שאלה:
כידוע שיעור צאת הכוכבים הוא ג' רבעי מיל דהוא יג' דקות ומחצה, אלא דכידוע היום לא ניתן לראות אותם כוכבים (לסתם בנ"א) עד שיעור יותר מאוחר (כמו 26 דקות) ולכן מחמירים לענין ק"ש ועוד דברים לזמן זה
השאלה היא אם חומרא זו הוא מעיקר הדין דהיינו שנוקטים דזמן ג' כוכבים צריכים לראות אותם בפועל ולכן אע"פ שבזמן הגמ' כן היא נראה לפני כן מ"מ היום נשתנה שיעור זה א"ד זהו רק מנהג בעלמא שנהגו להחמיר אבל מעיקר הדין צה"כ הוא בי"ג דקות ומחצה
ונ"מ אם אפשר להתפלל מנחה עד זמן ראיית הכוכבים בפועל וכדין בין השמשות א"נ לצרף זמן זה לאשה שעשתה בדיקה ביום א' בבה"ש א"נ לעשיית שבותים (לצורך מצוה) בערב שבת
תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה
מקובלנו מרבותינו שכוכבים אנחנו לא יודעים לראות, אלא שיש מחלוקת גדולה מתי הוא זמן צאת הכוכבים, ומחלוקת זו נובעת מכמה ענינים, ראשית מה הוא מן שיעור הילוך מיל אם 18 דק' ואז צאת הכוכבים הוא 13.5 דק', או 24 דק', ויש שיוןת נוספות, וכן ההבדלים בנשפים בין ימי ניסן ותשרי לשיא הקיץ, שאמנם הם משמעותיים באירופה הרבה יותר מאשר בארץ ישראל [ראה בענין זה משנ"ב רסא, כג], ולכן בארץ ההבדלים אינם חדים, אבל עדיין יתכן הבדל. כמו כן, שיטת רבינו תם שנהגו בה קהילות רבות, ואמנם העיקר להלכה בשיטת הגאונים הוא שצאת הכוכבים הוא 13.5 דקות לאחר השקיעה ולא 18 דקות, ולכן, הגם שמחמירים בכך לענין תפילת ערבית [ואגב המנהג הרווח הוא בכל השנה להמתין עוד 2 דק' ולהתפלל 20 דק' לאחר השקיעה] ניתן לסמוך לענין שינויי הנשפים שהפרש זמן זה מכסה.
יצויין, כי לדעת החזון איש הזמן הוא 35-40 דק' לאחר השקיעה, וסבר שזה פחות או יותר הנשף המביל לשיעור רבינו תם באירופה, ולדעת האור לציון [יו"ד ח"א סי' י] 27 דק' לאחר השקיעה כמנהג בגדד, ודן ארוכות כיצד מתישבים הדברים עם דברי הגאונים. ויש בענין זה עוד שיטות שונות.
לכן, ודאי לא נקל כנגד עיקר ההלכה, רק נחמיר בפרט לגבי מצוות דאורייתא כשיטות השונות.
מקורות:
על כך שעיקר הזמן הוא 13.5 דק' לאחר השקיעה, ראה בן איש חי ויקהל אות ט, רב פעלים ח"ב סי' יט, אלא שהוסיף שמחמת שלא הכל יודעים לשער נהגו בבגדד להמתין 27 דק' לאחר השקיעה במוצאי תענית, וראה בס' בין השמשות לרימ"ט שכתב בפשיטות שמנהג ירושלים להמתין כחצי שעה עד לתפילת ערבית, ומעניין מנין השתרש המנהג להקל כנ"ל.
