פורס מפה ומקדש בפורים ביום שישי

שאלה:

א.האם אפשר השנה לכתחילה לעשות סעודת פורים בע"ש סמוך להדלקת נרות מדין פורס מפה ומקדש ב. אני מאריך בשמונה עשרה של לחש ומפסיד את חזרת השץ האם יש עניין שאקצר בתפילה כדי לענות בחזרת השץ

תשובה:

"פורס מפה ומקדש", כלומר שמחשיך באמצע הסעודה ואז עושים קידוש וממשיכים… זה אפשרי אבל אינו לכתחילה, כיון שנכנס כאן במחלוקת האם מברכים קודם ברכת המזון לפני הקידוש או לא, ויש כאן צד ברכה שאינה צריכה, ולכן אין לעשות כך אלא בשעת הדחק שלא הספיקו לאכול קודם.

אל תקצר בשמונה עשרה, אבל בשעת אמירת קדושה תשתוק ותאזין ותכוון שאם זה אינו הפסק אתה מעוניין לצאת בשומע כעונה.

מקורות:

ראה כל הפרטים בשו"ע סי' רעא סעי' ד ומשנה ברורה שם.

כתב הבית יוסף (סימן תרצה), שכשפורים שחל להיות בערב שבת, עושים סעודת פורים מבעוד יום ובלילה צריכים לעשות קידוש וצריכים גם לאכול מעט אחרי הקידוש ויש שעושים סעודתם בבוקר והכל לפי המנהג. כתב על כך הדרכי משה: "ובמנהגים שלנו (מנהגי ר"א טירנא פורים עמ' קס) כתוב דיש לעשותה בבוקר כשחל פורים ביום ששי".

הרמ"א (סי' תרצה, ב) השיג על דבריו, וכתב "כשחל פורים ביום שישי יעשו הסעודה בשחרית משום כבוד שבת".

וכתב המשנה ברורה: "והיינו קודם חצות היום לכתחילה. וביד אפרים כתב בשם מהרי"ל להתיר קודם תחילת שעה עשירית. (בשעות זמניות)". והגרש"ז אוירבך כתב שאכן, כשחל פורים ביום שישי, נהגו המדקדקים להקדים ולערוך את הסעודה לפני חצות.

אמנם יש בעיקר אצל החסידים שנהגו לעשות פורס מפה ומקדש כדברי הבית יוסף, נוטלים ידיים ואוכלים כביצה פת, כחצי שעה לפני השקיעה האשה מדליקה נרות כמו בכל ערב שבת, והבעל מקבל את השבת ע"י דיבור או ע"י אמירת 'ויכולו'

יש שנהגו להתפלל ערבית בשלב זה וניתן גם ללכת לבית הכנסת ולהתפלל, במקרה כזה ראוי שחלק מהנוכחים ישארו במקום הסעודה, כגון נשים, וכן, קיימת עדיפות להתפלל בסוף הסעודה.

בהמשך פורס הוא מפה על הפת הנמצאת על השולחן ואינו צריך להביא לחם משנה, (וי"א שצריך הוא להביא לחם משנה ולכסותם) ומוזג כוס יין ומקדש, כפי הנוסח שבכל ליל שבת, ואם כבר שתה יין בתחילת הסעודה אינו מברך כעת שוב 'בורא פרי הגפן' אלא ממשיך עד 'מקדש השבת'. ושותה ומחלק יין מהכוס לכל המסובים, ואינו צריך לברך שוב על הפת מפני שכבר בירך בתחילת הסעודה, אך צריכים כולם עתה לאכול כביצה (עי' משנ"ב סי' רצא ס"ק ב) מהחלה מפני שאין קידוש אלא במקום סעודה וממשיך בסעודתו, ולאחר צאת הכוכבים ממשיך לאכול את סעודתו ויקפיד לאכול אז עוד פת או מזונות קצת יותר מכביצה ויכוין לצאת בזה מצוות סעודת שבת, ויצא ידי חובת סעודת פורים וסעודת שבת.

בסוף הסעודה מברכים ברכת המזון, בברכת המזון יש לומר 'רצה'. ביחס ל'על הניסים', ישנה מחלוקת אחרונים האם לאומרו, ולמעשה נהגו כן לאומרו.

בספר מנהגי ארץ ישראל כתב: "וכשחל פורים ביום שישי המנהג היפה והנעים הוא לעשות הסעודה בערב אחר תפלת המנחה ובאמצע הסעודה פורס מפה ומקדש וחוזר ואוכל סעודת שבת. וכן כתב מהריק"ש בהגהותיו". וכן היה מנהג חלק מהראשונים. הנה, למשל, קטע ממנהגי רבינו פרץ מקורביל, בעל 'תוספות רבינו פרץ': "פעם אחת חל פורים בערב שבת ואכל סעודת פורים ובירך והתפלל ערבית ואחר כך עשה קידוש ואמר לתלמידיו שהרוצה שלא לברך בין שתי הסעודות… פורס מפה ומקדש ואומר על הניסים".

בקונטרס 'משנתם' מובא שמרן הגרא"מ שך זצ"ל סיפר שהגרא"ז מלצר זצ"ל בעל 'אבן האזל' נהג בהיותו בקלצק לפרוס מפה ולקדש, והוסיף שכאן בארץ ישראל לא נוהגים כך.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל (הליכות והנהגות פורים) כתב שבדיעבד, מי שלא אכל סעודת פורים עד פלג המנחה (השנה תשפ"א בערך בשעה 4:25), יכול לקבל שבת לאחר פלג המנחה, לקדש על היין ולאכול סעודת שבת יחד עם סעודת פורים, ויוסיף מאכלים לכבוד פורים. ואמנם מרן הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פורים פרק יט אורחות הלכה הערה 81) כותב שלא נהגו לקבל שבת מבעוד יום ולאכול סעודת פורים וסעודת שבת יחד, כיון שאם כבר קיבל עליו שבת, לא ניכר שאוכל כעת לכבוד סעודת פורים.