שאלה:
הילדים שלי חזרו מהיריד עם שני דגים קטנים אין לנו מה לעשות איתם האם מותר לזרוק אותם ולהרוג אותם, או שזה צער בעלי חיים? האם מותר להשליך אותם בשירותים בתקווה שימשיכו לחיות בביוב? או להניח אותם ברחוב בתקווה שאולי מישהו ירצה אותם ויקח אותם, הגם שסביר יותר שככה הם יפלו או ימותו בשמש או מרעב לפני שמישהו יקח אותם. תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
אני מניח שיש לילדים שלך חברים שישמחו מאוד לקבל את הדגים, לא טוב לחנך ילדים לזרוק בעלי חיים חיים לביוב וכדומה, גם להצד שאין איסור צער בעלי חיים בדגים.
מקורות:
למעשה יש מחלוקת הפוסקים אם יש צער בעלי חיים בדגים:
בשו"ת 'שיח יצחק' (סימן שפז) פסק שמותר להסיר קשקשים מדגים חיים (שכן לא מצאנו איסור על כך), שלא כאווזים שנפסק להלכה שאסור להסיר את נוצותיהם בעודם חיים (רמ"א, אה"ע סוף סי' ה), מפני שאין איסור 'צער בעלי חיים' בנוגע לדגים.
את הנחה זו הוא מוכיח ממה שפסק הרמ"א (יו"ד סי' יג, סעיף א) שאסור לאכול דגים חיים משום 'בל תשקצו', ולא משום איסור 'צער בעלי חיים' (ע"ש שהביא מדברי ה'יד יהודי', יו"ד סימן יג; אכן, כתב ה'פרי מגדים' שאיסור אבר מן החי בבהמה נובע מאיסור 'צער בעלי חיים').
אולם בשו"ת 'משנה הלכות' (ח"ו, סי' רטז) הקשה על דבריו שהרי אף ב'בן פקועה' (עובר בהמה שאמה נשחטה בעודו עובר) מותר לחתוך אבר ולאוכלו, למרות שיש לו מכך צער (יו"ד סימן יג, סעיף ב), וכמו כן מותר לחתוך אבר מבהמה מפרכסת אחר שחיטה, למרות שהיא מוגדרת כבהמה חיה לכל דבריה (ובוודאי מצטערת מכך). לאור הלכות אלו הסיק בשו"ת מנשה הלכות שהיסוד להיתר להוריד קשקשים מדגים חיים, הוא משום שהדברים נעשים לצורך אכילה.
כיון שיש איסור 'צער בעלי חיים' בנוגע לדגים – ולכל הפחות יש בכך ספק (ועי' בספר 'נפש כל חי', סימן ג, סעיף א, ובהגהה שם) – יש מקום לאסור את הדיג כשאין צורך בדגים, והם מושלכים לים או לנהר לאחר הדיג (לפעמים גורמת החכה לפציעת פה הדג, כך שהוא אינו אוכל ומת לאחר החזרתו לנהר).
