שאלה:
בס"ד
שלום. האם דין ערבות במצוות נוהגת גם כאשר המצווה נעשית בפועל על ידי היוצא ידי חובה? דוד להמחשת השאלה:
1. אדם עטור כבר בתפילין רוצה להוציא את חבירו ידי חובת הברכה שמניח תפילין בעצמו.
2. כנ"ל מעוטף בטלית רוצה להוציא את המתעטף.
3. נוטל לולב לאחר שכבר בירך ויצא ידי חובה ורוצה להוציא את חבירו ידי חובה בברכה שנוטל לולב כעת לראשונה
תשובה:
שלום וברכה
זה יועיל אבל רק בדיעבד, ואסביר:
יש שני דינים שונים שפרטיהם חלוקים: יש דין "שומע כעונה", בו אדם מברך לצורך עצמו ומכוון גם להוציא את חברו ידי חובה. ויש דין שנקרא "יצא מוציא", שבו מחמת דין ערבות, גם מי שכבר קיים את המצוה יכול לקיימה שוב עבור חברו.
מחמת דין יצא מוציא, גם מי שעשה קידוש יכול לקדש עבור חברו, כמבואר בסו"ס סי' קסז והוא דין פשוט, ובלבד שהוא בר חיובא רק שכבר קיים, אבל דוקא לגבי ברכת המצוות, כאשר חברו מקיים את המצוה בעצמו, כמו בקריאת המגילה, או בתקיעת שופר, כאשר התוקע כבר קיים את המצוה והוא תוקע עבור חברו, ראוי לכתחילה אם חברו יכול, שהיוצא ידי המצוה הוא יאמר את הברכה, אף שהתקיעה נעשית על ידי החבר מדין יצא מוציא, ואם אינו יודע לברך או שאינו יול לברך, יוכל התוקע לברך עבורו [ובשומע כעונה לכתחילה הוא שומע את הברכה מהתוקע].
מקורות:
משנה ברורה תקפה, ה.
קידוש זה לא ברכת המצוות?
לא, זו מצוה בפני עצמה, ברכת המצוות זו ברכה שאני אומר על קיום מצוה אחרת, כמו תקיעת שופר, יש לה ברכה, לולב, מצה וכדומה.
אז מה ההגדרה של ברכת הקידוש
זו מצוה שמתקיימת באמירה. לכן אגב סבר הרמ"א שנשים לא יכולות לברך בשונה משאר מצוות שהזמן גרמא, ראה מג"א סי' רצו ס"ק יא.
השאר תגובה