לימוד תורה בלי כיפה

שאלה:

שלום הרב.
1) האם חובה לשים כיפה במהלך לימוד גמרא , לאנשים שלא הולכים עם כיפה ביום יום (כשלא אומרים את שם השם בפירוש במהלך הלימוד, אלא אומרים "השם" ולא בלשון אדנות)?

תשובה:

שלום וברכה

בודאי יש לחבוש כיפה בשעת לימוד תורה גם כשאינו אומר שם ה'. מעבר לחיוב התמידי לא ללכת ארבע אמות ללא כיפה, בזמן אמירת דברים שבקדושה היא חובה נוספת ויתירה.

[וכדאי ללמדו ללכת תמיד עם כיפה, גאווה גדולה היא להיות יהודי!].

מקורות:

שו"ת יביע אומר חלק ט – אורח חיים סימן א:

הנה בשו"ת כנסת ישראל ששון (סי' יז דף יא ע"ג) כתב, שאף למה שפסק מרן בש"ע (סי' צא), שאין לומר אזכרה בגילוי הראש, היינו דוקא בהזכרת השם, אבל מי שהיה בגילוי הראש, ושמע מהציבור שעונים אמן יהא שמיה רבה מברך, מותר לו לענות עמהם, ולכן הלובש תפלין של ראש וראשו עדיין מגולה, ושמע יהא שמיה רבה מברך מותר לו לענות איש"ר, שהרי אין כאן לא שם ולא כינוי. עכת"ד. (וכיו"ב כתב באשל אברהם מבוטשאטש (סי' פד) שמותר לענות אמן קודם נטילת ידים או כנגד ערוה). ולכאורה יש להעיר על זה ממ"ש הגאון ר' אברהם סבע בספר צרור המור (פרשת נשא), שאשה שענתה אמן בגילוי הראש, חטא הוא בידה, כי "אמן" הוא בגימטריא הוי"ה אדנות וכו', כאומרם גדול העונה אמן יותר מן המברך, כי המברך אומר שם ה' בלבד, והעונה אמן הוא בגימטריא הויה אדנות. והאשה ההיא תשא את עונה וכו'. ולכן יש להזהר שלא לענות אמן, ולא לברך בגילוי הראש. ע"ש. ומסיום דבריו מוכח שלא רק אשה נשואה שחייבת לכסות את ראשה, כשענתה אמן בגילוי הראש, חטאה בזה, אלא גם באיש חטא הוא בידו לענות אמן בגילוי הראש. אלא שי"ל שזהו כשאפשר לו להזהר לכסות ראשו, והוא עונה אמן בגילוי הראש, חטא הוא בידו, אבל כשאי אפשר לו לכסות ראשו, כגון שהוא אנוס, והאמן היא מצוה עוברת, מוטב שיענה אמן אף בגילוי הראש. והרי הרמב"ם (בפ"ה מהל' תפלה ה"א) לגבי תקון המלבושים וכיסוי הראש בתפלה, כתב, שאם היה אנוס או דחוק או שעבר ולא עשה אותם אין מעכבים. וע"פ דברי הרמב"ם אלו העלתי בשו"ת יביע אומר חלק ו (חאו"ח סי' טו אות ו) שמי שהיה מתפלל בביתו, ונפלה הכיפה שעל ראשו באמצע התפלה, ולא הרגיש עד לאחר שסיים תפלתו, שאז ראה את כיפתו מושלכת בארץ, שמכיון שכתב הרמב"ם שאין כיסוי הראש מעכב התפלה, בדיעבד יצא ידי חובת תפלה. ותמיהני על מ"ש בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד (סי' מ אות יד), דמי שהתפלל בשוגג בגילוי הראש, לא יצא י"ח תפלה, שתפלה כזו היא תועבה, וחייב לחזור ולהתפלל. ע"ש. ואינו נכון להלכה. והעיקר כמו שכתבתי. גם מכאן תשובה למ"ש בספר טל תורה (מ"ק טו א) דלמאן דאמר שהמצורע צריך להיות בראש מגולה, וכמו שכתוב "וראשו יהיה פרוע", אסור לו להתפלל. ולפי האמור כיון שהוא אנוס, רשאי הוא להתפלל בראש מגולה. וגם הגאון רבי רפאל אנקאווא בשו"ת קרני ראם (סי' רכב, דף רטז ע"ב) העלה, שאע"פ שהכריע מרן בש"ע (סי' צא) לאסור לומר ברכות ואזכרות בגילוי הראש, והכי נקטינן, מכל מקום אין איסור ללמוד תורה בגילוי הראש, וכמ"ש מהרש"ל (סי' עב), אלא שכתב שלתלמיד חכם, לא נאה ולא יאה לעשות כן, מצד חסידות. ע"כ. ובשו"ת קרית חנה דוד ח"ב (חאו"ח סי' לד) כתב, ולא כן אנכי עמדי, אלא גם לימוד תורה אסור בגילוי הראש. ע"ש. ולא ראה מ"ש רבינו יהודה בן הרא"ש בשו"ת זכרון יהודה (סי' כ), שטוב הוא שלא לישב בגילוי הראש בשעת הלימוד, למי שיוכל לסבול, לפי שילמוד יותר באימה, אלא שלפעמים מפני כובד החום לא יוכל לסבול. ע"כ. ובודאי שגם הוא יודה שאפילו שלא בשעת הלימוד מדת חסידות לכסות ראשו, ככל הני רבוותא דלעיל, אלא שבשעת לימוד תורה ראוי יותר להתחסד להיות בכיסוי הראש, מאחר שהשכינה כנגדו (כדתנן בפ"ג דאבות). ודלא כמ"ש בשו"ת ים הגדול (סי' מד). ע"ש. וכ"כ מהרש"ל בתשובה (סי' עב) להתיר מדינא ללמוד תורה בגילוי הראש. ומה מאד יש לתמוה על הרה"ק מר קשישא בשו"ת ויאמר מאיר (סי' ד), שגדש סאה להחמיר, שכתב, דאילולא דמסתפי היה אומר שאפילו להרהר בדברי תורה אסור בגילוי הראש, מאחר שיש אומרים הרהור כדיבור דמי, ומכיון דמידי ספק לא נפיק הויא ליה מצוה הבאה בעבירה. ע"ש. ודבריו תמוהים, שכיון שנידונו היה ביושב בבית המשפט, שהיו צריכים להסיר הכובע, והוא מוכרח לכך, הכי טוב הדבר להתבטל מדברי תורה בשביל חסידות נפרזה, דלה ורזה. והרי תלמוד ערוך הוא בידינו בשבת (קנ א) שמותר להרהר בדברי תורה אפילו הוא ערום, דכתיב לא יראה בך ערות דבר, דיבור אסור הרהור מותר. וע' בפירוש רש"י שם. (וע"ע בפרי חדש סי' עה ס"ג). וכ"ש בגילוי הראש בלבד. ובספר מאורי אור (באר שבע, דף טו ע"ב) כתב, שכיון שבמס' סופרים מחלוקת היא אם מותר להזכיר שם שמים בגילוי הראש, במקום מצוה עוברת כגון ברכת רעמים יש לברך. [ונכון שיכסה ראשו בידיו, כמ"ש בכיו"ב הט"ז סי' ח סק"ג]. וע' בשו"ת חתם סופר (חלק חו"מ סי' קצא). ובשו"ת גור אריה יהודה (סי' עב). ובשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' ג). ובשו"ת נחלת בנימין (סי' ל). ובשו"ת זכר יהוסף (ס"ס כד), ובשו"ת תורת יקותיאל (סי' יב), ובחידושי מהר"ץ חיות (נדרים ל ב), ובשו"ת נצר מטעי (סי' ג), ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ד סי' ח, וח"ה סי' ו), ובשו"ת יריעות שלמה (סי' יז), ובשו"ת מים חיים משאש (סי' כג). ע"ש.