בס"ד

במאמר השבוע נשלים את הכרונולוגיה של המכות, כאשר נרד לרזולוציות יותר דקות. כמה זמן היה הכבדת השעבוד על בני ישראל במצרים לאחר שליחותו הראשונה של משה רבינו? מתי נפסק השעבוד לגמרי מבני ישראל? באיזה מכה היו אז? ומדוע דווקא אז? באיזה חודש התחיל מכת דם? כמה זמן הייתה אורכה של כל מכה? איזה מכות היו יוצאות דופן? מתי היה הברד? כיצד התיאור המתואר בתורה מסתדר עם העונה החקלאית של מכת ברד? ושל ארבה? האם היו הפסקות בין המכות? או שכולם היו ברצף אחד? אם מכת חושך בי' ניסן מה היה הנס שלקחו את הטלה והמצרים לא התנגדו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

הכרונולוגיה של המכות [חלק ב]

פרשת השבוע משלימה את עשרת המכות שהתחלנו לקרוא עליהם שבוע שעבר. במאמר הקודם התחלנו לתארך את זמני המכות, וללמוד על הכרונולוגיה שלהם.

במאמר הקודם למדנו על שני הדעות המרכזיות: א. שיטת התוס' בהבנת המשנה, כי המכות עצמם היו במשך 12 חודש, ומכת דם התחילה בחודש ניסן. ב. שיטת הסדר עולם והבנת המשנה ע"פ הראב"ד והתוס' שאנץ ומדרשים שונים כי השם נגלה למשה רבינו בט"ו ניסן בסנה, ובחודש אייר הוא ביצע את שליחותו הראשונה ודרש מפרעה לשחרר את בני ישראל, ופרעה בתגובה הכביד את העול על בני ישראל, ומשעה זו עד יציאת מצרים היה 12 חודש, והוא קרוי משפט המצריים, וכפי שהסברנו שבוע שעבר מדוע מאז נחשב חלק מהעונש והמשפט של מצרים. אף שבפועל עבר זמן מה עד שמשה רבינו קיבל את השליחות השניה ומכת דם התחילה.

כמו כן הובאו דברי הגמרא כי בראש השנה הופסק השעבוד.

כמו כן הובאו הדעות כי כל מכה ארכה בערך חודש, כאשר חלקה היתה התראה לקראת המכה המתקרבת אם בני ישראל לא ישוחררו, וחלקה היתה המכה בפועל.

כמה זמן היה בין השליחות הראשונה עד לתחילת מכת דם

כעת עלינו להתקדם לשלב הבא מתי משה רבינו הגיע אל פרעה בפעם השניה עשה לו את המופת של התנין והפיכת המים בכלי בודד לדם, ולאחר מכן התחיל ההתראה כי היאור וכל מקורות המים במצריים יהפכו לדם, והתחילו המכות בפועל.

במדרש (שמות רבה פ"ה סי' יט) נאמר שלאחר השליחות הראשונה והכבדת העבודה, משה רבינו חזר למדין ושהה שם 6 חודשים. ורק לאחר מכן שב והתחילו המכות בפועל.

ואכן מדרש זה מתאים עם דברי הגמרא כי הפסקת השעבוד בפועל הייתה בראש השנה, שהרי המכות ארכו רק 6 חודשים.

אולם התפארת ישראל (יכין עדויות פ"ב אות עג) והשם משמואל (פר' שמות ד"ה וישב) הוכיחו מכאן כי ההתגלות בסנה והשליחות הראשונה הייתה בחודש תשרי, ולאחר החורף הקשה של הכבדת השעבוד, הגיעה השליחות השניה והחלו עשרת המכות אשר נמשכו שנה כדברי המשנה ע"פ הסבר התוס'.

רבינו בחיי (שמות י ה) והגר"א (סדר עולם פ"ג אות ט) כתבו, שמשה רבינו התעכב 3 חודשים עד תחילת המכות בפועל. לדעת רבינו בחיי העיכוב נבע, מכך שהשם נגלה למשה רבינו על הר סיני, על משה רבינו היה לשוב למדין, להתיר את השבועה שנשבע ליתרו שלא יעזוב את מדין אלא ברשותו בפניו של יתרו, לצאת לדרך למצרים לקיים את השליחות הראשונה, לאחר מכאן היתה הכבדת העבודה, ומשה רבינו נעלם לתקופת מה, ושב ועשה את המופתים עם התנין והמים בכלי שנהפכו לדם, ורק לאחר מכן החלה מכת דם. לדעת הגר"א לאחר הכבדת העול שב משה רבינו והתעכב במדין 3 חודשים, והוא אינו מבאר מה מקורו.

רבינו בחיי אף מפרט בדיוק את סדר המכות מכת דם החלה בחודש אב, וארכה חודש מלא יחד עם ההתראה; מכת צפרדע היתה בחודש אלול, והסתיימה מעט מוקדם יותר עקב בקשת פרעה ממשה רבינו להתפלל עליו; ומכת כינים שהיתה בלי התראה החלה בראש השנה. מכת ערוב היתה בחודש חשון; מכת דבר בכסלו; מכת שחין בטבת; מכת ברד בשבט; מכת ארבה באדר; מכת חושך בשבוע הראשון של חודש ניסן, הפסקה של שבוע, ואז בליל ט"ו ניסן מכת בכורות.

נעיר כי שיטה זו מתאימה לדברי המדרש (משנת רבי אליעזר פרשה יט) כי במכת כינים בטלה עבודה מאבותינו ולא עבדו הלבנים. והיינו שבראש השנה הכירו המצרים כי המכות הם אצבע אלוקים, ויותר לא העיזו לשעבד את עם ישראל בעבודת הלבנים.

היעב"ץ (סדר עולם פ"ג אות א; לחם שמים עדויות פ"ב מ"י) משלב יחד את דעת הסדר עולם המשנה והמדרש ורש"י שכל מכה ארכה חודש, אולם הוא כותב כי המדרש הסבור כי משה רבינו שהה במדין 6 חודשים בין השליחות הראשונה לשניה חולקת על הנ"ל, והיא שיטה שונה.

וכך מבאר היעב"ץ את הכרונולוגיה לשיטתו על בסיס דברי חז"ל הנ"ל:

בט"ו ניסן היתה התגלות בסנה, משה רבינו המתין עד חודש אייר, ואז ביצע את השליחות במצרים, והתחיל הכבדת העבודה, והצו כי על עם ישראל להשיג את הקש בכוחות עצמם. בחודש סיון משה רבינו ביצע את השליחות השניה ועשה לפני פרעה את המופת של הפיכת המטה לתנין. בחודש תמוז שב משה רבינו לפרעה ועשה בפניו את האות של הפיכת הכלי עם מים לדם. מט"ו תמוז החל מכת דם; ט"ו אב צפרדע; ט"ו אלול כינים; ט"ו תשרי ערוב; ט"ו חשון דבר; ט"ו כסלו שחין; ט"ו טבת ברד; ט"ו שבט ארבה; ט"ו אדר חשך; ט"ו ניסן מכת בכורות. [בנוסח היעב"ץ בפירושו לסדר עולם יתכן לפרש כי מכת דם החל בתחילת חודש אב, ומכת חושך בתחילת חודש ניסן].

אורך כל מכה

הבאנו במאמר הקודם את המדרש שבו נחלקו בפירוש הפסוק (שמות ז כה): 'וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר', האם הכוונה כי כל מכה ארכה 7 ימים, והתראה למכה היתה במשך 24 יום, או שהכוונה שהתראה של כל מכה היתה 7 ימים, ואם סיום מכת דם מיד התחיל ההתראה של מכת צפרדע למשך 7 ימים, אולם המכה עצמה ארכה 24 יום. לדברי המדרש כל מכה סה"כ היה 31 יום. רש"י סובר כדעה שהמכה עצמה היתה שבוע, והוא מביא את הדברים בנוסח כי כל מכה הייתה במשך חודש, 3/4 מהחודש היה התראה, 1/4 מהחודש היתה המכה עצמה.

עמדנו על כך כי מדברי רש"י נראה כי המכות היו לכל היותר 10 חודשים, ובתוס' בהבנת המשנה נאמר בפירוש שהם היו 12 חודש, ונאמרו מספר הסברים כיצד רש"י מפרש את המשנה:

המהרש"א (עדויות פ"ב מ"י; ח"א ר"ה יא. ד"ה ואע"פ) כותב כי היו הפסקות קלות בין המכות, ולכן בפועל הם ארכו 12 חודש. וכך גם הגר"א (סדר עולם פ"ג) מציין כי רש"י מפרש את המשנה שהמכות עצמם ארכו 12 חודש, אולם הוא חולק עליו, וכותב שלא נראה כדברי רש"י.

אולם היעב"ץ (לחם שמים עדויות פ"ב מ"י) סובר שדברי רש"י מדויקים והמכות התחילו בדיוק 9 חודשים לפני הגאולה שהיתה בליל מכת בכורות, ומה שנאמר במשנה 12 חודש הכוונה מהתגלות בסנה שהיתה בט"ו ניסן, כדעת הסדר עולם.

התפארת ישראל (עדויות פ"ב יכין אות עג) כותב שכל מכה הייתה מעט יותר מחודש, שהרי המכות היו 12 חודש ולא 10 חודש בלבד, והוא סבר שלא היתה שום הפסקה בין המכות, וממכת דם עד הגאולה עברו על המצרים 12 חודש מלאות של התראות ומכות.

אמנם צריך לקחת בחשבון כי היו 3 מכות שלהם לא היה התראה: מכת כינים שחין וחושך. ויש צורך לדעת האם המכה התחילה מיד עם תום המכה הקודמת, או שהיתה הפסקה של זמן ההתראה, אף אם לא היה התראה בפועל.

כמו כן חצי מהמכות הסתיימו מוקדם עקב העובדה שפרעה ביקש ממשה רבינו שיפסיק את המכה, והתחייב לשחרר את בני ישראל, והם צפרדע, ערוב, ברד, ארבה, מכת בכורות. [לגבי מכת דבר למרות שכל המקנה מתו ברגע אחד, עדיין מי שהכניס את המקנה לביתו לא מתו בהמותיו, וכל עוד שהמכה שלטה על מצרים הוא נאלץ להתגורר יחד עם מקנהו בבית]. אולם אין ראיה האם במשך כל הזמן שהיה ראוי שיהיה מכה לא היה התראה של המכה הבאה, או שזמן היה מצומצם יותר.

האור החיים (שמות ז כה) כתב שלפי השיטה שכל מכה יועדה להיות 24 יום, מכת חושך היתה יוצאת דופן, שמפורש בתורה שהיא היתה רק 6 ימים, והוסיף שאפשר שגם מכת דם היתה רק 7 ימים. ולפי זה בפועל רק כינים דבר ושחין אכן היו לאורך כל ה24 יום שנגזרו על המצריים.

הדעת זקנים לבעלי התוספות (שמות י כג) עומד על כך שחושך היה 6 ימים בלבד, ולא 7 ימים ככל מכה, ומבאר כי היום השביעי של החושך נשמר במיוחד עבור קריעת ים סוף, שאז היה למחנה מצרים חושך.

מתי היה הברד

העולה לפי החשבונות הנ"ל שמכת ברד היתה בחודש טבת-שבט, וארבה היה בחודש שבט-אדר, ובחודש ניסן היו מכת חושך ומכת בכורות. וכך נאמר גם בפירוש בדברי כמה מהאחרונים שפירטו את תאריכי המכות.

אולם לכאורה בידנו לתארך בצורה מדויקת יותר את המכות הללו מהפסוקים המתארים את מכת ברד וארבה במכת ברד נאמר (שמות ט לא-לב): 'וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה'. כלומר העונה שבה מכת ברד פגעה במצרים היה בזמן שהשעורה והפשתן היו כבר קשות – גבעולים, ואילו החיטה והכוסמת עדיין היו עשבים רכים – אפילות – טרם מבושלות. עונת ראשית קציר השעורים הוא בט"ז ניסן, ואילו עונת ראשית קציר החיטים הוא בחג השבועות, אולם גם לפני שהחיטה והשעורה מוכנות לחלוטין כבר לקצירה, הגבעול קשיח וניזוק מברד כבר מוקדם יותר, ולכן עלינו לחפש את התקופה שבה החיטה והכוסמת [כוסמין] עדיין עשב רך, והשעורה והפשתן גם אם עדיין אינם מוכנות לקציר, הם כבר בעלי גבעול קשיח.

גם מכת ארבה מופיע מיד אחריה, ובה מתואר (שמות י טו): 'וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם'. כלומר שעדיין החיטה והפשתן הם עשב, וכעת הארבה אוכל את העשב הרך.

ואכן הרמב"ן (שמות י ד) מוכיח מהפסוקים שלא יתכן לומר שברד היה בטבת-שבט, שהרי מכת ברד הכתה את השעורה והפשתן שהיו כבר בעלי גבעולים קשים, ושברה את העצים כלומר הענפים הרבים, אולם לא מוזכר כי היא פגעה ביבול העצים, ואילו מכת ארבה פגעה במה שהשאיר הברד, כלומר החיטה והכוסמת הרכים הירוקים, ובלבלוב של העצים שהחלו להצמיח מהגזע ששרד את הברד. ולכן ע"פ עונות השנה בהכרח יש לתארך את הברד לחודש אדר, ואילו את הארבה לחודש ניסן. אולם הוא מסכים עם העובדה שכלל המכות היו באורך של שנה, כפי שנאמר במשנה.

רבינו בחיי (שמות י ה) מעיר כי לדבריו צריך למתוח את 6 המכות ע"פ כמעט 11 חודש, ואילו בדברי המדרש מבואר כי נלמד מהפסוק במכת דם המכה או ההפסקה בין מכה למכה היתה רק 7 ימים, ולכן מסתבר שכל מכה היתה במשך חודש. ומשכך הוא חולק עליו וסבור כי ברד היה בחודש שבט. [גם רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק שמות לט"ו בשבט אות א) מרחיב בכך שמכת ברד היה בחודש שבט, והוא מבאר שהרחבה שייכות מכה לזו למה שחודש שבט מסמל ע"פ ספר היצירה וע"פ הקבלה]. אולם הוא אינו מעיר כיצד הוא מיישב את קושיית הרמב"ן.

מאידך רבי עובדיה מברטנורה (עמר נקט שמות י ה) סבור שמכח קושיה זו עלינו להקדים את מכת ברד לפני החורף, כאשר עדיין היו גידולי השעורה והפשתן בשדה, אולם החיטה והכוסמת והטרם הבשילה, ולומר כי היה תקופה שקטה ארוכה בין המכות האחרונות.

בעיה נוספת בדברי הרמב"ן הוא שהרמב"ן עצמו (שמות יא ד) כתב שמכת חושך היתה לפני ראש חודש ניסן, ויתכן כי הרמב"ן עצמו סבר שיש בכך מחלוקת של מדרשים שונים, ובכל מקום ביאר ע"פ מדרש אחר, או שכוונתו במה שאמר שארבה היה בניסן הכוונה בתקופת ניסן, ובפועל הוא היה לקראת סוף אדר, ומיד לאחר שפרעה ביקש ממשה רבינו להתפלל עליו, וסרה המכה, מיד התחילו 6 ימי חושך, וכל זה אירע בשבוע שלפני ראש חודש ניסן, שהוא כבר תקופת ניסן.

הערה נוספת מעיר ההפלאה (פנים יפות שמות י כא) כי לשיטת הרמב"ן שמכת ארבה וחושך היו בניסן, אם כן י' ניסן אמור להיות בעיצומו של מכת חושך, ואם כן מדוע אנחנו חוגגים את שבת הגדול על שם הנס הגדול שאירע לאבותינו שהם לקחו את הטלה לעיניהם של המצרים הסוגדים לטלה, בהצהרה מפורשת לשוחטו והמצריים לא עשו להם דבר, והרי המצרים כולם היו בעיצומו של מכת חושך, ולא ראו ואף לא יכלו לעשות דבר?

מכח קושיה זו מוכיח ההפלאה כי הרמב"ן סבור שמכת חושך היתה רק 3 ימים, כפי שנאמר בפסוק, והוא אינו סבור שהיו 2 יחידות של 3 ימים, אחת חושך רגיל, ואחת חושך מוחלט סמיך שמנע אפילו תזוזה, כפי שמובא ברש"י ע"פ המדרשים. ובי' ניסן עדיין היה למצרים אור, והם ראו ושתקו, חושך היה בי"א י"ב י"ג ניסן, ומיד עם סיום החושך התרה משה רבינו בפרעה שלמחרת בערב יהיה מכת בכורות, ואכן בליל ט"ו ניסן היה מכת בכורות.

החתם סופר (וארא לשבת ר"ח שבט עמ' כה במהדו"ח) סבור שעשרת המכות התחילו בראש השנה, אולם במהלך 12 החודש של משפט מצרים היו להם צרות שונות ומשונות בלי התראה של משה רבינו בששת החודשים הראשונים, ואח"כ בשבעה חודשים שאר המכות והיתה זו שנה מעוברת – כך שבפועל היו 13 חודשי מכות, ובר"ח אדר ב' התחיל הברד, בר"ח ניסן התחיל הארבה, שנפסק מיד ע"פ בקשתו של פרעה והבטחתו לשחרר את בני ישראל, ואח"כ היו ששת ימי החושך שבא בלי התראה, ובט"ו ניסן מכת בכורות.

הפסקת השעבוד

בגמרא (ר"ה יא.) נאמר כי השעבוד נפסק בראש השנה. התוס' כתבו שלמרות שהמכות החלו מוקדם יותר, שהרי המכות היו במשך 12 חודש, השעבוד נפסק רק באמצע המכות. כעת ננסה למצוא באמצע איזה מכות הפסיק השעבוד?

במדרש (משנת רבי אליעזר  פרשה יט) נאמר כי הפסקת השיעבוד היה במכת כינים בשעה שאמרו המצרים אצבע אלוקים היא, ולפי זה יתכן כי בחמש וחצי החודשים הראשונים של המכות היו רק מכת דם וצפרדע, ושאר שמונה המכות היו בשש וחצי חודשים האחרונים מראש השנה עד פסח.

הפלאה (פנים יפות דברים ו כ) כותב כי הדבר היה לאחר מכת דבר. משום שחמשת המכות הראשונות הם ידו החזקה של הקב"ה, ולאחר מכן נכנע פרעה, והקב"ה היה צריך להכביד את ליבו בצורה על טבעית.

מאידך הספורנו (שמות ו ו) והאור החיים (שמות ה ו; שם ו ו) סבורים שמיד עם תחילת מכת דם הופסק השעבוד מעם ישראל. ובכך הם מפרשים את הפסוק (שמות ו ו) של 4 לשונות הגאולה: 'וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם' כי מיום שהתחיל מכת דם נפסק השעבוד בבני ישראל. 'וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם' כאשר תצאו בפועל מאדמת מצרים בט"ו ניסן. 'וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים' מדובר על קריעת ים סוף, כאשר פרעה והמצרים טבעו בפועל בים, ובצורה סופית נפסק האיום מבני ישראל. [ולקחתי מדבר על מתן תורה].

ולכן הם סוברים כפי שמבואר בסדר עולם שרק תחילת השליחות הראשונה הייתה בניסן או אייר, אולם המכות התחילו מאוחר יותר, ולאור דברי המדרש כי משה רבינו התעכב 6 חודש בין השליחות הראשונה לשניה, ואכן בדיוק בראש השנה התחיל מכת דם, ובדיוק מאז נפסק השעבוד.

אפשרות נוספת היא לפי מה שכתבו התוס' כי יש ספרים שגרסו שרבי יהושע בגמרא נחלק על כך שהפסקת השעבוד היה בראש השנה, ולדעתו הפסקת השעבוד היה בניסן, ולשיטת רבי יהושע ניתן לומר כי תחילת מכת דם אכן הייתה בניסן, והמכות היו במשך שנה שלמה.

סיכום

מצינו כמה שיטות מרכזיות מתי התחילה מכת דם:

• מכת דם התחילה בחודש ניסן, וכל מכה נמשכה בערך חודש ומעט יותר, או שהיו הפסקות קלות ביניהם. והשעבוד נפסק לאחר מכת דבר.
• מכת דם התחילה באמצע חודש תמוז או תחילת אב, וכל מכה נמשכה במשך חודש מלבד חושך ומכת בכורות שהיו בחודש ניסן. והשעבוד נפסק בראש השנה במכת כינים.
• מכת דם התחילה בראש השנה ואז נפסק השעבוד.