענפה בענין, מרצים והרצאות ועוד. כל מה שהסברתי וכהערת אגב, הוא שהאמונה הפנימית של אדם שלגמרי אינה אינטואיציה בעלמא, ולגמרי לא כך הגדרתי אותה, אלא היא שכל טבעי וישר שמוטבע בבריאה [והוא לא קיים לגבי שום עבודה זרה] בסופו של דבר יש בו חותם עמוק יותר בנפש מאשר הוכחה כזו או אחרת. ולכן, ההוכחות נדרשות כדי ללבן ספקות שאלות התקפות של אתאיסטים וכו', אבל לא לשכוח יחד עם כל זה ללבות היטב את האמונה הפשוטה הטבעית שיש לנו בלב מעצם בריאתנו.
השאר תגובה