שאלה:
שלום,
אדם שרצה לקבל תענית במנחה ונזכר בזמן חזרת הש״ץ ששכח, והשקיעה מתקרבת כך שבטוח לא יספיק לקבל אחרי חזרת הש״ץ. האם יכול לקבל בפיו בזמן חזרת הש״ץ ואינו הפסק משום שכתב המ״ב שמותר לדבר בחזרת הש״ץ לצורך מצווה (נשמט ממני כרגע מקומו וגדרו המדויק), כשם שיכול לקבל עליו שבת בתפילת מנחה של ערב שבת, אף ששני הנידונים אינם זהים בדיוק. את״ל שאין לו לעשות כן, בדיעבד האם תפס? תודה
תשובה:
קבלת תענית לכתחילה נעשית בתפילת מנחה, אולם, בדיעבד גם אם אמר זאת בפיו קודם שקיעת החמה נחשב הדבר כקבלה גמורה, וא”צ שיעשה הדבר בשעת התפילה בדוקא.
מקורות:
משנה ברורה סי’ תקסב ס”ק כז.
ועל עצם הדיבור בזמן חזרת הש״ץ?
אינו מעכב ובשעת צורך כזו מותר.
השאר תגובה