שאלה:
שלום כבוד הרב,
לאחרונה נתקלתי במצב בו אני חושדת שהצעת שידוך שתוכננה להגיע אלי דרך מכרה/חברה, נלקחה על ידה לעצמה. הם כרגע מאורסים. הנושא הזה מסעיר אותי רבות ומביא אותי לתהות מה עלי לעשות אם בכלל ועל השאלה העמוקה של חשיבות האמת בחיי.
אציין שכנראה אין זו פעם ראשונה שזה קורה לי ויש בי דחף להילחם פעם אחת ולא לשבת בשקט מהצד.
בפעם הקודמת לא עשיתי דבר.
במהלך השנים האחרונות, למדתי שהדחקת האמת והסתרתה מובילה אותי למצבים של קונפליקט פנימי וחוסר שלווה. תחושה זו חוזרת ומלווה אותי, ואני מרגישה שהגיע הזמן להתמודד עם זה בצורה ישירה וכנה, לא לקבור את האמת אלא לתת לה את המקום הראוי שהיא דורשת ממני.
הנטיה הטבעית שלי היא לברוח מעימותים ולקבור את האמת, נח לי יותר להתחזק באמונה ובביטחון שאי אפשר לקחת ממני מה ששיך לי.
השאלה שלי היא כיצד להתמודד עם המצב הזה מתוך מידת האמת והצדק, בהתאם להלכה ולדרך היהדות. מה השם דורש ממני הפעם? לא מצד התוצאה של הדרך בה עלי לפעול, אלא מצד הבחירה בדרך עצמה. האם להתחזק באמונה ובביטחון או שיש צורך לחקור ולהביא את האמת לאור? שאדע את האמת. אם כן, איך לעשות זאת בצורה שתהיה נאותה לערכי היהדות?
תודה רבה על זמנך ועצתך
תשובה:
שלום וברכה
קראתי בתשומת לב את כאבך, ואני חושב חבל שאת מענה עצך לחינם… יש בורא לעולם! ובשידוכים זה דבר כל כך בולט וחד משמעי, שאסור לחשוב כאלו מחשבות. אף אחד לא יכול לקחת לך את השידוך המיועד לך. שנית, וכי אם מישהו הציע משהו זה אומר שזה כבר הולך להיות שלך? כל כך הרבה צריך לקרות כדי ששידוך יצא לפועל, ששני הצדדים ימצאו ענין לגשת בכלל, ואחר כך בפגישות, הסבירות שהדבר יצא לפועל היא הרי נמוכה. מדוע את חושבת שאם היו מציעים לך שידוך זה היה יוצא מכך משהו? סבירות נמוכה שחבל לחשוב עליה.
אבל הכי חשוב, מה יצא מכל הדיון הזה והבירור הזה? הם הרי כבר התארסו ושמחים, מה את חושבת שיכול להיות מכזה בירור? שוב דבר טוב.
בשורות טובות שיועות ונחמות, בורא עולם ישלח לך את זיווגך במהרה, ותדעי חיים טובים שמחים ומאושרים!
