שאלה:
שלום רב, מערכת היחסים שלי ושל חמתי היא ממש לא טובה. בביקורים אצלם אני משתדלת לא לדבר איתה או להישאר איתה לבד בחדר, אני לא מתקשרת או מסתמסת איתה בכלל, לא שולחת לה תמונות של הנכדים. הגעתי למצב ממש רע שבגלל שהיא לא עוזרת לנו בכלל ועוד מדברת עם בעלי על דברים שהם ביני לבינו ולא קשורים אליה איחלתי לה בלב כמה פעמים איחולים רעים עד כדי מוות. זה קרה באופן אוטומטי כמה פעמים ואני ממש מתביישת שהגעתי למצב כזה. אני אנסה לתקן את היחסים, להבליג ולא לענות על דברים שמפריעים לי מעכשיו אבל רציתי לדעת איך אוכל לתקן את הדברים שלצערי כבר יצאו ממני.
תשובה:
שלום וברכה
אני מוכרח לומר שקראתי בצער רב את דברייך. תרשי לי להתפס לכמה מילים שכתב, את כועסת עליה עד מוות, למה? "כי היא לא עוזרת לנו בכלל"… לא מצאתי שום מקום בתורה שכתוב שחמותך צריכה לעזור לכם! בכיבוד הורים יש איזה תנאי כזה? אני מכבד את ההורים רק אם הם עוזרים לי? אין דבר כזה. זו הסתכלות ממש ממש שגויה. לגבי שאר הדברים, אינני יודע מה התחיל ממה, אבל אני מבין שיש לך בהחלט חלק משמעותי במערכת העכורה הזו, כי יש לך ביקורת על זה שהיא לא עוזרת… חייבים לתקן את כל ההסתכלות על מצות כיבוד הורים, וההכרת הטוב להורים. וכי עד זקנה ושיבה ההורים צריכים לעבוד עבורנו? לא די במה שאמא גידלה ילד דאגה לו מיום שנולד עד שנעשה גבר יציב בעל משפחה, ועכשיו כבר היא האשה המבוגרת, כמה שלא נעשה בשביל ההורים לא נגיע לאפס קצהו של הכרת הטוב שאנחנו חייבים להם! תבקשי את סליחתה, תתייחסי תשלחי תעניקי תתני בלי כל רצון לקבל תמורה, וכך גם תראי לאט לאט ששום מילה רעה לא תאמר עלייך…
בורא עולם מצפה לשבים, התיקון הוא פשוט לשנות את הגישה, וזה שאת כבר מבינה זאת ורוצה לשנות, זו ההתחלה הטובה ובעזרת ה' תראי הצלחה, ובזכות הנחת שתתנו להורים שלכם, תזכו גם לנחת מהילדים שלכם, כי הקב"ה נותן לכל אדם מידה כנגד מידה, אם אתה מכבד את ההורים שלך גם ילדיך יכבדו אותך, כך הוא הסדר בעולם הזה.
ברכה והצלחה ובשורות טובות.
