שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
אני מלמד ילדים גיל 5-6 שנים. יש סיפורים שמתאים הרבה פרטים שאולי לא מתאים בגיל כאלה לספר אלא אולי לספר באופן יותר מתאים לגיל שליהם.
כגון בסיפור פורים מה שרצה המן להרוג את כל היהודים, האם לספר כך או יש לתאר עם פרטים שרצה להרוג גדולים איש אשה זקנים ואף תינוקות – שזה הרבה פרטים ויכול להפחיד להם, ולא ברור אם בגיל כזה יועיל כל אלה או שאפשר להיות יותר מדי להם.
פשוט שהסיפור רגיל לא מספרים לקטנים מה עשו לדוגמא אוקטובר 7, אלא שיש מלחמה אויבים ערבים הרגו אנשים אבל לא לתאר מה קרה ממש שזה אף גדולים יש הרבה שאינם יכולים לסבול.
יש רבנים שמתארים פרטים בסיפור פורים לקטנים, אבל יש הורים שחושבים שהרבה דברים שבמדרשים לא מתאים לגיל אלה, וישמעו כשיהיו גדולים מספיק.
דעתי נוטה לזה, לפי שכל ישר אין לתאר הכל לגיל כאלה מ"מ באתי לקבל חוות דעת.
תודה
תשובה:
שלום וברכה
אין בעיה לספר את סיפור המגילה כמו שהוא, ולא שמענו למישהו שניזוק מזה. ראשית זה היה ממש מזמן והם יודעים זאת, זה לא חלק מהחיים שלנו עכשיו. שנית, זה מסופר מתוך שמחה ונעימות, הרי הכל מתקשר אצלם ליום הכי שמח בשנה שהוא פורים, ולכן זה לא משפיע עליהם לרעה ולא מפחיד. הפחד לא בא מהסיפור עצמו אלא מהאוירה שלו, מהסגנון והדרמה, וכאם האוירה היא פורים…
אתן לך דוגמא איך גם אנחנו הגדולים מרגישים כך באופן תמוה ביותר…
לפני תקיעת שופר כולנו זועקים בבכיות "זמרו לאלוקים זמרו"… כך מזמרים? לעומת זאת בליל שבת ברגעים הכי חגיגיים אנחנו אומרים משפטים קשים מאוד, והאוירה סביב זה חגיגית ושבתית: "ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם והם לא ידעו דרכי, אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי". תוכחה קשה מאוד לעם ישראל והבשורה שימותו כולם במדבר ולא יכנסו לארץ, באיזו מנגינה נעימה אנחנו שרים תוכחה זו… אינני בא לשנות מהניגונים בשני המקרים הללו, ההבדל מון, אלא להראות, איך שגם אצלנו בנפש ההשפעה הרבה יותר האוירה סביב הענין ולא עצם המילים, וכך זה גם אצל הילדים.
בשורות טובות.
