שאלה:
האם להיות ענו פירושו להיות סמרטוט ולהיות עבד של כל אחד ולא להציב לו גבולות אפילו כשהוא פוגע? ואם לא אז איך זה מסתדר עם הפסוק " והאיש משה ענו מאוד…" ?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
אכן הערת כאן נקודה מאוד חשובה. הרי גם לגבי הקב"ה אנחנו אומרים "העוז והענווה לחי העולמים", כלומר, ענווה אינה נמיכות רוח או מה שאתה מכנה סמרטוט, אדם יכול להיות מנהיגם של ישראל כמשה רבינו, והתורה תעיד עליו שהוא העניו יותר מכל אדם אשר על פני האדמה. חז"ל הגדירו את הענווה "לא מחזיק טיבותא לנפשיה", כלומר, כאשר אני עושה את הדברים מתוך תחושת ייעוד ושליחות והבנה שזה תפקידי וזה מה שנדרש ממני, ללא הדרישה והרצון לקבל על כך כבוד וכו', זו ענווה. אדם חייב להכיר בערך עצמו, לדעת את כישוריו ויכולותיו להשתמש בהם לפעול ולעשות, רק דעת שהכל מתנה מה', ואם יש לו כישורים גאוניים אין לו סיבה להתגאות בכך, כי זו מתנה מה' שבסך הכל מחייבת אותו לנצל אותם, וכן על זה הדרך.
שנזכה לפעול ולעשות.
ברשות הרב שליט"א,
היות שהתחילו באמירת פרשת המן אז נזכרתי בפסוק כ', שמות טז.
"וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה."
והנה כך שאני מבין שזה כפי שהרב מביא בתשובתו, שמשה רבינו מסור לשליחות וההוראות, ועם ישראל כשעברו על דבריו, מתגלה עם עוז בהנהגה להטיב את דרכי העם במצוות השם ובתוך עוונה שהרי לא לשם עצמו או כבודו שהוא עושה.
התחבר נכון?
נהדר, יישר כח.
השאר תגובה