שאלה:
שלום רב,
שאלה ראשונה:
אדם שאוכל תפוצ'יפס ואחר כך ששיעור זמן העיכול כמעט עובר, הוא אוכל סלט (הכל היה על השולחן או עם כוונה מפורשת).
האם כעת הוא "מאריך" את שיעור העיכול של המאכל הראשון או שהוא הפסיד באמת את הברכה אחרונה על הצ'יפס.
(בספר וזאת הברכה משמע שאם המאכל הוא "באותה קטגוריה" אז ניתן לעשות "המשך אכילה". השאלה היא מה קורה במקרה שהמאכלים הם שונים [חטיף וסלט למשל]).
שאלה שניה:
כאשר אדם הולך לאכול סעודת פת ומסופק לגבי קינוח עם לברך עליו במ"מ – ראינו עצה, שיברך על חתיכה מהעוגה לפני הסעודה, ואז זה יתפוס לקינוח.
השאלה היא:
מה קורה עם מגיעים לקינוח רק עוד שעתיים,
האם ברכתו תתפוס מיכיוון שיש כאן "המשך אכילה".
או שמא יש כאן דברים בקטגוריות שונות (סעודה וקינוח) וממילא הוא לא הרוויח כלום בעצה זו. האם יש כאן המשך אכילה?
תודה רבה
תשובה:
לא צריך להיות אותו מאכל דוקא, ראה משנה ברורה סי' קפד ס"ק יח.
אלא שיש לדון אם זה מועיל רק בעודת פת או גם בסתם אכילה, וראה פסקי תשובות שם שזה תלוי במחלוקת האחרונים בטעם דין זה. במשנה ברורה כתב שכל זמן שאוכלים הכל נחשב סעודה אחת, וממילא זה נחשב כאילו לא נתעכל. אולם הפרי מגדים שם אומר שבאמת הגוף לא מתחיל לעכל את המזון עד שגומרים לאכול, ובשער הציון שם לא נחא לו בפירוש זה. על כל פנים הנפקא מינה היא שסברת המשנה ברורה מועילה רק לסעודת פת, שהכל סעודה אחת, ולא באכילת פירות וכדומה.
לגבי שאלתך השניה, מדובר בברכה ראשונה ולא אחרונה ואז לדעת רוב ככל הפוסקים לא משנה אם עבר שיעור עיכול העיקר שלא יסיח דעת.
