שאלה:
מצוי מאוד בשבת שרוצים לקרר בקבוקי שתיה לקראת הסעודה פותחים את המגירה במקפיא ויש שם כל מיני מאכלים כמו בשר קפוא שאינו ראוי לאכילה.
א.האם זה הופך את המגירה לבסיס לדבר האסור ואסור שפותחה,ואם כן פתחתי האם מותר לסגור חזרה ?
ב.האם אפשר להקצות מראש את המגירה לשימושים כאלה בשבת ,כלומר,כמו אבן שהיא ממוקמת מחמת גופה ואם מערב שבת דעתי להשתמש בה כך כאן שאני יקצה בדעתי שאני רוצה להזיז את הדברים במגירה כדי לסדר מקום לבקבוקים וממילא זה לא יהיה בסיס?
יישר כח
תשובה:
שלום וברכה
כאשר יש מוקצה במגירה שהוא שווה יותר מהחפצי היתר שם, היא נעשית בסיס לדבר האסור ואי אפשר לפותחה בשבת. לא מועיל לייחד אותה לשימוש [ייחוד מוקצה נאמר רק כאשר אתה בא להשתמש במוקצה עצמו, כאן חפצי המוקצה נשארים ללא שימוש בשבת, ואתה פשוט מבקש לבטל את דין בסיס לדבר האסור…]. לכן חשוב, לארגן כבר מערב שבת, שמגירות שאנחנו צריכים להשתמש בהן יהיו ללא חפצי מוקצה.
זה הלכה אז שרבים נכשלים בה
לא בדיוק, יש פוסקים שמשייכים את החשיבות לפי הצורך ולא לפי המחיר ולפי זה מותר לפתוח גם מגירה שיש בה בשר טחון וארטיק ע"מ שייקח ארטיק. אשריכם ישראל
דבריך נכונים אבל לא מדוייקים, יש גבול כמה נוכל להרחיב את הקולא שאתה מדבר עליה… בפוסקים דיברו על חלות לסעודת שבת, שזה חיוב גמור ומצוה ועיקר הסעודה, לא על ארטיק שהוא פרט מאוד שולי בשבת.
תודה לכת"ר על תגובתו.
מחילה, אך איני מבין מדוע מדובר כאן בקולא. הרי בספר **שמירת שבת כהלכתה** (פרק כ', הערה רג) נכתב במפורש שהשיקול נמדד ביחס לחשיבות החפץ באותה שבת, ולכן במקרה שלנו, הארטיק, שיש בו צורך ממשי לשבת, גובר על מוצרים יקרים שאינם נחוצים כלל בשבת, אף על פי שבימות החול ערכם רב יותר.
כמו כן, בשו"ת **שבט הלוי** (חלק ח', סימן נ"ב) ובשו"ת **אגרות משה** (או"ח חלק ה', סימן ו') מבואר שהערך הקובע אינו ערך השוק של המוצר, אלא הצורך שיש לאדם במוצר זה בשבת. מכאן משתמע שאין זו קולא כלל לענ"ד,
אלא לכתחילה שיטת הפוסקים, המבוססת על הצורך האמיתי של האדם בשבת.
תודה רבה לרב
הסברתי את ההבדל בין החלות שהם מדברים עליהם לבין ארטיק.
א. צריך להדגיש שאם הכניס את הבקבוקים בשבת אין נידון של בסיס לדבר האסור והמותר כיוון שבבין השמשות היה רק איסור.
ב.האם כיום דנים בשר (לפחות עוף עי' מ"ב ש"ח סקקכ"ה) כמוקצה ולא כמבואר בשו"ע ש"ח סעיף ל"א
תודה רבה
ב. בהחלט, בשר ועוף קפוא שאינם מבושלים הם מוקצה.
אפילו שהגמרא אומרת שבשר שלא מבושל חזי לאומצא?
נכון. ראה ערוך השלחן שח נח, אגרות משה או"ח ח"ה סי' כב, שש"כ פרק יא, שכיון שבזמנינו אף אחד לא יאכל בשר חי, אין לסמוך על קולא זו. בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' כט דן להקל בשעת הדחק על סמך הסברא שחזי לכלבים, אף שרוב הפוסקים לא נקטו טעם זה אלא דחזי לאומצא. בחוט שני ח"ג פרק סג נקט שגם בזמנינו שייך הטעם של חזי לאומצא, ובצירוף הסברא שחזי לכלבים, אבל נראה שהעולם מחמיר בזה כדעה הראשונה שהזכרנו.
השאר תגובה