שאלה:
לגבי שתיית מלוא לוגמיו בכוס יין של קידוש או הבדלה, האם הוא צריך לשתות את כל זה תוך זמן מסוים? האם זה בסדר אם ייקח לו דקה שלמה לגמור את כל המלוא לוגמיו?
תשובה:
בענין זה נחלקו הדעות כידוע: יש סוברים ששיעור הזמן בשתייה הוא כמו באכילה – כדי אכילת פרס, אולם דעת רוב האחרונים שהשיעור הוא כדי שתיית רביעית, כלומר הזמן שלוקח לשתות רביעית, שהוא שתיית רביעית בשתים או שלוש לגימות רצופות.
נידון רחב יש בפוסקים, במשקה חם מאוד או קר מאוד שלא רגילים לשתותו במהירות שכזו, האם שיעור השתייה משתנה והוא כפי הרגילות באותו משקה, או שמא הלכה קבועה היא, וכדי לצאת מהספק יש שנהגו שלפני סיום שתיית הקפה משיירים בכוס רביעית שתצטנן מעט ושותים אותה בשתי לגימות. ראה על כך כאן וכאן.
מקורות:
ראה עוד במשנה ברורה בסי' רי.
שלום וברכה לכבוד הרב. אשמח שהרב יביא את המקור להשוות את הדינים, כי לכאו' הייתי אומר שאולי בדין קידוש יש טעם שונה מהטעם שגורם לחיוב ברכה אחרונה ואולי גם אם שותה בהרבה זמן הטעם הזה מתקיים. שהרי על מלא לוגמיו לא מברכים ברכה אחרונה. תודה רבה.
פשיטא שאין חילוק. אמנם זה לא יעכב, כי בדיעבד גם אם כמה אנשים שתו יחד שיעור זה יצאו ידי חובה אבל זה לא לכתחילה.
אם כן, יש כמה סיבות להגיד שזה בסדר אם הוא ישתה את הכוס יין של קידוש לאט:
1) יכול להיות ששיעור הזמן בשתייה הוא כמו באכילה כדי אכילת פרס (זמן רב).
2) אפילו אם נגיד שהשיעור הוא כדי שתיית רביעית (זמן קצר יחסית), יכול להיות שהשיעור משתנה לפי המשקה, ויין זה דבר שאנשים רגילים לשתות יותר לאט. (ואולי יש להוסיף, שלא ייתכן שהמצוה היא לשתות את היין מהר בצורה שאין הנאה.)
3) אפילו אם נגיד השיעור אינו משתנה לפי המשקה (ולכן השיעור הוא זמן קצר אפילו ליין ומשקה חם), כל העניין הזה הוא לכתחילה. אבל אם שתה את המלוא לוגמיו בזמן ארוך יותר מהשיעור, יצא בדיעבד.
האם הבנתי את זה נכון?
ודאי שלא. שני הסעיפים הראשונים אינם להלכה, אין מקום לצרף שיטות שהוכרעה הלכה שלא כמותם. והסעיף השלישי נכון שהוא מועיל בדיעבד אבל למה לעשות בדיעבד, מי שקשה לו לשתות יין יעשה קידוש על מיץ ענבים טבעי מאה אחוז, עדיף בלי תוספות.
השאר תגובה