שאלה:
שלום וברכה,
אנחנו זוג עם שלושה ילדים, ב"ה בעלי אברך ואני עובדת משרה מלאה. אין לנו דירה בבעלותנו וגם בדרך הטבע לא אמורה להיות כזו עד סוף החיים, שנינו מגיעים ממשפחות שאינן חרדיות ובציבור הכללי לא כ"כ נהוג לקנות לילדים דירות (או לפחות לדאוג לזה). אין לנו הון עצמי וגם לא כסף מהחתונה, כי ההורים כיסו את המנות והאולם מהמתנות. מה גם שהמצב הכלכלי של המשפחות שלנו לא מאפשר זאת.
לעומתנו, כל הסביבה המקיפה אותנו, כולל החברים שלנו המתחזקים, כן מחזיקים כבר בדירות משלהם וקיבלו סיוע נכבד מההורים. אנחנו מוצאים את עצמנו מפנים עכשיו דירה שכורה עם 3 ילדים כי בעל הדירה ביקש להיכנס לגור בדירה והשכירות בדירה החדשה מרקיעה שחקים. החברים התגייסו להשלים את השכר דירה במגבית למעננו, אך ההרגשה שלי היא כ"כ לא נעימה ואפילו אני נבוכה מכך. אני מרגישה כאילו נכשלתי בלהצליח את החיים, החברים שלנו כולם "מסודרים" עם דירות ועם משפחות מבוססות, וגם הם אברכים ורק האישה עובדת, אבל יש להם גב כלכלי ואפשרות לגור בדירה משלהם או לפחות להשכיר אותה. ואנחנו מוסרים נפש על התורה כדי להמשיך ללמוד בכולל ולגדול אבל מרגישים נעבכים כאלו לעומתם. כל שאלה שניה של אנשים בציבור החרדי היא: יש לכם דירה?
איך אפשר להתמודד עם הרגשות השליליים הללו? אני כאילו מרגישה קצת שה' שכח אותנו חס ושלום. זה מגיע בעקבות הפינוי המאולץ מהדירה השכורה שחווינו כעת. דירה שמאוד אהבנו והשקענו בה ופתאום מצאנו את עצמנו אורזים ויוצאים.
תודה רבה!
תשובה:
ערב טוב ומבורך
קראתי בהרבה כאב את כאבך, הבעת אותו בצורה מאוד מרגשת, והאמת, את מקרינה בין השורות הרבה עוצמה, הרב גאווה ואמונה בדרך, אולי זה נראה לך מובן מאליו, אולי זה נראה לך שכך כולן, אבל זה לא פשוט כל כך, ובהחלט היה מרגש לקרוא, עליכם ועל שכמותכם העולם עומד. אני לא אומר זאת כדי לנחם ולעודד, אני גם לא חושב שאתם זקוקים לתנחומים וכבר אסביר, אני אומר כי זו האמת… את מבטאת בדברייך את הדוגמא האמיתית לאם ורעיה בישראל, המגדלת בית אמיתי של תורה ויראה.
עתה אומר לך דבר שאני נוכח בו וחי אותו, אינני בטוח שהחא הדבר הנכון לומר לך בשעה זו, אבל הוא האמת של החיים:
הכאב הוא גדול, החסר מביא לקושי, והסביבה שנראה כביכול יותר מבוססת מעצימה את הקושי, אבל מתוך ניסיון רב שנים כאן באתר ובפעילות ציבורית בכלל, אין אדם שאינו עובר ניסיונות, ולפעמים הניסיונות הם קשים מנשוא, ואף אחד לא יודע… התמודדות עם ילד מאתגר, שלום בית, בריאות, יחסים משפחתיים כאלו ואחרים, יש אנשים שכל העולם מקנא בהם על העבודה ועל המשכורת, ואת האמת רק הוא יודע, שמדובר בגיהנום אין סופי יום יום, עם הבוס, עם חוסר סיפוק או כל דבר אחר. החיים מלאי התמודדויות, אנחנו בגן של מבוכה, כל זה לטובתנו וכדי לנסות אותנו, זה לא קל גם אם זה לטובה, אבל זה כולם. כל האנשים שאת רואה סביבך, מתמודדים או התמודדו או יתמודדו עם קשיים, וזה כלל לא משנה מה יהיה הקושי, משום שכאשר זה בא לאדם, זה תמיד נראה לו הדבר הכי קשה בעולם וקושי אופף אותו.
הדבר החשוב והנכון לנו לעשות, הוא תמיד לנסות למקד את המבט על כל היש הענק שקיבלנו. בעלך אברך מצליח ונהנה בלימודו! שלושה ילדים חמודים בריאים ומאירים [הגידול לא קל, אבל קושי בריא ומשמח]. יש עבודה, פרנסה לחיות, משפחה מורחבת, מעגל חברים תומך ומחבק! יש לכם המון! מה זאת אומרת שאתם לא יוצלחים בחיים?! כל מה שחשוב באמת יש לכם ב"ה!
עם המבט החיובי הזה על מה שיש, מקבלים כוחות, ומתחזקים באמונה שבעזרת ה' יהיה עוד שפע בלי גבול. וכי חסר לבורא עולם דירות לתת? איך אפשר לקבוע שלעולם לא יהיה?! אחרי קצת יותר שנות פרנסה אני יכול לומר לך מה שיאמרו לך כל מי שרק תשאלי, שהקב"ה מזמן לכולם הפתעות, ומספק את צרכינו בצורה בלתי ניתנת לצפייה מראש, כל הזמן ניסים! לכל נס יש הסברים מכאן ועד להודעה חדשה, אבל את יודעת מה תעשו ואיפה תהיו? מי יודע… בעזרת ה' ירווח לכם וזכרון הימים הללו של ההתמודדות יראה בעיניך משהו ורוד מרוחק ונעים כזה של ימי בראשית.
בורא עולם ישלח לכם פרנסה, ונחת מהילדים, וחיים של עשייה וסיפוק ושמחה, בריאות ואריכות הימים, הכל עוד לפניכם בעזרת ה'!
בהצלחה רבה עד מאוד ובשורות טובות.
אתן קצת פרספקטיבה אולי זה יעזור – אני בן 40 אף פעם לא יצאתי אפילו לשידוך אחד והכל בגלל בעיות רגשיות מהילדות. אני בחוב של 60 אלף שקל ועובד בתור מאבטח ומרויח 41 שקל לשעה ומתבזה מהבוסים שלא ברמה הכי גבוהה. חי במרתף עם טיפה שמש עם בעל בית לא הכי בריא בנפשו עם קפריזות, לא בקשר בכלל עם ההורים שגרמו לי לכל הבעיות וגם לא לאחים והאחיות, ואני יכול להמשיך עוד ועוד ועוד…
ואני אומר גם לך מנחם ידידי, שיד ה' לא תקצר, יש לך גם דברים טובים ועוד תראה הרבה טוב בחייך, ולגבי הקשיים הרגשיים, אסור להכנע להם! תטפל בעצמך ובעזרת ה' נכונו לך ימים יפים בעזרת ה'.
לא יודע אם זה המקום אבל התמודדתי בעבר (שלא בהצלחה. הרבה טרוניות וכעסים על הסובבים אותי ועל הבורא יתברך עד כדי קושי להתפלל מעבר לשלושת התפילות או ללמוד) בנקודה מאוד מסוימת ורגישה שאין כאן המקום לפורטו ושחלק מסוים ממנו אני עדיין סוחב איתי וכנראה שזה ילווה אותי עד זיבולא בתרייּתא. הייתי בטוח שאני אמנם לא היחידי שמתמודד עם זה אבל בין הבודדים. ושכל מי שאי-פעם התנסה בזה הוא שבור ורצוץ.
בדיוק היום פגשתי ידיד שלא ראיתי שנים והוא כלל לא ידע מה שעבר עלי (פעם האחרונה שנפגשנו היה הרבה לפני שההתמודדות שלי התחילה בכלל) והוא מספר לי לתומו בלי לדעת כלום עלי שהוא מתמודד עם סיפור ומספר לי את הסיפור שלי רק בצורה יותר קיצונית ועם סוף הרבה יותר מורכב וכשהוא מסיים הוא אומר לי בטבעיות "קשה אמנם אבל טוב. מודה לבורא עולם על החסדים למרות הקושי" "בהתחלה לא התחשק לי להמשיך עם השיעורי-תורה אבל מיד חשבתי לעצמי שאין סיבה להפסיק ללמוד".
עדיין מתקשה להאמין שזה איתי. שזה אפשרי. שיש כאלה אנשים.
תודה על הדברים המרגשים.
כדאי מעתה לא לכתוב כאן את ההתמודדויות שלנו, כי מן הסתם השואלת מקבלת קישור על כל תגובה וזה מן הסתם לא לרצונה.
אפשר לכתוב בפוסט נפרד בשאל את הרב ונשמח לפרסם לחיזוק הרבים.
ברכה והצלחה
לפעמים אדם נואש כי נראה לו שכל החיים הוא יתמודד עם קושי כלכלי.
הרבה פעמים פתאום המציאות משתנית והפרנסה מסתדרת [לפעמים מכיוונים שהאדם לא חשב עליהם בכלל].
"כל מי שיש לו פת בסלו, ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה"
מהיכן שמה שיטריד אותנו עוד 10 שנים זה פרנסה ?
מכיר אדם שדאג מאוד וחסך כסף כדי שיוכל לחתן את ילדו וקנה לו דירה.
ואכן כיום יש לילדו דירה במרכז הארץ, אלא שהדירה אכן קיימת ומושכרת, אבל ילדו אינו מתחתן [ויתכן ואינו יכול בכלל להתחתן]
השאר תגובה