שאלה:
תמיד כשאנחנו מתמודדים עם שני הפכים ונמצאים בדילמה במה לבחור ומה לדחות מפני מה יש לנו כללים ברורים. והנה ישנו דבר שאיננו ברור לי באופן מהותי. כל המושג של תפילה לפני הנץ. יהיו שיקראו לזה מנין תרח ויהיו שיקראו לזה מנין פועלים. יש כאן אדם שצריך להתפלל, הכי מוקדם בנץ. לעומת זאת הוא גם צריך להגיע לעבודה בזמן או שהשיירה לא ממתינה לא. ההגיון הבריא וכן דעת בעלי בתים שלי הייתה אומרת תסביר למעביד את המצב ותנסה להגיע לאיזשהו הסכמה. אולי לסיים יותר מאוחר, או שתחפש עבודה אחרת או שיירה אחרת. כי דבר ראשון אנחנו יהודים. המחוייבות שלנו ליהדות ולתפילה קודמת למחויבות לבוס כזה או אחר. כנ״ל לגבי עבודה בחול המועד. העבודה עצמה אסורה אבל אם לא הופיע הוא יפטר אותי וזה נהפך לדבר האבד. ואולי מחויבותי לשמירת החג קודמת לאחותי לשמירת העבודה? מעבר לכך שאם כולם יודיעו לבעל הבית שהם לא מגיעים לעבודות לא חיוניות לא תהיה לו ברירה והוא ישמור על העובדים. וכנ״ל לגבי המעביד מול הספקים שלו. איך זה שדעת תורה אומרת לא כך?
תשובה:
שלום וברכה
אתה מעיר נקודה מאוד חשובה, ואולי אחדד אותה:
יש לנו ביהדות שני סוגי ענינים הקושרים לעבודת ה'. האחד הוא שורת הדין, ההלכה – מה היא קובעת! בענין זה יש כללים ופרטים שונים. בודאי לא נוכל להתפלל שחרית לפני עלות השחר כי זה לא זמנה, אבל בנוגע להנץ החמה, זה כבר רק לכתחילה ולכן בשעת הדחק התירו. כמו כן, בהלכות אסיורי מלאכה בחול המועד יש כללים, וכיון שדבר האבד לכתחילה לא נאסר, גם לחץ של מעסיק לפעמים הוא בכלל דבר האבד.
אבל יש לנו נושא שני, הוא לא קשור להלכה הצרופה אלא לעצם עבודת ה' והקירבה לבורא עולם, בה יש לכל אדם סולם משלו לפי מעלתו יכולותיו וכו', וזו מסירות נפשו לעבודתו יתברך, כמה ילמד בכל יום, איך תראה תפילתו, כמה ילחם על הידור מצוה, מה יעשה כדי שיגבה ליבו בדרכי ה', איך ינהג עם הסובבים כדי שלא יזדקק לקולא כזו או אחרת. כל זה אמת לאמיתה, ואף שאינו תמיד באותם כללים רגילים של ההלכה הקבועה המחייבת כל אדם באשר הוא בצורה מאוד פרטנית ומדוקדקת, במידה מסויימת היא עיקר עבודת יומנו.
יישר כח על הערתך.