לגנוב כדי להציל חיים

שאלה:

עלו כמה שאלות שמעסיקות אותנו, והיינו רוצים תשובות הלכה למעשה.

א. אם נניח אני צריך תרופה מצילת חיים עבור יהודי, ואין לי את הכסף הדרוש לתרופה הזו, האם אפשר לגנוב כדי לתת לו את התרופה מצילת חיים ולעבור על איסור גניבה? שהרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה?

תשובה:

שלום וברכה,

נחלקו הפוסקים אם מותר לגנוב מחברו כדי להציל נפשות, ולכן לכתחילה אין לקחת בחינם אלא יש לקחת על מנת לשלם. אם לקח על מנת שלא לשלם, לא ניתן לחייבו בתשלומים מאחר ויש מחלוקת הפוסקים בדבר זה.

בהצלחה.

מקורות:

האדמו"ר שלווה כספים והציל נפשות

לאחר מלחמת העולם השנייה מרן הרב שלמה הלברשטאם – האדמו"ר מבאבוב זצ"ל לווה סכומי כסף מאנשים כדי לשחד את הרשויות ולהציל יהודים. ובזכותו ניצולו יהודים רבים מסכנת מוות. כשלווה האדמו"ר מאנשים סבר האדמו"ר כי אחרי המלחמה הציבור יטה שכם ויעזור לו לפרוע את החובות. בסופו של דבר האדמו"ר נשאר הוא עם כל החובות על כתיפיו. האדמו"ר צידד שאולי הוא בכלל פטור מלפרוע את ההלוואות למלווים, מאחר ומטרת ההלוואות היו לצורך הצלת נפשות. האדמו"ר הפנה את שאלתו למרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. לפני שנביא את תשובתו של רבי משה פיינשטיין זצ"ל נבאר את צדדי השאלה מדוע סבר האדמ"ר זצ"ל שלא חייב לשלם.

הזיק כלים לצורך הצלת הנרדף

בגמרא סנהדרין עד, א ובגמרא ב"ק קיז, ב "אמר רבא …. ורודף שהיה רודף אחר רודף להצילו, ושיבר את הכלים בין של רודף בין של נרדף, בין של כל אדם – פטור. ולא מן הדין, שאם אי אתה אומר כן – נמצא אין לך כל אדם שמציל את חבירו מיד הרודף".

מבואר בגמרא, אדם שלישי שראה אדם שרודף אחר האחד להורגו ואותו אדם שלישי רדף להכות את הרודף ולהציל את הנרדף ותוך כדי פעולת הצלתו הזיק כלים – פטור המזיק מתשלומי הנזק. הגמרא אומרת שהפטור אינו מן הדין, אלא כדי שלא ימנעו בני אדם מלהציל. דברי הגמרא הובאו להלכה בשו"ע סימן שפ ס"ג. 

יש לדון בדברי הגמרא שפוטרת את המציל מתשלומי נזק תוך כדי הצלה, באיזה סוג נזק מדובר – איך ניזוקו הכלים, האם הכוונה שהמציל לקח כלים של אדם אחר וזרק אותם כדי להציל את הנרדף, ותיקנו חכמים שמותר לקחת כלים של אחרים כדי להציל נפשות. או שמא מדובר שתוך כדי ריצתו שרץ להציל – הזיק כלים של אדם אחר, ורק על זה אומרת הגמרא שחכמים פטרו אותו על נזקים שנעשה תוך כדי ריצה להצלת נפשות. אבל אם לקח בכוונה כלים של אחרים ושברם, על זה לא פטרוהו חכמים.

מחלוקת הפוסקים בפטור על מזיק שעסק בהצלת נפשות

ובדבר זה נחלקו הפוסקים. הנתיבות המשפט סימן עב ס"ק יז כתב שאדם ששאל חפץ כדי להציל מהדליקה וכן מי ששאל חפץ כדי להציל נפשות, פטור השואל. הנתיבות הביא ראיה לדבריו מדברי הגמרא הנ"ל שרודף ששיבר כלים כדי להרוג את הרודף ולהציל את הנרדף – פטור. ועל פי זה פסק הנתיבות בסימן שמ ס"ק ו בשואל סיף לצורך מלחמה והסיף נחטף תוך כדי לחימה, פטור השואל, משום תקנת חכמים שרודף שרדף אחר רודף ושיבר כלים ופטור. הנתיבות הוסיף שבמלחמה זה גם הצלת עצמו וגם הצלת אחרים, ולמרות שמציל גם את עצמו פטור המציל אם הזיק אחרים, כיון שבפועל יש כאן הצלת אחרים. הנתיבות הוסיף שגם אם לקח כלי מחברו שלא ברשות כדי להציל נפשות, ואבד הכלי – פטור.

מבואר מדברי הנתיבות שמה שאמרו בגמרא שאם הזיק כלים כדי להציל את הנרדף, מדובר שלקח כלים של בני אדם בלי רשות, או שהיה לו כלים בהשאלה, והציל אחרים עם הכלים וניזוקו הכלים, פטור השואל. 

אולם המשובב בסימן עב דוחה את דברי הנתיבות, וסובר ששואל שהשתמש בחפץ השאול כדי להציל נפשות חייב השואל. והראיה של הנתיבות מדברי הגמרא אינה ראיה, שמה שאמרו שרודף שרדף אחרי רודף הכוונה שבדרכו רץ והזיק כלים, מדובר שהזיק תוך כדי ריצתו וחכמים תיקנו שפטור כדי שלא יצטרך לעיין בדרך ולהתמהמה. אבל אם שואל כלי כדי להציל את הנרדף, לא תיקנו חכמים לפוטרו.

גם בספר עמודי אור (סימן קטז בהגהה אות י) תמה על דברי הנתיבות שפטר שואל, וכתב העמודי אור שדברי הגמרא שפטור אם שיבר כלים מדובר שהזיק באופן פתאומי, שעל נזק פתאומי שאירע תוך כדי הצלת נפשות פטור, אבל אם לקח בכוונה כלים של אחר והציל לא פטרוהו חכמים.

לשרוף גדיש של ישראל לצורך הצלת נפשות

כתוב בספר שמואל (ב כג טו) "ויתאוה דוד, ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער" הגמרא (ב"ק ס, ב) דורשת את הפסוק 'מי ישקני מים' הכוונה שהתעורר לדוד שאלה ודוד אמר מי ילך לסנהדרין לשאול את השאלה. הגמרא הביאה כמה שיטות מה הייתה השאלה שהתעוררה לדוד. "רב הונא אמר: גדישים דשעורים דישראל הוו דהוו מטמרי פלשתים בהו, וקא מיבעיא ליה מהו להציל עצמו בממון חבירו. שלחו ליה [הסנהדרין השיבו] אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין מוחין בידו". ביארו התוספות (ד"ה מהו) ששאלתו של דוד האם חייב לשלם כאשר הציל את עצמו מפני פיקוח נפש. ושואל הפני יהושע מדוע שדוד יהיה חייב לשלם על הגדיש והרי מבואר בגמרא בסנהדרין שרודף שרודף להציל את הנרדף ושיבר כלים, פטור. וא"כ דוד צריך להיות פטור משום שעוסק בהצלת עם ישראל וא"כ יהיה פטור מהנזק של שריפת הגדיש. ומדוע הסנהדרין היו צריכים לפוטרו מטעם שהוא מלך ומלך פורץ גדר. הפני יהושע מתרץ שבמלחמת פלישתים גם דוד היה נתון בסכנה יחד עם עם ישראל, וכיון שגם הוא מציל את עצמו אם נחייב אותו לשלם על הנזק לא ימנע מלהציל את עצמו, וא"כ אין את הפטור של הגמרא 'אין לך אדם שיציל את חברו מיד הרודף'. 

מקושיתו של הפני יהושע יש להוכיח שסובר כדעת הנתיבות, שהרי דוד שורף את הגדיש של ישראל בכוונה, ולא דרך ריצה –  כהבנתו של המשובב. וגם לא מדובר שהזיק בפתאומיות – כהבנתו של העמודי אור, אלא מדובר ששורף את השעורין של ישראל כדי להציל ישראל, ועל זה הקשה הפנ"י שייפטר דוד משום שעוסק בהצלת נפשות וכדברי הגמרא בסנהדרין. מבואר דעתו של הפני יהושע שגם אם מזיק בכוונה לצורך הצלת נפשות, פטור, מהטעם שאמרה הגמרא 'שאם אי אתה אומר כן – נמצא אין לך כל אדם שמציל את חבירו מיד הרודף'.

סכנת מלחמה שהוא עצמו גם בסכנה

הלכה נוספת רואים בדברי הפנ"י, הפנ"י תירץ שדוד גם היה נתון בסכנה עם כולם ולכן אין את הפטור של רודף ששיבר כלים כדי להציל. מבואר בדבריו שבכל מלחמה שגם הוא עצמו נכלל בסכנה אין את הפטור שעוסק בהצלת נפשות. 

אמנם הנתיבות סימן שמ ס"ק ו חולק על סברה זו וכתב שבסכנת מלחמה שמזיק כלים של אחרים, פטור מלשלם, ולמרות שהוא עצמו גם נתון בסכנה אין זה מגרע מהעובדה שעוסק בהצלת נפשות. מבואר בדבריו שלא כדברי הפנ"י. ויש להעיר שמלשון הגמרא ב"ק ס, ב נראה כדברי הפנ"י, שהגמרא מביאה שדוד שאל 'מהו להציל עצמו בממון חברו' והשיבו לו הסנהדרין 'אסור להציל עצמו בממון חברו'. מדברי הגמרא נראה שלמרות שמדובר במלחמה עם פלישתים, נחשב שמציל את עצמו, וכדברי הפנ"י שאם הוא נכלל בסכנה הרי זה נדון כמציל עצמו.

תובע את הממון שהוציא עבור פדיון נערה משבי הגויים

ומצאתי מציאה גדולה בשו"ת מהר"י ווייל (סימן קמח) על נערה יתומה שנתפסה לשבי על ידי גויים, ורצו הגויים להעביר אותה על דת היהודים ולהטיל עליה את דתם. ובא אדם כשר ושיחד את ההגמון בסכום גדול כדי לפדות את הנערה, ועתה תובע הפודה מהאפוטרופוס שלה שישלם לו את ההוצאות שהוציא כדי לפדותה. והמהר"י ווייל פסק שלמרות שאותה נערה היא קטנה ואין מוציאים ממון מהקטן, ואין דנים את הקטן, מ"מ יש לחייב את האפוטרופוס שישלם לפודה מממונה של הנערה. המהר"י ווייל האריך בראיותיו ובסוף תשובתו הביא ראיה מדברי הגמרא בסנהדרין שרודף שרדף אחר הרודף והזיק כלים שפטור, דאם לא כן אין לך אדם שמציל את חברו. כמו כן גם כאן אם נמתין לדון ולא נוציא ממון מיד הקטנה, אין לך אדם שיפדה קטנה מהשבי – עכ"ד.

המהר"י ווייל עוסק בשאלה על אדם שהוציא מעות כדי להציל את הנערה, והוכיח מדברי הגמרא בסנהדרין שאין לך אדם שמציל את חברו. מבואר בדבריו שהבין שדברי הגמרא בסנהדרין מדובר שהוציא הוצאות כדי להציל נפשות, וכדברי הנתיבות והפנ"י. ואם המהר"י ווייל היה סובר כדעת המשובב נתיבות והעמודי אור שבגמרא בסנהדרין מדובר רק אם הזיק תוך כדי ריצה, אין הוכחה לתשובתו באדם שהוציא מעות כדי לפדות נערה. הרי לנו שדעת המהר"י ווייל כדעת הנתיבות והפנ"י. 

תשובת האגרות משה לאדמו"ר שלווה לצורך שחרור יהודיים 

בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סימן סג) על שאלתו של האדמו"ר מבאבוב שרצה להיפטר על ההלוואות שלווה לצורך הצלת יהודים מסכנת מוות, האגרות משה שולל את כל השאלה וסובר שאין צד להיפטר, וכלשונו של האגרות משה: "הנה במחילה מכ"ג חייב כתר"ה ע"פ דין התורה בחיוב גמור ואין בזה שום שקלא וטריא כי בין להציל עצמו ובין להציל אחרים כשהציל בממון אחרים חייב לשלם כידוע מגמ' ופוסקים. והתקנה שאמר רבה בב"ק דף קי"ז ע"ב וסנהדרין דף ע"ד ע"א ברודף להציל ששבר כלים של כל אדם פטור, שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חברו מיד הרודף, הוא רק ליפטר מדין מזיק, ורק מהמונעים בדרכו, אבל להפטר מחיוב גזל והלוואה לא תקנו. ואף במזיק שלא בעומדים בדרכו כהא דרודף ששבר נמי אינו בכלל התקנה". 

לפי דעת האגרות משה דברי הגמרא ברודף שרץ להציל את הנרדף ושבר כלים, מדובר שהכלים מנעו ממנו לרוץ ושברם דרך ריצתו, ורק על זה פטרוהו חכמים. אבל אם גוזל או לווה כסף או לוקח כלים ומזיק בכוונה לצורך הצלה לא פטרוהו. 

אלא שמה שפשוט לאגרות משה שגזלן או מזיק בכוונה כדי להציל חייב, הבאנו לעיל שבדבר זה נחלקו בו גדולי הפוסקים, ולשיטת הפני יהושע והנתיבות אף בזה פטור.

האגרות משה הביא ראיה לדברי מדברי הגמרא ב"ק ס, ב שהסנהדרין השיבו לדוד שאם ישרוף את הגדיש של ישראל כדי להרוג את הפלישתים פטור משום שמלך פורץ גדר, ולא פטרו אותו מהטעם של הגמרא בסנהדרין שאין לך אדם שיציל את חברו, מכאן הוכיח האגרות משה שבמזיק לצורך הצלת נפשות חייב, ורק משום שהוא מלך פטרוהו. [גם הפנ"י וגם האגרות משה הביאו את דברי הגמרא של דוד שרצה לשרוף את הגדיש, וכל אחד מהם הביא משם ראיה לשיטתו. האגרו"מ הביא ראיה שבמזיק אין את הפטור של הצלת נפשות. והפנ"י סובר שיש את הפטור אלא שבדוד היה גם הצלת עצמו].

סיכום: אם שאל כלי מחברו והשתמש בפיקדון לצורך הצלת נפשות, או שגזל או הזיק בכוונה ממון של חברו כדי להציל נפשות, לפי דעת הנתיבות והפני יהושע פטור. וכן נראה דעת המהר"י וויל. ולפי דעת המשובב נתיבות, עמודי אור והאגרות משה חייב לשלם. ורק אם בנזק שנעשה כשרץ להציל – פטור. 

כונן של איחוד הצלה/נהג אמבולנס שהזיק בנסיעתו

ולפי זה כונן הצלה או נהג אמבולנס שקיבל קריאה והזיק תוך כדי נסיעתו [ונסע כחוק], לכו"ע פטור כדין רודף שרדף אחרי רודף כדי להציל שהזיק תוך כדי ריצה שפטור. ולפי דברי האגרות משה, נהג אמבולנס שנסע והזיק מראה של רכב שפלש לתוך הכביש, פטור, ולא מחייבים את הנהג אמבולנס לנהוג במתינות כדי שלא יזיק. 

אולם אם לקח רכוש של אחרים כדי להציל והרכוש ניזוק, יש מחלוקת הפוסקים אם חייב לשלם. בספר תורת היולדת לרב יצחק זילברשטיין (פרק כ הערה 3) כתב שאם לקח רכב של אדם אחר כדי להוביל יולדת לבית חולים, והרכב ניזוק, פטור. ולפי האמור זה תלוי במחלוקת הפוסקים, והמזיק יכול לומר קי"ל כשיטות שפטור.