לתרומות לחץ כאן

הנהגת גדולי הדורות

שאלה:

ברור שגדולי ישראל לא נחשדו במידת הגאווה או זלזול בגדולים אחרים. יחד עם זאת תורה היא וללמוד אני צריך כי למראית עין, אם אדם אחר היה עושה זאת זה היה נראה כגאווה.
א) אומרים שבהלויה של אשתו של הרב אוירבך הוא אמר שהוא לא צריך לבקש ממנה מחילה. ושמעתי בזה שני גרסאות, או שהוא מעולם לא עשה לה שום דבר שלא לפי השולחן ערוך, או שתמיד התפייסו.
ב) מספרים שהרב שך התחמק מסנדקאות וכשמישהו שאל אותו זה הרי תיקון לפגם הידוע הוא ענה שאין לו מה לתקן. הוא מעולם לא פגם.
וכאן הבן שואל, האם בעיני האדם קטן כמוני אין בזה משום שמץ של כעין יוהרה? כביכול אני יותר טוב מכל כלל ישראל ובכללם כל גדולי ישראל האחרים?

תשובה:

שלום וברכה

נראה לי, ואני מציע, שהם היו כל כך צנועים ופשוטים [הכרתי את הגרש"ז והיה מאוד מאוד רחוק מכל שמץ של יוהרה, הוא פשוט בז לכבוד, והיה רוטה בו דבר דוחה], שהגרש"ז בכלל לא ראה בדבריו מה שאתה רואה, הוא בסך הכל רצה להספיד, ולתאר את החיים לצידה של אשתו. וזה מרגש לראות חיים של יהודים אצילי נפש.

גם לגבי הרב שך, אינני מכיר את הסיפור, וגם אני לא חושב שהוא ממש התכוון למה שאמר, וסתם דחה את המתחכם ההוא בקש, אבל לעצם הענין, אין לך בן בוזי שביזה עצמו על דברי תורה יותר ממנו. הוא לחם כמו אריה בכל מה שנראה בעיניו סטייה מהאמת, ולא היה אכפת לו מתגדיו וחורפיו. כל ילד קטן היה מקבל אצלו יחס שאי אפשר לתאר. ידוע המעשה באותו מטפל רגשי חרדי [באותם ימים היו מעטים] שבליל בדיקת חמץ הרב שך שלח אליו בחור צעיר לסיוע דחוף, וכשהביט בחלון, ראה את הרב שך ממתין לבחור למטה ברחוב בחושך… [בירושלים..].

תפסת בדיוק את הדוגמאות של אלו הכי רחוקים מגאווה שיש…

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *