בס"ד

האם מותר להדיח כלים בשבת? האם יש הבדל בין צלחות לכוסות? ומדוע? מה הדין כאשר כיור מלא מפריע לעקרת הבית? מה הדין כאשר הוא עלול להביא זבובים? האם מותר לסדר את המיטות בשבת? האם מותר לסדר את הספה? האם יש הבדל אם יוצאים מהדירה וישובו רק במוצאי שבת? באלו מצבים הרוגע של בית מסודר מתיר זאת? ובאלו מצבים אין היתר זה? האם מותר לקפל כביסה בשבת? באלו אופנים מותר לקפל את הטלית בשבת? ובאלו אופנים אסור? מה הדין כשיש טלית מיוחדת לשבת? באיזה שבוע יהיה אסור בכל מקרה? האם מותר להחזיר מוצר למקרר או למקפיא לצורך יום חול? האם מותר לגבאי בפסח בשעה שהוא תולה שלט "מוריד הטל" לצרף גם את השלט "ותן ברכה"? האם מותר להכין כשהמטרה הוא מניעת הפסד? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם מותר להכין בשבת לצורך מוצאי שבת?

בפרשת השבוע נאמר לגבי ליקוט המן (שמות טז ה): 'וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ', מפסוק זה נלמדים כמה דינים הקשורים להכנה, אחד מהדברים הנלמדים ממנו שאת הכנות לשבת צריך לעשות דווקא ביום חול, ואפילו ביום טוב אסור להכין לשבת, ונחלקו בגמרא (פסחים מו:) האם האיסור להכין ביום טוב לשבת הוא מהתורה או שהוא רק אסמכתא מדברי חכמים. מכח הלכה זו יש צורך לעשות עירוב תבשילין כדי לבשל מיום טוב לשבת. אולם חכמים הרחיבו את האיסור, כי בשבת עצמו אפילו דברים שאינם מלאכה אלא רק טרחה יתירה אסור לעשות בשבת או יום טוב לצורך יום חול, ואיסור זה נקרא 'מכין', באיסור זה נתמקד השבוע.

מצינו דוגמאות רבות שנפסקו בשולחן ערוך לדברים שאסורים משום 'איסור מכין', נמנה 3 מהם הדחת כלים; הצעת המיטות; קיפול בגדים:

הדחת כלים

ישנו איסור (שו"ע או"ח סי' שכג סעיף ו; ומשנ"ב שם) להדיח כלים בשבת במידה וברור שלא ישתמשו בכלים אלו בשבת. למשל לאחר סעודה שלישית אסור להדיח כלים כיון שלא אוכלים עוד סעודה, אולם מותר להדיח כוסות, כיון שגם לאחר הסעודה לעיתים אדם צמא והוא שותה. אולם גם אם מספיק כוס אחת או צלחת אחת מותר להדיח את כולם. כמו כן במידה ויתכן שאדם יאכל לאחר סעודה שלישית, מותר להדיח את הכלים, ולחילופין במידה וברור לאדם שהוא לא ישתה יותר, כגון שהוא עוזב כעת את הבית ולא ישוב עד צאת השבת, אסור לשטוף את הכלים.

במידה ולא נעים לשהות במטבח כאשר הכיור מלא כלים, או שהם מביאים זבובים או ריח, ומפריעים לשהות בבית בשבת, מותר להדיח אותם מפני כבוד השבת.

הצעת המיטות

יש איסור (משנה ברורה סי' שב ס"ק יט) לסדר את המיטות ולפרוס עליהם את הסדינים בשבת, או לסדר את כיסוי הספה מעל הספה, במידה וכבר אין כוונה להשתמש בהם בשבת. אולם יש כמה אופנים שהדבר מותר.

במידה ויש אפשרות שעדיין ישתמשו במיטה אחת או בספה אחת בשבת, ולא ידוע איזה מהם יחליטו להשתמש בה, למשל יתכן ואחד מבני הבית ישוב לשינת צהרים, אף שע"פ רוב אינם ישנים בצהריים, או אפילו אם יש מיטות רבות בבית, ויש רק אדם אחד שיתכן וישן בצהריים אך הוא טרם החליט באיזה מיטה יבחר, מותר לסדר את כל המיטות בבית.

כמו כן גם אם לא ישתמשו יותר בשום מיטה או ספה בשבת, אולם לא נעים לשהות בבית כאשר המיטה או הספה מבולגן, מותר לסדר אותה.

כמו כן מצוי לעיתים קרובות שגם כאשר המשפחה יוצאת מביתה באמצע שבת, ואינה מתכננת לשוב אליה, במידה והבית אינו מסודר כראוי האשה אינה רגועה, במידה זו מותר לסדר את המיטות או את הסלון.

אולם אם הסיבה שהאשה עושה זאת אינה מפני שאינה רגועה מצד עצם מה שביתה מבולגן, אלא משום שהיא רוצה לשוב לבית מסודר במוצאי שבת, והעובדה שהיא לא תצטרך לטרוח במוצאי שבת משמחת אותה כעת אין היתר לסדר בשבת, ובמידה והדבר מפריע לה מאד, יש להשאר בבית כמה דקות ולהנות מהבית המסודר לפני היציאה, ובמקרה  זה ניתן לסדר את הבית עבור דקות אלו.

קיפול בגדים

יש איסור לקפל בגדים בשבת, למעשה האיסור לקפל בגדים מתחלק לשני חלקים:

יש איסור (שו"ע או"ח סי' שב סעיף ג; ע"פ המשנ"ב שם) משום שפעולת הקיפול מחדשת את מראה הבגד והנה נראית כמלאכת תיקון הבגד, ואיסור אינו תלוי האם הקיפול נעשה לכבוד שבת או לצורך יום חול. אולם חכמים התירו לקפל בארבעה תנאים: א. בגד חדש שטרם כיבסו אותו, שהקיפול פחות מחדש את המראה. ב. בגד לבן ולא צבעוני. ג. הקיפול נעשה ע"י אדם אחד כשהוא אוחז את הבגד באויר, אולם קיפול של שני בני אדם, או קיפול על משטח כגון שולחן ספסל אסור. ד. אין לאדם בגד שבת אחר ללבוש. אולם אם חסר אחד מן 4 התנאים הללו, אסור לקפל בגדים בשבת. למעשה קיום כל 4 התנאים יחסית הוא פחות מצוי, ולכן נוהגים להמנע מקיפול בגדים בשבת.

אמנם באופן שהוא מקפל את הבגד שלא על הקפלים המקורים של הבגד, אין איסור משום תיקון הבגד.

אולם גם באופנים שמותר לקפל בגדים בשבת, ישנו איסור נוסף כאשר מקפל בגדים ומניחם בארון לימות החול, משום שהוא מכין משבת ליום חול. ולכן למשל (משנ"ב סי' שב ס"ק יג) אדם שחזר מבית הכנסת ורוצה לקפל את הטלית, בין אם התקיימו כל 4 התנאים, ובין אם רוצה לקפל את הטלית שלא על הקיפולים המקורים יש בכך איסור משום מכין, שהרי הקיפול נועד שהטלית תהיה מוכנה ונאה לתפילת שחרית למחרת, ואסור להכין בשבת ליום חול. ונשאלת השאלה מה הדין אדם שיש לו טלית המיוחדת לשבת, והוא מקפל את הטלית כדי שהיא תהיה נאה לתפילת שחרית של שבת הבאה, האם הדבר מותר כיון שהוא מכין לצורך שבת, או שמא הדבר אסור כיון שהוא טרחה שאינה מיועדת לשבת זו, והוא יכול לעשותה ביום חול שבין השבתות.

להכין מיום טוב לשבת

שאלה נוספת היא מה הדין כאשר יום טוב חל בערב שבת, האם מותר להדיח כלים לסדר את המיטות ביום טוב, כאשר ישתמשו בהם בודאות רק בליל שבת. או לקפל את הטלית לאחר תפילת יום טוב, לצורך תפילת שחרית של שבת למחרת בבוקר, שהרי אין יום חול באמצע. במקרה זה הורה המשנה ברורה (סי' שב ס"ק יז; יט) כי במידה והוא עשה עירוב תבשילין, כפי שהעירוב מתיר להכין, הוא גם מתיר להכין, ולכן מותר לקפל את הטלית לכבוד שבת הקרובה, למחרת בבוקר. אולם במידה והוא לא עשה עירוב תבישילין כתב המשנה ברורה שנחלקו האחרונים בענין, דעת האליה רבה (סי' שב סק"ח) שהדבר אסור, אולם דעת רבי עקיבא איגר (הג' למג"א סי' שב סק"ו; וכן משמעות הירושלמי ביצה פ"ג ה"א) שהדבר מותר אף ללא עירוב תבשילין.

ואכן יש לשים לב לכך, כי לעיתים ישנם אנשים המתאחרים בבתיהם של אחרים, ואינם עושים עירוב תבשילין כיון שאינם מתכננים לבשל או לאפות, ויתכן שגם במקום לינתם אין להם גם אופציה כזו, אולם כדאי לעשות עירוב תבשילין או שישתתפו עם המארח בעירוב תבשילין שלו, כדי שגם לדעת האליה רבה יהיה מותר להם לסדר ולהכין ביום טוב את מקום לינתם לכבוד שבת.

להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני

נידון מצוי נוסף הוא האם מותר להדיח כלים לסדר את המיטה או את השולחן ביום טוב, אחר הצבהריים לצורך יום טוב שני. או לקפל את הטלית ביום טוב ראשון לצורך תפילת יום טוב שני. המגן אברהם (הקדמת סי' תקג) הורה שהדברים הללו אסורים. והפרי מגדים (א"א הקדמת סי' תקג) הוסיף שאפילו לסדר את הספר תורה ביום טוב לקריאה של מחר ביום טוב שני, וכל שכן בחול המועד, אסור.

השבת מאכלים למקרר או למקפיא

הפוסקים דנו שאם יש איסור של הכנה, מדוע מותר להחזיר את המוצרים שהשתמשו בהם בשבת למקרר או למקפיא, והרי הוא מניח כעת את המוצרים שם לצורך יום חול. פוסקי זמנינו הוכיחו שלכאורה הדבר מותר, שהרי מותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר אף שאינו צריך בשבת שימוש בגופו של החפץ, או אינו צריך את מקומו של החפץ, והסיבה היחידה שהוא מטלטל אותה הוא כדי להצילו שלא יגנב, או שלא ינזק בשמש, אף שהטלטול אינו לצורך שבת, אלא לצורך מוצאי שבת.

ונאמרו באחרונים כמה סיבות מדוע להתיר את הדבר, ולמעשה יש הבדלים רבים להלכה מחמת איזה סיבה מתירים, אולם לפי כל הסברות הללו מותר להניח מוצרים הזקוקים לכך במקרר או במקפיא.

פעולה אוטומטית שאין בה טורח

בשמירת שבת כהלכתה (פכ"ח סעיף פט; והערה רא) כתב בשם רבי שלמה זלמן אויערבך שכל דבר שאינו מלאכה, ולא איסור דרבנן, ואין בעשייתו משום טרחה, וגם רגילים לעשותו מבלי לחשוב על התועלת שבעשייתו, מותר לעשותו בשבת, גם אם תצא מעשייתו זו תועלת לימות החול, ובלבד שלא יאמר במפורש שהוא מכין לצורך ימות החול.

והביא שם שני דינים שהתיר רבי שלמה זלמן מכח סברא זו: א. להעביר בשר ודגים סמוך למוצאי שבת למקום קריר. ב. כשגבאי בית הכנסת תולה פתק של 'מוריד הטל', מותר לו לתלות ביחד גם את הפתק של 'ותן ברכה', ואף להחליף כל בוקר את הפתק של יום הספירה ליום שלמחרתו. משום שאלו פעולות שאין בהם טרחה יתירה, והאדם עושה אותם בצורה אוטומטית בלי לחשב שהוא עושה זאת לתועלת יום המחרת, וזהו סדר בית תקין שמחזירים את המוצרים למקומם, והסדר התקין של בית כנסת שהגבאי בכל יום מסדר את הלוח.

הכנה שאין אפשרות לעשותה ביום חול

המהרש"ג (ח"א סי' ס"א) חידש חילוק דין בגדר ההכנה האסורה, לדעתו כל האיסור להכין הוא כאשר המטרה הוא להרוויח את הזמן, שלא יצטרך לטרוח בימי החול, ומכיון שבשבת קודש הוא פנוי, הוא מעדיף לעשות זאת בשבת, למשל להציע את המיטות ולסדר חדר שהוא אינו אמור לשהות בו בשבת, כיון שכעת בשבת יש לו זמן הוא מעדיף לעשות זאת כעת, ולא במוצאי שבת. אולם במקרה שאם הוא לא יעשה זאת כעת, אין לו אפשרות לעשות זאת במוצאי שבת, לא אסרו חכמים כלל את הדבר. ולכן מי שרוצה להשיב את המאכל למקפיא, אם הוא לא ישיבנו כעת למקפיא הוא לא יוכל לעשות זאת במוצאי שבת, ובמקרה זה אין איסור הכנה.

המהרש"ג מביא כמה דוגמאות מעשיות שהוא מתיר לאור סברא זו, כאשר אדם מסיים את התפילה ביום טוב, והוא מחזיר את המחזור לביתו, או את השופר בראש השנה, או כשהוא מסיים את התפילה ביום טוב של סוכות, והוא מחזיר את ארבעת המינים לביתו, במידה ויתכן כי בביתו יעיין במחזור בענין מסוים, או ישיר בסעודה פיוט מהמחזור, וכדומה, או שיש חלק מהנשים או ילדים קטנים שלא היו בבית הכנסת ורוצים ליטול את ארבעת המינים, או שיתכן שאחד השכנים ידפוק וירצה לשמוע תקיעת שופר, או לזכות במצות ארבעת המינים, בודאי מותר להשיבו אל ביתו, אולם כותב המהרש"ג כי גם במידה והדבר ברור שהוא עושה זאת אך ורק לצורך חול המועד, או יום טוב שני, או שנה הבאה, הדבר מותר, כיון שמדובר בהכנה שאי אפשר לעשותה ביום חול, והוא אינו טורח כעת כדי להרויח זמן, ולכן מותר להשיב את כל הנ"ל מיד לביתו שלא יאבד.

הלכה למעשה נחלקו פוסקי זמנינו האם נפסק הלכה כסברא זו, בעוד שהמנחת יצחק (ח"ח סי' כד) פסק את דברי המהרש"ג הלכה למעשה, המחזה אליהו (סי' נד סק"ג אות ו) נחלק על סברא זו.

הכנה במקום הפסד

סיבה נוספת שמצינו בחלק מהפוסקים הוא שהתירו הכנה במקום שיש הפסד.

התהילה לדוד (סי' שכא סק"ו) בהתייחס להלכה שבשר שעבר 3 ימים מיום שחיטתו וטרם נמלח, יותר לא מועיל המליחה, ואסור למלוח ולבשל בשר זה, וניתן לאוכלו רק ע"י צליה. ופסק המגן אברהם כי במידה ויש לאדם בשר שטרם נמלח, ושלשת הימים עתידים להסתיים בשבת, אסור לו למלוח את הבשר בשבת. ותמה התהילה לדוד שהרי אין איסור לטרוח בשבת למנוע הפסד, והביא דוגמא את ההלכה כי ביצה שנולדה בשבת, והיא אסור בשימוש בשבת, ויש חשש שהיא תשבר, מותר לקחת כלי ולכסות אותה, למרות שאני טורח לצורך ביצה שתאכל ביום חול. וכתב שלדעתו כל מה שאסר המגן אברהם הוא כפי שסיים שאינו הפסד כל כך אם יאכל את הבשר בצליה, אולם במקום שיש הפסד גמור לא החמירו חכמים.

והמחזה אליהו (סי' נד) הרחיב שזה הטעם שמותר לטלטל כלי שמלאכתו להיתר, או להניח מוצרים במקרר ובמקפיא.

סיכום

למעשה יש להתיר להחזיר מוצרים את המקרר או המקפיא, ואף להשיב את המחזור שופר או ארבעת המינים לביתו. וטוב שיחשוב בדעתו שיתכן והוא עוד יצטרך להם בשבת אם למשל יגיע אדם זר לביתו שרעב או שטרם קיים את המצוה. וראוי להזהר שלא לומר בפירוש, למשל לא לבקש או לזרז את בני הבית בנוסח: "השיבו את הגלידה למקפיא כדי שמחר יהיה לכם גלידה ולא נוזל", אלא להשתמש בנוסח: "תחזירו את הגלידה למקרר אולי מישהו עוד ירצה השבת גלידה" או "זה לא מתאים הגלידה אינה במקפיא".

הכנה לשבת הבאה

שאלה מצויה נוספת האם יש איסור להכין בשבת זו לצורך שבת הבאה. לדוגמא בית שיש להם סרויס יוקרתי המיועד אך ורק לשבת, האם מותר לשטוף את הכלים בשבת לאחר סעודה שלישית כדי שבליל שבת הבאה הכלים יהיו מוכנים לשימוש. או אדם שיש לו טלית המיוחדת לשבת, האם מותר לקפל אותה כדי שתהיה מוכנה ומקופלת בתפילת שחרית של שבת הבאה.

ונחלקו בזה הראשונים. רבינו חננאל (שבת קיג:) כתב: 'אדם אחד מקפל כלים מלילי שבת לשבת ובשבת מצפרא לפניא ולשבת אחרת'. עכ"ל. ומפורש שאף שאסור לקפל טלית משבת ליום חול משום הכנה, מותר לקפל משבת לשבת אחרת. אמנם הראב"ן (רמז שנט) העתיק את לשון רבינו חננאל בשינוי קריטי: 'מקפלין את הבגדים מליל שבת למחרתו ומצפרא לפניא אבל לא לחול ולא לשבת אחרת'. [אמנם האבן שלמה הגיה בראב"ן שצריך לגרוס כלשון רבינו חננאל שלפנינו, אך בציץ אליעזר (חי"ד סי' לד סק"ג) כתב שאין הגהתו מוכרחת, ומסתבר לדעתו שנחלקו בזה רבינו חננאל והראב"ן].

והיפה ללב (ח"ב סי' שב סק"א) כתב להתיר מטעם אחר, והוא שבטלית המיועדת רק לשבת, אם בכל שבת יקפלו באופן אחר יתקלקל נוי והדר הטלית, ואינו הידור מצוה, והתירו טרחה לצורך מצוה.

נמצא שיש ג' שיטות בדבר: א. שיטת רבינו חננאל שהואיל והוא לצורך שבת אינו טרחה האסורה. ב. שיטת הראב"ן שאף לצורך שבת אחרת אסור משום טרחה. ג. שיטת היפה ללב שאסור משום טרחה, אך לצורך מצוה שרי, וקיפול טלית של שבת שישאר נאה ומהודר חשיב צורך מצוה.

הכרעת הפוסקי זמנינו

למעשה התהילה לדוד (סי' שב סק"ו) הסתפק בדבר, והסיק שאסור להכין אף לשבת הבאה, וכתב עוד שהואיל ויכול לעשות הטרחה ביום חול אין לו לעשותו בשבת זו לצורך לשבת הבאה. וכן פסק המהרש"ם (הגהות ארחות חיים , ספינקא סי' שב סק"ו).

אמנם רבי יוסף חיים זוננפלד (שלמת חיים סי' רפג-רפד) נשאל בבית הכנסת שהיו להם כוסות שהיו מגישים בהם קפה רק בשבת בבוקר לפני עלות השחר, ורצו להדיח אותם מיד בשבת לצורך שבת הבאה כדי ששאריות הקפה לא יתקשו, ויהיה קשה להדיחם ביום חול. והתיר רבי יוסף חיים משום שאינו טרחה לצורך יום חול, אלא לצורך שבת הבאה. אך הוסיף שיש עצה שאפשר לשתות מכוס אחד אחר כך, ובזה ודאי מותר בלי פקפוק, שהרי מדיח את כל הכוסות לצורך שתיה זו.

אולם מי שמסתמך על היתר זה, צריך להזהר כאשר חל יום טוב באמצע השבוע, ודרכו להשתמש ביום טוב בכלים המיוחדים לשבת ויום טוב, או בטלית של שבת ויום טוב, וכן אם יודע שיש לו ברית או סעודת מצוה וישתמש בטלית זו או בכלים אלו לכבוד המצוה, צריך להזהר משום שאף שהתירו טרחה בשבת לצורך שבת אחרת, לא הותר טרחה בשבת לצורך יום טוב או סעודת מצוה שקדושתן קלה מקדושת השבת.