שאלה:
האם מותר לי למכור לסוחר גוי צלב משובץ יהלומים שמצאתי ברה״ר.
תשובה:
שלום וברכה
ניתן להקל ולמכור צלב זה לסוחר – צורף וכדומה.
בהצלחה
מקורות:
בשו"ע (יו"ד קמא, א) כתב:
"כל הצלמים של עבודת כוכבים הנמצאים בכפרים, אסורים, דסתמא לשם עבודת כוכבים נעשו. והנמצאים בכרכים, מותרים, דודאי לנוי נעשו, אא"כ עומדין על פתח המדינה (רמב"ם ע"ז ז, ו – ח), והיה ביד הצורה צורת מקל או צפור או כדור או סייף או עטרה וטבעת".
וכתב הרמ"א:
"צורות שמשתחוים להם, דינם כדין הצלם ואסורים בלא ביטול. אבל אותן שתולין בצואר לזכרון, לא מקרי צלם, ומותר (מרדכי הובא בב"י שם, בשם ראבי"ה סי' אלף נא)".
ובש"ך (שם, ו) הוסיף:
"היינו בידוע שלא השתחוה לו… הא לאו הכי לא גרע מאם מצא כלים שעליהם צורת עבודת כוכבים, דהכלים אסורים אם הם מכובדים, דכיון שדרך לעבוד אותה הצורה חיישינן שמא נעבדו הכלים כדלקמן סעיף ג', והכי נמי איכא למיחש להכי. ובעבודת כוכבים עצמה אין לחלק בין מכובד לבזוי, דדווקא בכלים אמרינן דעל המבוזים ודאי לנוי הכלי נעשו, מה שאין כן הכא… ואפשר דעובדי כוכבים אלו שאין אדוקים בעבודת כוכבים, כל מה שעושין בצורות הללו בכלים אינם עושים אלא לנוי, ומותרים בהנאה כולם… ואפשר בצורה עצמו, כיון שדרך שמשתחוים לו, לכ"ע אסור:
וראה באבני נזר (יו"ד קכב, חו"מ קיט) שכן הוא הדין לדעת הרמ"א לענין צלב של נוצרים, שאם שימש לפולחן אפילו פעם אחת נאסר בהנאה, אבל בסתמא, יש לתלות שאינם עובדים לצלב זה שבצווארם, שהרי אינם נוהגים בו כבוד, ועונדים אותו גם כשהם ערומים בית המרחץ, ובגמרא שם (מד, א) מבואר שבאופן זה בהכרח אינו משמש לע"ז. וכ"כ בחכמת אדם (פה, א) שמותר לסחור בשתי וערב המיועד לעונדו על הצוואר, לפי שאינו נעשה לפולחן. וכ"כ בשו"ת זרע אמת (יו"ד, מה), אלא שדן שם באלו צלמים נוכל לסמוך בודאי שנעשים לשם כך, ומסקנתו שרק אלו הנראים ממש כתכשיט – משובצים יהלומים ואבני חן, ניתן לסמוך שכל תכליתם אינו אלא לנוי.
[אמנם בשו"ת דברי יציב (יו"ד, מה) החמיר בענין זה, וכתב, כי מה שאמרו דצלם הנעשה לזכרון אין בו חשש ע"ז, היינו כאשר אדם מקבלו ועונדו כמזכרת ידידות בעלמא, אבל כאשר הוא משתמש בו להביע את נאמנותו לאותו האיש, אפשר שיש בכך דררא דאיסורא. אמנם סברתו זו וגדרה למעשה צ"ע מכל דברי הקדמונים הנ"ל, שכן פשיטא שמנהגם של הנכרים לענוד צלם על צווארם בא כחלק מביטוי אמונתם, אלא שאינם עובדים לצלם מסויים זה].
