שאלה:
שלום וברכה. הנני אברך אב ל6 ילדים ב"ה. ב"ה לפני כמה שנים שמעתי שיעור מכונן ועיינתי במקורות על דבר החומרא ליתן מעשר נוסף על המעשר הקיים. התחזקתי מאוד באמונה ובבטחון והתחלתי לתת חומש. בס"ד, בשל כך זכיתי לפתוח קרן סיוע לאברכים, צירפתי עוד תורמים והגענו תוך כמה שנים לחלוקה שהסתכמה עד כה במאות אלפי שקלים לאברכים הזקוקים לכך. מאז, ראיתי השגחה פרטית מופלאה הרבה מאוד פעמים במצבי הכלכלי. אני מלא שמחה בזה על אף הקושי. אני רוצה לציין שאינני מרחף ואני מודע טוב מאוד למצבי הכלכלי והוא לא רעוע וגם לא מתקרב לכך, אולם כיון שרק אשתי עובדת, אע"ג שיש לנו דירה- יש גם משכנתא, ולפיכך אני חושב- שאני מוגדר כעני, כמו רוב האברכים- המקבלים מלגות שונות מעבר למלגה הבסיסית של משרד הדתות (אני יכול לפרוט את מצבי לפרטים יותר מדוייקים אם יש צורך ע"מ להבין יותר טוב את שאלתי). שאלתי היא כך: שמעתי בשם ת"ח שא"א מצד אחד להיות אברך ולקבל מלגות (בנוסף למה שמביא משרד הדתות) ומצד שני לפזר את הכסף בחומרות שאין להם חיוב הלכתי. הניגון של האמירה היה- אם יש לך כסף תמנע מלקחת מלגה וכך לא יצטרכו להתרים בשבילך, או שיתנו לאברך אחר… אל תבזבז כסף שהוא לא באמת שלך. לדוגמא- ישנו אדם שנותן לי 500 ש"ח מדי חודש. טענת הת"ח – לא יתכן שאתה לוקח כסף זה ואח"כ תורם 1500 ש"ח מדי חודש. אותו תורם לא היה מסכים לכך וגם אתה עצמך עושה צחוק מהעבודה, אל תקח וזהו. טענתי בצידי בתרתי: ראשית כל אם אמנע מלקחת מלגות- אני באמת לא יסגור את החודש ואצטרך להתבטל מתלמודי, ובנוסף לכך- לכ' זוהי לא בזבזנות 'יותר מחומש' כ'תקנת אושא' שעליה אפשר לטעון עלי שאני 'מבזבז'. לכ' זכותי להחמיר את החומרות שלי ואין לזה קשר למצב הכלכלי הנתון שלי- שכשלעצמו אני אכן כן זקוק ונראה לי שאני עונה על הגדר של עני, כמו רוב האברכים (רק אשתי מפרנסת וכ'…). בנוסף לכך, אני לא יודע אם זה שיקול- ב"ה ראיתי הרבה מאוד סיעתא דשמיא וברכה כתוצאה מהמעשרות הללו. אשמח למענה מפורט עם מקורות. תודה רבה!
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב שכל מלגה שבאה אליך באופן ממוסד מכולל וכדומה, ודאי מותר לקחת והייתי אומר אפילו חובה לקחת, כי זה מחזיק אותך בלימוד וזה חשוב. והרבה אברכים שמקבלים מלגה נמצאים במצב דומה.
אם אדם פרטי נותן לך 500 ש"ח בלי לדעת את מצבך, והוא סבור שאתה במצוקה ורוצה לעזור, אולי יש כאן טעם לפגם לקחת ממנו [גם אם אתה לא מעביר הלאה], הוא לא בא כאן כמלגת אברכים וכו' אלא כצדקה, ונטילת צדקה זה רק למי שראוי לצדקה. אבל אם הוא מודע למצבך באופן כללי [לא משנה כמה אתה נותן, אלא שהוא יודע שאתה מסודר יחסית] והוא פשוט רוצה חלק בתורה שלך, מותר לקחת.
בהצלחה רבה ורוב שפע.
יש 2 ספר חסידים בעניין
ספר חסידים, סי' שיח
“מעשה באחד שהיה דל וחסר ולא היה רוצה לקבל צדקה. אמר: האיך אקבל הריני גוזל את העניים. אלא הלך ולוה מבני אדם, ונתנו לו על מנת להרויח למחצה, ויחזיר להם לזמן פלונית. והיה לוה מהרבה בני אדם ואינו פורע להם, ומלוה לו על אמונת שמים ולא היה פורע. ואמר: מה אפרע ואין לי במה לפרוע? ועוד הלך ואמר: תלוו לי, אמרו לו: "לווה רשע ולא ישלם" (תהילים לז, כא), והוא אומר: מוטב שאהיה לווה ואם יהיה לי אפרע, ולא אקבל מן הצדקה ולא אהיה גוזל עניים. נאמר עליו: "אל תהי צדיק הרבה" (קהלת ז, טז), ועוד שהוא רשע למה לוה והוא יודע שאין לו הצלחה ולא יהיה במה לפרוע? ומתחלל שם שמים על ידו, ונועל דלת לפני לווין.”
ספר חסידים תנד:
מי שחייב לאחרים לא ירבה בצדקות עד שיפרע ולא יעשה אדם צדקה בדבר שיש בו סכנה. לאחד ניתנו לו מנעלים של מת ורצה לתת אותם לעני אמרו לו ואהבת לרעך כמוך אלא תמכרם לנכרי שלא יבא לידי סכנה שום יהודי ויתן המעות לעני:
מי שעני אכן עני, אבל מי שלא, לא… וזה לא משנה מה עיסוקו, אברך או לא.
השאר תגובה