לתרומות לחץ כאן

לחמניית מזונות כסעודה

שאלה:

שלום,
כאשר אני רוצה לקבוע סעודה ( פת שחרית לדוגמא) על לחמניית מזונות, האם עליי לברך ברכת המזון? או שעליי לאכול כשיעור של ארבע ביצים מהמזונות כדי להתחייב בסעודה? האם הכוונה שלי משנה כאן? ז"א אם אני מכוון לקבוע על כך סעודה אך הכמות היא פחות מארבע ביצים
אני שואל אליבא פוסקי אשכנז

תשובה:

שלום וברכה

הכוונה אינה משמעותית כאן, אלא שהמשנה ברורה בסי' קסח סעי' ו מביא מדברי הגר"א וכך נהגו בהרבה מקהילות האשכנזים, שגם ארבע ביצים אינו בהכרח השיעור, אלא השיעור הוא מה שאנשים רגילים לאכול כארוחה. על כל פנים לכל הדעות הקובע הוא הכמות ולא הכוונה.

לחמניה שנילושה במי פירות ברכתה מזונות. בענין זה אין הבדל בין אשכנזים לספרדים, שכן גם לדעת הרמ”א (סי’ קסח סעי’ ז) שהחמיר שכל זמן שהטעם המתוק אינו עיקרי במאפה עדיין ברכתו המוציא [בשונה מדעת השו”ע שם שסבר שאם המתיקות מורגשת כבר נחשב מזונות], כאשר רוב הנוזלים כאן הם מי פירות אף הוא מודה שברכתו מזונות, כך מבואר בשו”ע הרב שם סעי’ יא, ס’ החיים למהר”ש קלוגר שם, דעת תורה למהרש”ם שם וכך נהוג, ראה שבט הלוי ח”ח סי’ לב. אף שמדברי הט”ז שם נראה שהקובע אינו הרוב אלא רמת המתיקות [ויש בדבריהם קולא וחומרא: קולא – שאף אם יש מעט תבלין אבל הוא חזק ומורגש מאוד הברכה מזונות, וחומרא – שמי פירות בעלי טעם קלוש כמו ביצים, יתכן שאף כשהרוב מהם הברכה המוציא].

בנוגע ללחמניות שכתוב עליהן ברכתו מזונות יש שתי בעיות: א. לפי הט”ז הנ”ל כמובן ברכתן המוציא כיון שטעמן בדרך כלל דומה מאוד לכל חלה מתוקה אחרת, וקשה לומר שהתבלין ממש עיקרי בהן. ב. וכאן הנקודה החשובה ביותר, יש מאפיות שבמקום לשים מי פירות שמים תרכיז מרוכז המעורב במים, ובאופן זה סברו הפוסקים שדינן כלחם ממש ואין לברך עליהן מזונות וכך היא דעת הגר”ש וואזנר, לכן כדאי מאוד להמנע מכך כאשר לא יודעים את הליך היצור.

הבעיה הנוספת שקיימת כאן מבחינה טכנית, כאשר שמים לחמניות כאלו בשמחות פעמים רבות אדם מגיע לדין קביעת סעודה בלי לשים לב, שכן בקביעת סעודה הכלל הוא שכל המאכלים מצטרפים ללחמניות, ולכן אם אכל שתי לחמניות כאלו עם סלטים ואחר כך הוא אוכל עוד חמין או קוגל ותפוחי אדמה או דג וכדומה, הכל מצטרף לשיעור קביעת סעודה המחייבת המוציא וברכת המזון! לכו ההנהגה הראויה בשמחות לא לשים לחמניות כאלו כדי שלא להכשיל את הציבור.

2. לגבי שיעור קביעות סעודה נחלקו הפוסקים מהו השיעור – יש אומרים שהשיעור הוא 200 -230 גרם ויש אומרים שהשיעור הנ”ל הוא דוקא אם שבע מאכילה זו אבל אם אינו שבע מאכילה כזו אינו נחשב קביעות סעודה, אמנם אם אכל שיעור של 345 גרם לכל הדעות זה נחשב לקביעות סעודה, ויש אומרים שהשיעור הוא כפי שרגילים לאכול בסעודה שלמה.

יש לציין שמנהג האשכנזים לשער תמיד את השיעורים הנ”ל בשיעור של נפח, כלומר נפח של 200 – 230 סמ”ק.

ולכן ירא שמים ראוי לו להחמיר ולא ליכנס לספק ברכות, ולא יאכל יותר משיעור 200 – 230 גרם, אבל מי שאינו שבע משיעור זה ואוכל פחות משיעור של 345 גרם ומברך בורא מיני מזונות, יש לו על מי לסמוך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל