שאלה:
האם יש מקום ביהדות ,
האישה משועבדת לבעלה ,?
אני מדברת בלשון שיעבוד.
ואם כן אשמח לקבל מקור
תשובה:
יש הרבה מקורות לכך, לא רק לגבי שהשאה משועבדת לבעל אלא גם שהבעל משועבד לאשה, אבל יש כאן טעות בהבנת המושג… כל התחייבות נקראת שיעבוד, יש מאות מקומות בגמרא שבעל חוב משועבד לזה שהלווה לו כסף, ועוד ועוד שיעבודים שונים ממוניים וכדומה, בני זוג שמתחתנים יש להם שיעבודים הדדיים הן לענין דיני הממון שביניהם הן לענין דיני האישות שביניהם, והנושא הדדי לגמרי.
האם יש מקום שאישה צריכה למסור את הרצון שלה , לבטל אותו לחלוטין ,
עד מצב שגם את השאיפות שלה והחלומות חיים שלה ,
ולתת לבעל שליטה מלאה ,
במיוחד שמדובר באדם על הרצף ?
ודאי שלא! אבל השאלה שלך נורא כללית ולא ממצה, והנושא נשמע ענק וטעון, חייבים ייעוץ פרטני אצל אנשי מקצוע.
זה באמת מצריך יותר בירור מפורט. שהרי:
1] בהלכה כן יש הבדל בין זכויות וחובות של גבר לבין אלו של אישה.
2] גם בסגולות הכשרות, יש הכרה בהבדל בין גבר לבין אישה.
לדוגמא:
"חסיד אחד נכנס לאדמור חבד השביעי, קודם חתונתו,
ושאל: האם נכון לקיים המנהג המובא בספרים, שהחתן ידרוך על רגל הכלה בשעת החופה?
השיב הרבי: בשביל מה צריך בכלל סגולות?!
אם אתה תהיה בעל-הבית כמו שאתה צריך להיות,
דהיינו, ההנהגה תהיה בהתאם לשולחן-ערוך ודרישות תורת-החסידות,
אז ממילא אתה תהיה בעל-הבית.
ועוד שזהו, ההנהגה לדרוך וכו', עניין בלתי צנוע.
והמשיך:
אם בכל זאת אתה רוצה סגולה, אני אתן לך סגולה:
להיכנס ראשון ל"חדר ייחוד".
ובאם ישכח להיכנס ראשון לחדר ייחוד, אז כשיגיעו לדירה של הזוג, אחרי החתונה, שהחתן יכנס ראשון.".
[מתוך: ספריית חסידות חבד.
גיליון "התקשרות", מספר 704.].
תודה.
אינני עוסק בסגולות בכלל משום סוג, באופן כללי כוונת הרעיון של הרבי מחב"ד שציטטת, הוא שגבר מטבעו רוצה ומתאים לו יותר להיות בעל דעה ומנהיג, והאשה מטבעה אוהבת שיש לה גבר לסמוך עליו, אבל זה רק במה שנוגע לטבע הבריא! מה שכולנו מכירים מהחיים, אף אשה לא רוצה גבר עם נמיכות רוח, ואף גבר לא רוצה אשה שתלטנית, אבל מה שמתואר בשאלה כביכול יש שיעבוד מחייב להמחק בפני הבעל, הס מלהזכיר. מי שמכיר בית יהודי בריא רואה מה זה כבוד בין בעל לאשה, מה זו מסירות, מה זו הנהגה בריאה ומה זה רגש בריא. לזה צריך לשאוף.
השאר תגובה