אלו ואלו דברי אלוקים חיים

שאלה:

איך מבינים את הנושא של אלו ואלו דברים אלוקים חיים באגדות כאשר השיטות סותרות זו את זו?
שני דוגמאות ברשותכם.
או שאין בין העולם הזה לימות המשיח או שכל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח
או שבין רגליה כרע נפל או ששמי כה
כאמור מדובר בשני דוגמאות מזדמנות בעלמא להבנת השאלה

תשובה:

שלום וברכה

בכל הנוגע לנושאים טכניים מציאותיים, מה בדיוק היה ואירע, אינני חושב שקיימת ההגדרה של אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

יש בזה שני ענינים, או שמדובר במשלים של מוסר או דרך גוזמא [כמו באגדות החורבן, שכאשר חז"ל מבטאים את ריבוי העם בארץ ישראל הם נוקטים לשונות גוזמא כפי שהאריך בזה המהר"ל] או שמדובר אכן במחלוקת במציאות שבזה רק אחד צודק בפועל.

הנושא של אלו ואלו דברי אלוקים חיים קיים בנושאים הלכתיים או אמוניים, כאשר שם הרעיון הוא שיש אמת בכל אחד מהצדדים וכל השאלה היא מה הלכה למעשה.

ננסה במילים קצרות להבהיר את הדברים: הגמרא במסכת עירובין יג ע”ב מביאה, שהיה חכם אחד שידע לומר 150 טעמים לטהר בהם את השרץ, ונראה בגמרא שענין זה נדרש לשבח, להראות את גודל מעלת הבנתו, דבר תמוה ביותר! עוד אמרו שם: “שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולמה נפסקה הלכה כבית הלל מפני שנוחים ועלובים היו [נהגו בענווה והצטנעות]. נימוק זה אינו מהווה סיבה הלכתית הגיונית לכאורה. עוד אמרו במסכת חגיגה ג ע”ב: בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה הללו מטמאים והללו מטהרים, שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעכשיו [כלומר איני יודע כמי האמת] תלמוד לומר כולם מרועה אחד ניתנו. ואף כאן אנו נתקלים בענין תמוה זה, ששני הטיעונים ההלכתיים המנוגדים הם אמת, וכולם מאת הבורא יתברך.

וכאן אנו מגיעים לשאלתך, כיצד יתכן כדבר הזה שהאמת כביכול אינה אחת, ושני צדדים מנוגדים אמיתיים במידה שווה. על שאלה זו עמד הריטב”א שהיה מגדולי הראשונים במסכת עירובין שם,ומבאר, שכאשר משה רבינו עלה למרום לקבל את התורה לימודו הקב”ה בכל דבר 49 פנים לאיסור ו49 פנים להיתר, שאלו משה רבינו מנין נדע אנחנו להכריע? ענה לו הקב”ה דבר זה מסור לחכמי הדורות לקבוע את ההלכה בכל ענין לפי הבנתם ולפי כללי הפסיקה המסורים לנו מסיני [יחיד ורבים הלכה כרבים וכו’]. נמצא, שאותו ויכוח הלכתי שבין החכמים נמסר כבר למשה מסיני, על שני פניו!

כדבריו כתב רבינו עזריאל במסכת חגיגה, ששבעים פנים לתורה, והפנים משתנים לאיסור ולהיתר והכל תורה, אלא שהכרעת ההלכה היא אחת. נמצא, שהיכולת לטהר את השרץ בטעמים הגיוניים אינה סותרת את הבנת התורה, אלא להיפך, מקורה מהבנה עמוקה ביותר של אדם היודע להקיף בשכלו את הפנים השונות שנאמרו בזה, אף אלו שלא נתקבלו להלכה. כדברים האלו כתב גם הר”ן בדרשותיו בדרוש השלישי.

ומוסיף הר”ן, שבית הלל הכריעו פעמים רבות לקולא, מפני שמידתם מידת החסד, לעומת בית שמאי שמידתם דין, לכן בעולם הזה שמונהג בחסד נקבעה הלכה כבית הלל, ובעולם הבא ננהג כבית שמאי [אין לטעות בענין זה! בית הלל מידתם חסד, ולכן הם מכריעים את ההלכה לפי הבנה אמיתית של קולא, הבנה שנמסרה למשה מסיני! ולא כמו שיש שרוצים בזמנינו להתיר כל דבר האסור ללא נימוקים הלכתיים מתאימים, בטענה שהם הולכים בדרכם של בית הלל… לכן לעולם לא נוכל להקל או להחמיר אלא לפי כללי הפסיקה המסורים לנו מדורי דורות].