שאלה:
שלום כבוד הרב.
קראתי פירושים בחומש ארטסקרול, על פסוק אחד לגבי מכירת יוסף (בראשית לז, כח), שמביא מאמר בתלמוד ירושלמי (שקלים, פ"ב, ה"ג) האומר, וז"ל הירושלמי: "[…] רבי ברכיה רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, יהא כל אחד ואחד [פודה את] בנו בכורו בעשרים כסף. רבי פינחס בשם רבי לוי: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע, לפיכך יהא כל אחד ואחד מהן נותן שקלו טבע".
(טבע, פירושו מחצית השקל שהוא שני דינרים (תורה תמימה שם, הדר זקנים שם)).
ומשם יש שמפרשים שיש ללמוד מכאן שיש לנו להיזהר עם היצר הרע, כי רואים מאחי יוסף, שנקראים שבטי י-ה, שאף הם הגיעו למכור את אחיהם תוך כדי בטחון שהם עבדו בדרך הנכונה וגם על ידי צרוף השכינה.
אישית, אני נזהר מהאנשים בדרך כלל, גם מאנשים שנראים כדתיים, אבל כשקראתי את המאמר הזה, הרגשתי שגם מהאנשים שנראים כרבנים וצדיקים יש להיזהר, כי אולי גם הם פועלים על פי האינטרסים האישיים שלהם ולא כל כך כדי לעזור לאחרים…
אשמח להכיר דעת הרב על זה.
תודה מראש.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
כל טוב.
תשובה:
שלום ידידי היקר
שאלתך מאוד מענינת ומשקפת משהו מאוד עמוק בפסיכולוגיה האנושית.
כאשר אנחנו לומדים תורה ואפילו חכמות אחרות, נוכל להביא ראיות ומקבילות להרבה מאוד מחשבות מכל הסוגים ולעיתים גם באופנים סותרים, ואיכשהוא, בכל דיון וויכוח, כל אדם ימצא לעצמו את הראיות כביכול למה שהוא עצמו חושב או מרגיש או מתאים להווית חייו. הרי כנגד המדרש שהבאת יש אין ספור מדרשים על עין טובה ועל לדון לכף זכות, ועל לראות במעלותיו של השני ולא בחסרונותיו, ועל אמונת צדיקים, ועל התבטלות לתלמידי חכמים ועוד ועוד, אז אי בעצם יצא שאותך תפסו דוקא דברי המדרש הללו? אני חושב וגם קצת מתוך ההיכרות הותיקה והידידות העמוקה בינינו, שדוקא אותו חוסר אמון בסיסי שיש לך ברבני המקום אצלך שם בצרפת שכלל אינני מכירם, גרם לך להתפס דוקא למדרש הזה.
עכשיו ישאל השואל, רגע, אבל המדרש הזה אכן כתוב… ואם אתה אומר שיש מדרשים אחרים, האם יש סתירה בין הדברים?!
פשיטא שאין כאן שום סתירה, ובודאי דברי המדרש שציינת הם אמת נוקבת, ויש הרבה דברי חז"ל בענין זה של "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", אלא שכל זה אדם צריך לומר לגבי עצמו, ולהכות על החזה שלו עצמו, ולא על החזה של זולתו.. לגבי תלמידי חכמים הוא צריך לרכוש כבוד, ולהתאבק בעפר רגליהם כדברי המשנה באבות.
כמובן, כאשר אנחנו רוצים לדעת מי תלמיד חכם הראוי לכך, ולמי לשמוע בכל ענינינו ללא כחל וסרק, זה דבר המצריך בדיקה וזהירות, ובענין זה הכלל שאני תמיד נוהג לומר, ראה מי זוכה להערכה של תלמידי חכמים ואחריו תלך. אבל מי שהתקבל כתלמיד חכם צדיק ירא אלוקים, יש לכבדו בכל לב, ללכת בדרכיו ולהתאבק בעפר רגליו.
כמו כן חשוב מאוד לזכור את מאמר החכם "מכלל הזהירות שלא תזהר הרבה", כלומר יש לעשות הבדלה מאוד יסודית בין "זהירות" שהיא מידה מבורכת, ל"חשדנות", שהיא כבר תכונה מעיקה, שמקשה על החיים, פוגעת בנפש בשמחת החיים ובמעורבות בחיי החברה, ואינה נאמנת בדרך כלל למציאות.
ברכה והצלחה וכל טוב.
