בס"ד

התורה מרחיבה במכות, אולם מה הכרונולוגיה של המכות? מתי הם התחילו? מתי הם הסתיימו? כמה זמן הם ארכו? כמה זמן ארכה כל מכה? האם המכות היו בהפסקה ניכרת בין מכה למכה? מה אירע בזמן ביניהם? ממתי נחשב שמצרים התחילו לסבול מהמכות? האם היו קיימים גם מכות נוספות שלא נזכרו בתורה? ומדוע הם לא נזכרו בתורה? האם הכבדת השעבוד נחשבת כחלק מהמכות של מצרים? כיצד ניתן לומר כי הזמן שהמצרים הכבידו את עולם על היהודים נחשב חלק מהעונש שלהם? מה היה מעמד היהודים בזמן המכות? מתי נפסק השעבוד בפועל? מדוע חשוב לנו לדעת את כל זה? מדוע הכרונולוגיה חשובה לכל יהודי? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

הכרונולוגיה של המכות [חלק א]

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על תחילת עשרת המכות, אשר מסתיימים בפרשת השבוע הבא, ובה גם מתואר יציאת מצרים בפועל. התורה מספרת לנו כי תכלית המכות הוא (שמות י ב): 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי השם'. היה ניתן להוציא אותנו ממצרים בלי עשר מכות, והיה גם ניתן להעניש את מצרים בלי שאנחנו נדע בדיוק כיצד כל צורר נענש, וגם אם נדע בלי תיאור מפורט בתורה, [כפי שאכן קרה בים סוף שנמסר לנו באופן כללי מאד העונש, ונמסר לנו רמז קל שאפילו התנאים נחלקו בפענוחו שהיו שם בין 50 עד 250 מכות מקבילות לעשרת המכות. וכן נאמר שם כי העונש היה אינדיבידואלי לכל מצרי כפי מה שהיה מגיע לו, היו מצרים שהעונש היה כאבן כעופרת או כקש, ורמת הסבל של כל מצרי עד לטביעתו בים היה שונה לחלוטין, כפי אכזריותו לעם ישראל], אולם מפורש בתורה כי תכלית המכות וכתיבת בתורה בהרחבה, באה רק כדי נרחיב בהם ונספר אותם לנו ולבנינו, ונכדינו.

ניתן אולי לצאת ידי חובה רק ע"י אמירת עשרת המכות בליל הסדר, ואולי אף ע"י אמירת קוד מקוצר: 'דצ"ך עד"ש באח"ב' כפי שהיה עושה רבי יהודה [ואכן לאחר ידיעת כל הפרטים חשוב לתמצת ולסכם את הדברים – כדי שהם יהיו לנגד עיננו תמיד]. אולם כדי להבין ולהתחבר למה שהיה שם באמת, חשוב מאד לתת את הרקע הכללי בצורה הרחבה ביותר, השבוע נקיים מצוה זו של 'למען תספר', וננסה להבין את הכרונולוגיה של המכות, במשך כמה זמן היו המכות? כמה זמן היתה כל מכה? מתי הם התחילו? מתי היתה יציאת מצרים? מה היה בין המכות? מה היה מעמד עם ישראל בזמנים השונים במהלך המכות?

חלק מהפרטים מפורשים ואין עליהם חולק, בחלק מהפרטים קיימים שיטות שונות, ננסה להביא את הנקודות המוסכמות והשיטות השונות, ולבנות את הפאזל של הכרונולוגיה של המכות. ואז נסכם את השיטות המרכזיות העולות מהמאמר.

על מנת להקיף את הנושא נחלק את הנושא לשנים: א. מתי התחילו ומתי הסתיימו המכות. ב. בצורה פרטנית מתי היה כל מכה, וכמה זמנה נמשכה. השבוע נעסוק בנושא הראשון, ושבוע הבא נשלים את המאמר ונפרט לאור השיטות שנלמד השבוע את פרטי הדברים.

נקודת הסיום

התורה מפרטת לנו בצורה ברורה ומפורשת מהו נקודת הסיום של עשרת המכות, ואילו את נקודת ההתחלה צריך ללמוד מקבלת חז"ל, ומפירושי גדולי הדורות בפסוקים ובדברי חז"ל, כפי שנעשה בעזרת השם.

נקודת הסיום כלומר הקרבת קרבן הפסח, מכת בכורות, ויציאת מצרים, הם מפורשים בתורה, כפי שנאמר בפסוקים (שמות יב ג): 'דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת'. (שמות יב ו): 'וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת  יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם'. (שמות יב יב): 'וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי השם'. (שמות יב נא): 'וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם'. (במדבר לג ג): 'וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם'.

העולה מהפסוקים שנאמר בצורה מפורשת כי: א. לקיחת השה לקרבן פסח היה בי' ניסן. ב. שחיטת קרבן הפסח במצרים היה בי"ד ניסן. ג. בלילה שאחריו – שלפני ט"ו ניסן אכלו את הפסח – ובחצות הלילה היתה מכת בכורות – בעקבותיה שחרר פרעה את בני ישראל ממצרים. ד. ביום ט"ו ניסן בבוקר יצאו בפועל עם ישראל מרעמסס והתחילו את המסע לקבלת התורה ולארץ ישראל.

הזמנים המרכזיים בדברי חז"ל

מצינו 3 מקורות מרכזיים בדברי חז"ל שהם נקודות עוגן שע"פ חישבו המפרשים את הכרונולוגיה של המכות:

משפט המצריים – מכות מצרים י"ב חודש

א. במשנה (עדויות פ"ב מ"י) נאמר: 'משפט המצריים שנים עשר חדש'. התוס' (ר"ה יא. ד"ה בראש השנה) הוכיחו מדברי המשנה שהמכות התחילו בחודש ניסן שהרי אם המכות ארכו 12 חודש, והסתיימו בט"ו ניסן בהכרח שהם גם התחילו בחודש ניסן.

אולם בסדר עולם (פ"ג) נאמר כי 'מכות מצרים י"ב חדשים', שהרי נאמר (שמות ה יב): 'וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן', והזמן בשנה שבו מצוי קש בשדה הוא בחודש אייר, [לאחר שהתחיל תחילת קציר השעורים, ואספו את גרעיני השעורים, ומשאירים את גבעולי הקש בשדות] ועם ישראל יצאו בניסן, 'הרי שלקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש'. וכך פירשו הראב"ד (עדויות פ"ב מ"י) והתוס' שאנץ (עדויות פ"ב מ"י) והתוספות יום טוב (עדויות פ"ב מ"י) את המשנה כי כוונתה כדברי הסדר עולם.

אמנם לכאורה דברי הסדר עולם סותרים את עצמם, שהרי הפסוק שהעם נפוץ לקושש קש, מדבר על השליחות הראשונה של משה רבינו אל פרעה, לאחר מכן הכביד פרעה את השעבוד וכפי שנאמר בפסוק שהעם יצא לחפש קש, משימה נוספת שהוטלה על עם ישראל, כפי שמתואר בסוף פרשת שמות. ורק בהמשך משה רבינו בא שוב אל פרעה בשליחותו השניה המתוארת בתחילת הפרשה, ועשה את המופת של התנין, ורק אח"כ התרה בו שאם לא ישלח יתחיל מכת דם, ולאחר מכן התחיל המכה הראשונה שהיא מכת דם. ובהמשך נראה כמה זמן עבר מהשליחות הראשונה עד תחילת מכת דם. כמו כן בהמשך גם נבאר את כוונת הסדר עולם.

הבדל נוסף בין הסדר עולם לתוספות הוא האם המכות היו שנה שלמה, כלומר לשיטת התוספות המכות התחילו בט"ז ניסן והסתיימו בט"ו ניסן, והם היו שנה מלאה מיום ליום. ואילו לדעת סדר עולם הם היו י"ב חודש, אך לא היו חודשים שלמים, כלומר התחילו באייר [ויתכן שהיו רק חלק מחודש אייר] והסתיימו בט"ו ניסן [או בכ"א ניסן בקריעת ים סוף] אף שלא היו כל חודש ניסן.

[אמנם בסדר עולם (פ"ה) נאמר כי הקב"ה נגלה למשה רבינו בסנה בט"ו ניסן, ובאותו שעה לאחר שנה בדיוק יצאו כבר בפועל ממצרים, ואם כן גם לסדר התהליך של הגאולה מהנבואה של משה רבינו היה בט"ו ניסן, אולם עד שמשה רבינו הגיע בפועל ממדין למצרים, דיבר עם פרעה, ופרעה הוציא בתגובה הוציא את הצו להפסיק לספק את התבן לבני ישראל עבר זמן מה, והחיפוש בפועל של בני ישראל אחרי קש כבר היה בחודש אייר. מאידך כאשר הסדר עולם (פ"ג) מדבר על י"ב חודש הוא מוכיח זאת שהרי בחודש אייר התחילו לקושש קש, ובניסן נגאלו, ונראה שהוא מונה 12 חודש שאינם שלמים, ומכות מצרים מתחילים רק משעה שעם ישראל התחילו לקושש קש והוכבד עליהם העבודה].

אין ספק שהמשנה והסדר עולם הם השיטות המרכזיות שעלינו לבנות עליו את הכרונולוגיה, וכך עשו מרבית המפרשים, אך חשוב לציין כי קיימת שיטה נוספת בחז"ל (פסיקתא זוטרתא שמות י כד) הסוברת המכות התחילו רק בחודש שבט, ושם החודש הוא על שם שבו התחיל השבט – המטה – העונש למצרים, וכל מכה היתה במשך שבוע אחד אחרי השני, בשבט מכת דם צפרדע כינים ערוב. באדר מכת דבר שחין ברד ארבה, ואילו בניסן מכת חושך ומכת בכורות, ואז נגאלו בט"ו ניסן. ולפי שיטה זו כל עשרת המכות היו מרוכזים בחודשיים וחצי של הרס טוטאלי וצפוף של מצרים.

זמן הפסקת השעבוד

ב. מקור נוסף בדברי חז"ל הם דברי הגמרא (ר"ה יא.) כי בראש השנה פסקה השעבוד מעם ישראל. התוס' (שם ד"ה בראש השנה) מציין כי קיימת מחלוקת בגירסאות בגמרא האם עובדה זו נאמרה רק לדעת רבי אליעזר או גם לדעת רבי יהושע, אולם התוס' כתבו כי רוב הספרים גרסו שבעובדה זו גם רבי יהושע מודה לה, ואין עליה מחלוקת. וביאר התוס' כי למרות שהמכות התחילו בניסן כפי שנאמר במשנה, השעבוד לא נפסק עד ראש השנה. בהמשך ננסה ללמוד מה אירע בראש השנה שבגללו הופסק השעבוד, היכן בתוך מערכת המכות אחזו אז, ובאיזה שלב המכות הועילו בכך שהם הצליחו לעצור את השעבוד.

אורך כל מכה

ג. מקור נוסף מצינו בחז"ל בדברי המדרש (תנחומא וארא סי' יד; שמות רבה פ"ט סי' יב) שבה נאמר כי כל מכה היתה בערך חודש שלם. אלא שנחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה האם בכל מכה היו 24 ימי התראה, ולאחר שפרעה לא התייחס התחיל המכה במשך 7 ימים. או שלהיפך משה רבינו התרה במשך במשך 7 ימים, ולאחר מכן המכה היתה במשך 24 יום. אך בסה"כ היה 31 יום. [יתכן שהיום האחרון של ההתראה והיום הראשון של המכה היו חופפים ומדובר ב30 יום]. רש"י (שמות ז יב) הביא את הדברים בנוסח דומה ההתראה של כל מכה היתה 3/4 חודש, ואילו המכה עצמה היתה 1/4 חודש. [חודש עברי של הירח הוא 29.5 יום; חודש של השמש הוא 30.5 יום]. בהמשך נראה גם אם היו מכות יוצאות דופן.

מקור זה ניתן לפרש שכל מכה ארכה חודש עשרת המכות יחד ארכו 10 חודשים, והדבר קרוב מאד לפירוש של התוס' במשנה, כי המכות ארכו 12 חודשיים, וכפי שנראה בהמשך כמה הסברים להתאים את הדברים. או שניתן לומר כדברי הסדר עולם אולם מהשליחות הראשונה עברו זמן מה עד שהתחילו המכות, ומאז נאמרו השיעורים הנ"ל.

 מהו משפט המצרים

כעת נותר לנו לנסות ליישב את הסתירה בסדר עולם, למדנו שבין במשנה ובין בסדר עולם נאמר כי משפט המצריים או מכות המצרים ארכו שנים עשר חודש, שיטת התוס' כי הכוונה כפשוטו שמכת דם החלה בניסן, אולם רק בניסן הבאה יצאו בני ישראל ממצרים.

אולם בסדר עולם נאמר כי השם נגלה למשה רבינו בסנה בט"ו ניסן, ובחודש אייר רק גבר השעבוד, והעם נאלץ לקושש בעצמו תבן, ורק לאחר מכן הייתה התגלות שניה למשה רבינו ומשה רבינו שב אל פרעה ועשה עוד אותות עם המטה שנהפך לתנין והמים שנהפכו לדם, ורק אח"כ החלו בפועל עשרת המכות. ונשאלת השאלה כיצד ניתן להגדיר תקופה זו כחלק ממשפט המצריים או ממכות המצריים?

במיוחד לאור העובדה כי במשנה ובסדר עולם משווים זאת לעונש דור המבול, עונש גוג ומגוג לעתיד לבא, עונש רשעים בגיהנום, עונש איוב, ולכאורה בשאר המקרים לא מדברים כמה זמן יש תהליך של גאולה, אלא כמה סבל יסבלו החייבים בסבל, אמנם במבול הרשעים נמחו כבר בהתחלה, אולם הפסוק מדבר על נח ובניו שהתחייבו להיות סגורים בתיבה שנה, והעולם כולו עבר תהליך של מחיה ועונש במשך שנה שלמה עד שהיה ניתן לשוב ולחיות בה. ואם כן כיצד ניתן למנות כחלק מהעונש גם את הזמן שהקב"ה נגלה למשה רבינו בסנה, את הזמן שמשה רבינו נסע ממדין למצרים, את הזמן שהמצריים הקשו עוד יותר את השעבוד על מצרים, הרי הסבל והעונש של המצריים התחיל רק במכת דם?

לקושיא זו מצינו 3 הסברים, נתחיל עם שנים קצרים, ואח"כ נעבור להסבר המרכזי והמקיף.

א. המהרש"א (עדויות פ"ב מ"י; ח"א ר"ה יא. ד"ה ואע"פ) מכח קושיא זו סבור כי הסדר עולם גם סבור שהמכות בפועל היו במהלך כל 12 החודש, והתחילו בפועל באייר מיד לאחר שהוכבד העבודה ובני ישראל נצטוו לקושש קש, עוד באותו חודש התחילה כבר מכת דם. ולמרות שכל מכה הייתה רק במשך חודש, היו הפסקות קלות בין המכות, ולכן הוא נמשך מחודש אייר עד ט"ו ניסן. אולם הפסק השעבוד היה רק בראש השנה בעיצומם של המכות.

לדעת המהרש"א הכבדת השעבוד, ותלונתו של משה רבינו למה הרעות, מתייחסת לקושי של ימים ספורים בלבד, ועוד באותו חודש התחיל כבר מכת דם.

ב. החתם סופר (וארא לשבת ר"ח שבט עמ' כה במהדו"ח) כתב שמשפט הרשעים היה י"ב חודש מביאת משה רבינו לפרעה, והמשפט החל קודם המכות עצמם, אמנם מביאתו הראשונה של משה רבינו אל פרעה, אז כבדה העבודה והשעבוד, אך בתקופה זו באו על מצריים צרות שונות ומשונות, אולם הם היו ללא התראה של משה רבינו, ולפיכך המצרים לא ייחסו את הקשר בין הדברים, הם לא השכילו להבין כי הצרות המשונות נגרמים מחמת השעבוד, והתורה אף לא טרחה לפרט לנו מהו הסבל שהם סבלנו.

אך בראש השנה התחיל מכת דם ע"פ התראה מראש של משה רבינו, ואז ניכר היטב הקשר בין המכות לבין כוחו של השם יתברך, ומאז נפסק העבודה והשעבוד עד ליציאת מצרים. החתם סופר אף סידר שם סדר שאר המכות: ר"ח חשון צפרדע; ר"ח כסלו כינים; ר"ח טבת ערוב; ר"ח שבט דבר; ר"ח אדר א' שחין; ר"ח אדר ב' ברד; ר"ח ניסן ארבה; חושך בסמוך לפסח; וליל ט"ו ניסן מכת בכורות.

ג. לעומת זאת רבינו בחיי (שמות י ה) עומד על קושיא זו, ומבאר כי משפט מצרים פירושו כי מהרגע שמשה רבינו הגיע בסוף ניסן לפרעה ואמר לו (שמות ד כב-כג): 'כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל'. 'שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ', מאותה שעה חל עליהם הדין ונגזר בהם המשפט עד סוף 12 חודש מאותו מעמד, ובמהלכם נשלמו עשרת המכות ונגאלו עם ישראל, ופרעה כבר הרגיש בעונש העומד להגיע, אולם העונש לא התחיל בפועל מיד.

בחידושי הגרי"ז (סי' פח) ביאר את הדברים שהמכות לא באו כדי לשחרר את בני ישראל, הבורא יתברך יכול לשחרר את בני ישראל בלי המכות, או לחלופין להביא מיד את מכת בכורות, אולם כיון שהיתה הבטחה לאברהם אבינו (בראשית טו יד): 'וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי', היה צורך שמשה רבינו יהיה שופט הדן אותם על מעשיהם ומעניש אותם בעשרת המכות, וכפי שאמר ה' למשה (שמות ז א): 'רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה'. ופירש רש"י שאלוהים פירושו: 'שופט ורודה לרדותו במכות ויסורים', וכפי שבית דין קרויים 'אלוהים'. למשל (שמות כא ו): 'וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים'. ולכן מהשעה שמשה רבינו התמנה לשופט ולמי שבכוחו יענשו המצרים, התחיל המשפט, גם אם הסבל המעשי התחיל מאוחר יותר.

למעשה המדרשים (שכל טוב שמות ז יה; ופסיקתא זוטרתא שם) לומדים את העובדה שמכות מצריים היו 12 חודש מהפסוק (שמות ז ה): 'וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם', נטית יד של גבורה הוא דבר שהוא לזמן ארוך, לפחות שנה, מאייר שהם יצאו לקושש קש, עד הגאולה בניסן. והשכל טוב מוסיף כל עוד שהיד נטויה מוראו של הקב"ה על המצרים, כיון שהחזיר את ידו שוב אין מוראו עליהם. הרי שאין הכוונה שהמכות פירושם סבל ועונש, אלא הזמן שמורא השם היה על המצרים.

הילקוט שמעוני (שמות רמז קעו) אף הוא כותב שמכות המצרים היו י"ב חדש, מחודש אייר שבני ישראל יצאו לקושש קש עד ניסן שבו נגאלו, והוא מוסיף כי רבי שמעון בר יוחאי אמר כי בחודש אייר התחיל פרעה מחרק בשיניו כנגדם ואמר נרפים אתם, ולכן הכביד את הגזירות והשעבוד, וכפי שמפורט שם בילקוט: פרעה דרש מהעם לספק גם תבן; ביטל את החופשה בשבת; התלונן על כך ששבט לוי אינו שותף לשעבוד ולכן הוא מנהיג את המרד.

במילים אחרות כאשר אנחנו רואים יהודי שמעירים לו ששבת היום, והוא אדיש וממשיך בעיסוקיו אות הוא שהוא מנותק לגמרי מהיהדות. אולם אם אנחנו רואים יהודי שמעירים לו ששבת היום והוא נכנס להתקפת זעם של אנטי, וזועק על כפיה דתיה, והתערבות בחיי הפרט, ומגבב פטפוטי כפירה ומקלל את כל הדתיים, זהו סימן מובהק כי יהודי זה מחובר חזק בלב אל היהדות והשבת, ונגענו לו במצפון, ומורא השבת התעורר בליבו, ולכן הוא זקוק לכל אותה התפרצות וולקנית כדי להרגיע את מצפונו המייסר.

ולכן נבין היטב כי ברגע שמשה רבינו ואהרן הכהן הצליחו להכנס לארמונו של פרעה בלי השומרים וחיות הטרף ששמרו על הארמון הצליחו להפריע להם, והם דרשו מפרעה בתוקף לשחרר את העם, מוראו של השם חל על פרעה, ואז הוא החל חורק בשיניו ולהכביד את העול בשלב הראשון, בשלב השני הוא התחיל גם לסבול ונאלץ להפסיק את השעבוד, ובשלב השלישי בסוף השנה הוא גם נכנע כניעה טוטאלית ושחרר את בני ישראל. ולכן נבין היטב מדוע תחילת המשפט הוא דוקא כאשר קושי השעבוד היה גדול יותר.

אולם יש נקודה נוספת חשובה המופיע במדרשים (שמות רבה פ"ה סי' יט; שכל טוב שם; פסיקתא זוטרתא שם; ילקוט שמעוני שם) הם מבארים כי המכות החלו דוקא מכך שבני ישראל יצאו לקושש קש, משום שבורא עולם רצה להעניש את כל המצריים שהיו שותפים בלבם לשעבוד, למרות שבני ישראל היו רק עבדים של פרעה, ולא עבדים של העם המצרים (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ה), ומלבד מספר מצומצם של נוגשים העם המצרי השתתף בשעבוד בליבם בשמחתם על שעבוד העברים, בלגיטימציה ובעידוד אולם ברובו לא השתתף במעשים, ובורא עולם אינו מעניש אדם עד שהוא אינו מוציא מהכח אל הפועל את מחשבותיו הזדוניות.

ולכן בורא עולם העמיד אותם בניסיון, פרעה דרש מהעם להשיג תבן, כלומר להכנס לשדותיהם של המצריים וליטול את הקש והתבן שנשאר בשדות הפקר לאחר שהזרעים נאספו אל הגורן. וכאן המצריים במקום לחמול עליהם ולסייע להם במצבם הקשה, הוכיחו שהם שותפים מלאים לשנאה ולשעבוד והכו את היהודים האומללים על שהעיזו להכנס לשדותיהם הפרטיות, ובכך נוצר מצב שכל האומה המצרית הייתה ראויה לסבל של עשרת המכות. ולכן בהחלט ניתן לצרף גם את תקופת המבחן אל 'משפט המצריים י"ב חודש'.