בס"ד

האם מותר לתכנן בשבת מה נעשה ביום חול? מה הדין כאשר התכנון נועד לדבר מצוה? האם מותר לישון בשבת כדי שיהיה כח במוצאי שבת? האם מותר לומר בפירוש שהולכים לישון לצורך כך? מה שהדין כאשר רוצה לעשות מצתוה כגון כתיבת ספר תורה במוצאי שבת? מה הדין כשרוצה ללמוד? מה הדין כששבועות חל ביום ראשון האם מותר לומר שהוא צריך לישון כעת כדי שיהיה לו כח ללמוד כל הלילה? מתי אסור לומר בפיו 'לכבוד שבת קודש' בזמן הכנת המאכלים לכבוד שבת? האם מותר לומר 90 פעם ותן טל ומטר לברכה בשבת? האם מותר לטבול ביום טוב שחל בערב שבת, כדי לקבל את השפעות הנשמה יתירה בשבת? מתי הוא דוקא כבוד השבת לומר שהולך לישון כדי ללמוד למבחן במוצאי שבת?

איסור הכנה בשבת בדיבור [חלק ב]

בפרשת השבוע לומדים אנו על מעמד הר סיני, ומתן שני הלוחות שבהן נאמר עשרת הדברות, אחת מהדברות הוא (שמות כ ח): 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ', במאמר מערכת עמדנו מעט על יחודה של מצות השבת שהיא צריכה לתפוס את כל מהותנו, ובכך נגיע למעין עולם הבא, במאמר השבוע נלמד כיצד מיישמים זאת הלכה למעשה.

בשבוע שעבר למדנו על איסור הכנה משבת ליום חול, על הנפש הישראלית להתנתק בשבת מכל יום אחר, להתמקד בהווה, להרגיש שכל מלאכתך עשויה, לתת לעצמך רגע חופשי מכל הדאגות, מכל המחשבות האופפות את האדם, להיות עם עצמך, ולהתמקד בנשמה הנמצאת בתוכו. לא רק שלא לעסוק ב39 המלאכות שנאסרו לעשות בשבת, אלא אפילו לא לעשות דבר שמותר לעשותו בשבת אולם המטרה הוא להכינו לצורך מוצאי שבת.

השבוע ניגע בנקודות הקצה של האיסור, באיזה מצבים אסור אפילו לדבר ולתכנן, ובעצם נלמד כיצד להכנס להרפיה מלאה, הרפיה שתתן לנו ליממה אחת לגעת בתחושות של הנשמה הפנימית, לחוש מהו עונג אמיתי, להרגיש מאוחדים עם בורא עולם.

את הסוד להגיע לעונג, מגלה לנו ישעיהו הנביא (נח יג-יד): 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג – לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ, וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר'.

מדברי ישעיהו הנביא 'וְדַבֵּר דָּבָר' נלמדת ההלכה שבה נעסוק השבוע, כפי שהובא בשולחן ערוך (או"ח סי' שז סעיף א): 'ודבר דבר' 'שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול. הלכך אסור לומר דבר פלוני אעשה למחר, או סחורה פלונית אקנה למחר'. כלומר שאפילו תכנון בדיבור מה נעשה ביום חול מונע אותנו מלהגיע למציאות הנכספת להתענג על השם.

מהות האיסור

הפרי מגדים (או"ח סי' שז משב"ז סק"א) ביאר שהאיסור כולל אף דיבורים שאינם על מלאכה האסורה בשבת, משום שמהות האיסור אינו הרחבה של איסור המלאכות, אלא יש דין שלא יהא דיבורך בחול כדיבורך בשבת, שסגנון הדיבור ושפת הדיבור של שבת תהיה שונה. והביא שנחלקו הפוסקים האם האיסור הוא איסור גמור מדברי הנביא ישעיהו, או שהוא הרחבה מדרבנן, והפסוק הוא 'אסמכתא', כלומר שלמדו את רוח הדברים מדברי הנביא.

הכנה בדיבור לדבר מצוה

בספר חסידים  (סי' רסו) כתב: 'בשבת לא יאמר אדם נישן כדי שנעשה מלאכתנו במוצאי שבת, שאסור לומר למחר אעשה כך. ואפילו חפץ לכתוב תורה. מפני שמראה מה שישן ונח בשבת שעושה בשביל החול, אלא יאמר ננוח כי שבת היום'. ונחלקו האחרונים בפירוש דבריו.

המגן אברהם (סי' שז סק"א) למד מכאן שכוונתו שאסור אפילו לתכנן בשבת עשיית דבר מצוה האסורה בשבת, ולכן אסור לומר שרוצה לכתוב ספר תורה במוצאי שבת, או אפילו שרוצה לישון כעת כדי שיהיה לו כח לכתוב ספר תורה במוצאי שבת.

אולם האליה רבה (שם) נחלק עליו, וסובר שהאיסור הוא רק לעשות מעשה בשבת שלא בשביל שבת, למשל כאשר ישן בשבת, ומדגיש כי השינה אינה עבור עונש שבת, אלא לצורך מחר, הדבר אסור, למרות שהוא דבר מצוה. אולם אין איסור לדבר ולתכנן עשיית דבר מצוה.

המחצית השקל (שם), סבור שיש טעות סופר בנוסח ספר החסידים, ולפי דבריו נאמר בספר חסידים שני דינים: א. שאסור לעשות מעשה שניכר מתוכו שעושה בשביל החול. ולכן הנח בשבת לצורך חול, צריך לומר ננוח כי שבת היום. ב. שאסור לומר בפיו שיעשה מלאכה בחול. ושני הדינים נאמרו אפילו בדבר מצוה.

מדוע אסור הרי מותר לדבר בחפצי שמים

אמנם האחרונים הקשו על כך שהרי יש הלכה (סי' שו סעיף ו) שאין איסור 'ודבר דבר' בחפצי שמים, ותירצו התוספת שבת (סי' שז סק"א) והלבושי שרד (שם) כי במידה ויש תועלת בדיבור לצרכי שמים, הדבר מותר, אולם במידה ואין תועלת בדיבור לצרכי המצוה הדבר אסור. ולכן במידה ואדם מתכנן אם חבר את כתיבת ספר התורה למשל, והוא זקוק לעזרתו, מותר להם לשוחח על כך בשבת, יתירה מזו אם אדם יודע שאם הוא יצהיר כעת על כוונותיו הדבר יסייע לו שהוא בהם יעמוד בהם, והם לא יהיו מחשבות חולפות בעלמא, מותר לאדם לתכנן ולהוציא בפיו, או לספר לחבר, כדי שהדבר יחייב אותו לעמוד ביעד שקבע לעצמו. אולם סתם דיבור ופטפוט שלא יביא תועלת, אסורה בשבת גם אם מדובר בדבר מצוה.

אך הפרי מגדים (או"ח סי' שז א"א סק"א) נחלק על כך, וסבור כדברי האליה רבה, שמותר לדבר בעניני מצוה, והאיסור הוא רק לפרש מעשה שעושה כגון לישון כדי שיהיה לו כח בערב.

גם בשולחן הרב (סי' שז סעיף א) סבר כשיטת הפרי מגדים בשינוי מהותי אחד, הפרי מגדים סבר שכל מעשה שאינה לצורך שבת אסור לפרש ולומר בפירוש שהוא עושה אותה לצורך יום חול, ולכן אסור גם לומר אני הולך לישון כדי שאוכל ללמוד במוצאי שבת, שאלה המצויה כאשר שבועות או הושענא רבה חלים ביום ראשון, ואדם ישן בשבת בצהריים מתוך מטרה שהוא יוכל ללמוד כל הלילה במוצאי שבת, ולדעת הפרי מגדים אסור לומר בפה שהוא ישן עבור מוצאי שבת, אלא יאמר שהוא ישן כעת לצורך עונג שבת.

אולם שלחן ערוך הרב סבור כי האיסור הוא רק כשאומר שישן לצורך כתיבת ספר תורה, שהוא מלאכה אסורה, אולם לצורך עשיית דבר שלא נאסר בשבת, אין איסור. ולכן מותר לומר שהוא הולך לישון כדי ללמוד במוצאי שבת, כיון שאין איסור בלימוד תורה בשבת.

ראיות וסברות האחרונים

הפרי מגדים (או"ח סי' שז א"א סק"א) הביא ראיה שמותר מדברי הגמרא (כתובות ה.) שמותר לחשב כמה צריך בשבת לצורך סעודת מצוה במוצאי שבת, לפי שמותר חשבונות של מצוה. אולם התהילה לדוד (סק"א) דחה את הראיה ששם יש צורך לחשב בשבת כמה צריך, אך בלי צורך כלל אסור.

בתורת שבת (סי' שז סק"א) הקשה על התוספת שבת כמה קושיות: א. יש יותר סברא שאם אין צורך בדיבורו ולא מועיל דיבורו שמותר. ב. לא מצינו חילוק זה בגמרא. ג. שהרי אדם שמתענג על פטפוט וסיפור דברים שאין בהם תועלת מותר בשבת, ואין לך עונג רוחני גדול יותר ממה שמספר שבכוונתו לעשות מצוות.

ולכן כתב שדברי הספר חסידים הם מילי דחסידות בעלמא. וסיים 'אבל מפני שאינני חסיד איני מבין במילי דחסידות, כי אם החשכה שאינו תענוג שרי לצורך מצוה, מכל שכן לישן שהוא תענוג שבת שמותר בכוונת עשיית מצוה, ואין אנו אחראין למילי דחסידות אם הם נגד משנה וגמרא'.

הלכה למעשה

המשנה ברורה (סי' שז סק"א) הביא את שני השיטות האם מותר לומר שיעשה דבר מצוה במוצאי שבת, כגון כתיבת ספר תורה, או שאסור. וכתב שלמעשה נכון לכתחלה להחמיר כשאין צורך בידבור בשבת, אולם אם הדיבור בשבת הוא לתועלת כגון לעודד אותו לעשות זאת, או לבקש מחבירו שיעשה עימו יחד את המצוה, הדבר מותר וראוי.

אמירת לכבוד שבת ביום טוב שחל להיות בערב שבת

יש הלכה שראוי כאשר מכינים לצורך שבת לומר בפה 'לכבוד שבת קודש', והפוסקים כתבו שהדיבור פועל בקדושה. אולם יש פעם אחת שלאור הדברים אין לומר לכבוד שבת קודש, והוא כאשר אדם מכין מאכלים לכבוד שבת קודש ביום טוב שחל בערב שבת, על סמך עירוב תבשילין, משום שאף שהדבר הוא חפצי שמים, ונאמר בפוסקים שיש ענין . בפרט לפי השיטה שעירוב תבשילין מותר משום שיתכן והמאכל ישמש את החג עצמו, אולם כאשר מפרש בפיו בפירוש שהוא אינו לצורך החג יש בכך בעיה.

 אמירת ותן טל ומטר צ' פעמים בשבת

יש מחלוקת מעניינת המגדירה היטב את האיסור, ישנו הלכה שאדם שבחורף שכח לומר ותן טל ומטר לברכה צריך לשוב ולהתפלל פעם נוספת, וכן אדם שבקיץ אמר 'ותן טל ומטר לברכה' צריך לשוב ולהתפלל פעם נוספת. אך אם אדם מסופק האם הוא אמר 'ותן טל ומטר לברכה' הדבר תלוי, לאחר שעברו 30 יום והוא כבר התרגל בפיו לומר בתפילה 'ותן טל ומטר לברכה' אנחנו מניחים שכפי הנראה אמר כהרגלו, ואינו צריך לחזור. אולם אם טרם עברו 30 יום אנחנו מניחים שהוא טעה ואמר כהרגלו הישן והוא צריך לשוב ולהתפלל.

מציאות זו מטרידה אנשים רבים שקשה להם לשנות את ההרגל ומצוי אצלם ספק, ולכן יש פתרון [אמנם יש חולקים האם הפתרון מועיל, אולם להלכה רוב הפוסקים סוברים שהוא מועיל], והוא ביום הראשון שצריך לשנות את הנוסח בתפילה, לומר 90 פעמים 'את כל מיני תבואתה לטובה ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה' או ותן ברכה כפי הענין, ולאחר שהרגיל את לשונו בנוסח החדש, גם במקרה שהוא מסתפק יש להניח שהוא אמר את הנוסח החדש המתוקן.

וכעת נשאלת השאלה האם במקרה וו' חשון בארץ ישראל או יום התקופה – 4-5 דצמבר בחו"ל היום שמתחילים לומר בו 'ותן טל ומטר לברכה' חל בשבת, מותר לומר בשבת 90 פעמים את הנוסח הנ"ל, וכן בקיץ האם מותר לומר ביום טוב של פסח את הנוסח החדש כדי שהחל ממוצאי שבת או חג גם אם הוא יסתפק הוא לא יצטרך לחזור. או שמא זה הכנה בדיבור לצורך יום חול, שהרי בשבת וחג לא אומרים את ותן טל ומטר לברכה.

סברת המתירים

הציץ אליעזר (חי"ט סי' יד סק"ב) סבר שאין כאן פעולה שהאמירה מפרשת אותה, כגון שינה והאמירה מפרשת את שפעולת השינה היא לצורך יום חול, ואמירה לחוד מותרת. ובפרט שיתכן שהוא לא יסתפק, ואין בהכרח תועלת מהאמירה במוצאי שבת. אולם רבי שלמה זלמן אויערבך (מאור השבת ח"ב מכתבי הגרש"ז מכתב כח סק"ד) סבר שאין להתיר מסברא זו, משום שמפשטות לשון השולחן ערוך משמע שהאיסור הוא אף שההכנה היא בדיבור בעלמא בלי מעשה.

אך רבי שלמה זלמן התיר מטעם אחר לומר ביום טוב ראשון של פסח צ' פעמים 'ותן ברכה', וטעמו משום שתיקנו חכמים להכריז על השינוי ביום טוב באמירת תפילת טל, ורוצה להרגיל עצמו להתפלל כראוי בו ביום מותר, וביאר באור הפנינים (שם ס"ק קנד) שהכנה זו היא חלק מההכרזה, ונחשב צורך היום. והביא שרבי שלמה זלמן התיר אף לגבאי בית הכנסת להניח פתק של ותן ברכה במקומו המיועד.

רבי בן ציון פלמן (גשמי ברכה דיני הזכרת גשמים סק"ו) התיר מחמת כמה טעמים: א. עיקר הלכה כשיטות שמותר לעשות הכנה בדיבור לדבר מצוה. ב. האיסור של הכנה בדיבור היינו כשעושה מעשה וגם מדבר, ודיבורו מוכיח שמעשיו לצורך יום חול, אך דיבור בעלמא בלי מעשה לא מצינו בזה איסור. ג. משום שאינו מכין ליום חול אלא מרגיל את פיו לומר התפילה באופן הנכון, והדבר דומה לאדם שמשנן לעצמו הלכות הנוגעות ליום חול – הלכה למעשה.

טעם האוסרים

אך רבי מאיר ברנדסדורפר (קנה בשם ח"ב סי' י) אסר, וסבר שהדבר דומה לאיסור (שו"ע סי' תטז סעיף ב) לומר שהוא הולך למקום ביום טוב שחל בערב שבת, כדי שבשבת תחום השבת [2000 אמה שמותר לאדם ללכת בשבת] יתחיל מנקודה זו, וכן אסור לעשות עירוב תחומין, משום שהוא צריך בבין השמשות המשותף של החג והשבת לומר בפיו שזה עירוב, והרי זה מכין מיום טוב לשבת.

וביאר שכל מה שמצינו שהקילו בשינה, הוא משום שהשינה אינה פעולת הכנה של התכלית המבוקשת בשבת, אלא הוא מסיר את המניעה שלא יהיה עייף ויגע במוצאי שבת. אך לא הכין כלום בתכלית המבוקשת של כתיבת ספר תורה. ואילו כשמכין דבר בשבת אף אם ההכנה היא בגופו, כגון שמרגיל פיו לומר צ' פעמים ותן טל ומטר, או שמרגיל פיו לקרוא את המגילה בטעמים ובניגון, אע"פ שההכנה היא בדיבור לחוד אסור.

ובנשמת שבת (ח"ד סי' שצ) הביא מחכם אחד עצה שיאמר 89 פעמים בלבד, ובמוצאי שבת יאמר עוד פעם, ונמצא שלא סיים את ההכנה בשבת קודש עצמה.

טבילה ביום טוב שחל להיות בערב שבת

רבים נוהגים לטבול לכבוד שבת וחג, ובספרי הקבלה נאמר כי בכך זוכים לקבל ביתר שאת את קדושת השבת או החג. ונשאלת השאלה האם מותר לטבול ביום טוב שחל בערב שבת, כשטובל אחר חצות כדי להמשיך את נשמה יתירה של שבת. וכן כשיום טוב חל ביום א', האם מותר לטבול בשבת אחר חצות, לקבל את השפעתה של החג ביתר שאת. או שמא הוא מכין משבת ליום טוב שהרי מטרת הטבילה אינה לצורך שבת.

רבי שלמה זלמן אויערבך (מאורי השבת ח"ב מכתבי הגרש"ז סי' כח סק"ג), רבי משה אהרן פריינד (מרא דשמעתתא ס"ק קפד), ורבי יחזקאל ראטה (עמק התשובה ח"ג סי' יד) משום שהתירו שהכנה רוחנית אינה נחשבת הכנה, והכנה נאסרה רק כשיוצרת דבר ממשי.

אמנם ברבבות אפרים (ח"ו סי' קפ"ב) ורבי מאיר ברנסדופר (קנה בשם ח"ג סי' כב-כג) אסרו.

סיפור מפעים

לסיום נביא סיפור מפעים שאירע לאחרונה המלמד על 'מי כעמך ישראל', כותב השורות משיב במסגרת מסוימת על שאלות הלכתיות הנשלחות במייל משואלים שונים מכל רחבי העולם. אחת השואלות הקבועות הייתה בחורה שחזרה בתשובה רק דרך האינטרנט, ומעולם לא נפגשה עם רב, ומפעם לפעם הייתה שולחת מקבץ של 20 שאלות בהלכה שהעידו שהיא כבר בקיאה בהלכות רבות, השאלות כללו שאלות על הלכות לש במיונז, איסור בורר בקלפים, ועוד, לצד שאלות על הצקות בבית שהיא עוברת למשל מכבים לה בכוונה את הפלטה בשבת, או על הכאב שמשפחתה לא זכו להכיר את האמת.

באחת הפעמים הבחורה הצדיקה שאלה שביום ראשון יש לי מבחן מכריע במתמטיקה, וזה חשוב מאד להוריה, ואם אני לא ילמד כל השבת עם מחשבון וכלי כתיבה למבחן יהיה בבית גיהנום, מצד שני אני את השבת לא מחללת, מה עושים, איך נעבור את השבת הקרובה.

השבתי לה כי תלמד עד כניסת השבת ברציפות, ואח"כ מותר לה בליל שבת לקחת קצת הפוגה מהלימודים, שתשתדל לקום בשבת בבוקר כמה שיותר מאוחר שהיא יכולה, לאחר מכן כשתבוא הדרישה להתחיל ללמוד למבחן שלא תזכיר שום ענין של דת, אלא תאמר להוריה פרקטית אני דתיה, אם אני אלמד כעת יהיו לי נקיפות מצפון ושום חומר לא יכנס לי לראש, אבל במקום זה תיכף אלך לנוח שוב כדי שיהיה לי כח ללמוד למבחן עד השעות הקטנות של הלילה של מוצאי שבת.

הבחורה חזרה אלי במייל, וכתבה שהוא רעיון נהדר [שאכן הצליח מאד בסייעתא דשמיא] אולם היא שואלת האם אין בכך איסור מכין בשבת.

רק לאחר שהבטחתי לה שכיון שכל האמירה נועדה למנוע ממנה לחץ לחלל שבת חלילה, וכל האמירה נועדה לכבד את השבת ולמנוע מריבות בשבת, אין בכך שום איסור לכל הדעות, היא קיבלה את הדברים, וברוך השם השבת עברה עליה בנעימים ובשלום ושלוה.