לתרומות לחץ כאן

האם התורה מחייבת את הנכד כבד את הסבא?

בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלה האם הנכד חייב לכבד את סבו? אם כן היכן כתוב דין זה? מתי נאמר הכלל בני בנים הרי הם כבנים? האם הנכד יצטרך למשל לשבת שבעה על סבו? האם החיוב לכבד הוא מהתורה? מדברי חכמים? הנהגה מוסרית ראויה? האם יש חיוב לכבד כל מי שגרם להבאתי לעולם? האם העובדה שהאדם מחוייב ללמד את חבירו תורה הוא סיבה שיתחייב לכבדו? האם בלשון התורה סבא נקרא אבא? האם מדרש שהובא ברש"י מחייב יותר? ומדוע? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם התורה מחייבת את הנכד כבד את הסבא?

במאמר השבוע נעסוק בשאלה האם התורה מחייבת את הנכד כבד את הסבא? כלומר יש ציווי כבד את אביך ואת אמך, ונשאלת השאלה האם היא כוללת גם לכבד את הסבא והסבתא? אחד הראיות המרכזיות לנידון הלכתי זה נמצא במדרש בפרשת השבוע, נפתח בדברי המדרש, ולאחר מכן נרחיב בנידון.

דברי המדרש מדוע יעקב ייחס את הבורא כאלוקי יצחק ולא כאלוקי אברהם?

בפרשת השבוע נאמר (בראשית מו א): 'ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק'. המדרש (בראשית רבה פצ"ד סי' ה הובא ברש"י כאן) הקשה, מדוע נקרא הבורא אלקי אביו יצחק, ולא אלקי סבו אברהם, והוכיח מכאן המדרש  'חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו, לפיכך תלה ביצחק ולא באברהם'. כלומר כיון שהחיוב של יעקב לכבד את אביו גדול יותר מהחיוב לכבד את אבי אביו, לכן כאשר יעקב ההתייחס לבורא יתברך כאלוקי אבותיו, האלוקים שהשגיחו בהשגחה פרטית על אבותיו הנהיגו אותם והדריכו אותם, הוא העדיף לייחס זאת 'אלקי יצחק' כיון שכבודו של יצחק מחייב אותו יותר מכבודו של אברהם, ולכן העובדה שהבורא יתברך השגיח בהשגחה פרטית הוביל והדריך את יצחק אביו מחייב אותו יותר.

מחלוקת הפוסקים האם אדם חייב בכבוד הסבא

בשאלה האם קיימת חיוב מהתורה על נכד לכבד את סבו, יש מחלוקת מרכזית בין הפוסקים, שיטת המהרי"ק (שורש ל), שאין חיוב על הנכד לכבד את הסבא. וכן פסקו הרבה פוסקים בין הבולטים שבהם הלבוש (יו"ד סי' רמ סעיף כד), כנסת הגדולה (שכנה"ג הג' טור יו"ד סי' רמ אות ג), והגר"א (יו"ד סי' רמ ס"ק לג; ס"ק לד).

ואילו הרמ"א (יו"ד סי' רמ סעיף כד) הביא את דבריו, ונחלק על כך וסובר שאדם חייב גם בכבוד אבי אביו. והוכיח זאת מדברי המדרש הנ"ל, שמשמע שיעקב היה חייב גם בכבודו של אברהם אבינו, אולם החיוב לכבד את יצחק חזק יותר וגובר על החיוב לכבד את הסבא. ומשמע שישנו חיוב גם לכבד את הסבא. וכדבריו פסקו רוב הפוסקים וביניהם: החרדים (עשה פ"ד אות י); הב"ח (יו"ד סי' רמ אות יג ד"ה וחייב); הט"ז (יו"ד סי' רמ ס"ק כ); הש"ך (יו"ד סי' רמ ס"ק כב); אליהו זוטא; וגיסו השבות יעקב (ח"ב סי' צד); רבי עקיבא איגר (הג' שו"ע יו"ד סי' רמ סעי' כד); החיי אדם (ח"א כלל סז סעיף כה); החיד"א (ברכי יוסף יו"ד סי' רמ ס"ק כג) הבן איש חי (תורה לשמה סי' שסה); ועוד.

מקורות קדומים לחיוב אדם בכבוד הסבא

אולם למעשה יש בכך כבר שיטות קדומות הסוברות שישנו חיוב לאדם לכבד את הסבא, ונמנה שנים מהם בקצרה:

בספר חסידים (סי' שמה) כתב שאדם שאין לו אב ואם יכול לזכות בשכר הנפלא של המצוה במידה והוא יכבד את הסבא והסבתא כאילו הוא בנם.

גם במנורת המאור (לרבי ישראל אלנקאוה שנהרג בפרעות בספרד בשנת קנ"א, ח"ד סוף פ"ט) כתב שחייב לכבד את זקנו, אך חייב יותר לכבד את אביו.

מקור החיוב

על מנת להבין היטב את המחלוקת, ובעיקר את השאלות המעשיות השונות, והדילמות שמתעוררות שנביא בהמשך המאמר, מוטל עלינו להבין היטב מה מקור החיוב לכבד את הסבא, ומאיזה טעם יש חיוב לכבדו.

המהרי"ק (שורש ל) מבסס את טענתו שלא מצינו בשום מקום חיוב כזה, ואכן בתלמוד ברמב"ם ובשלחן ערוך לא נזכר בשום מקום חיוב לכבד את הסבא. ורק הרמ"א בהגהותיו על השלחן ערוך הביא הלכה זו.

חשוב לציין כי התשובה מאהבה (ח"א סי' קעח) לאחר שמרחיב ומביא הרבה מאד ראיות לכאן ולכאן [ברובם ראיות שאין חיוב] הוא כותב כי מסברא מסתבר שישנו חיוב כזה לכבד את הסבא, משום שהסבא מחוייב ללמד את הנכד תורה שנאמר (דברים ד ט): 'וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ', והסברא נותנת שיש לנו חיוב לכבד את מי שמוטלת עליו החובה להעביר לנו את המורשת, אולם מחוסר בקיאותנו לא ידוע לנו על מקור הדין. אמנם ישנם בקדמונים כמה מקורות אפשריים למקור החיוב, אך קיימים ביניהם הרבה מאד הבדלים הלכתיים וכפי שנפרט.

האם בכלל החיוב לכבד את האבא כלול גם החיוב לכבד את הסבא?

המהרי"ק (שורש ל) מביא ראיה שאין חיוב כזה, שהרי הגמרא (כתובות קג.) דורשת מהפסוק (שמות כ יב): 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' כי מלבד האב והאם יש עוד אנשים הטפלים לחיוב זה שגם אותם יש לכבד, וע"פ הכלל שכאשר התורה כותבת את התיבה 'את' הכוונה שישנם עוד טפלים, וכן כאשר יש ו' החיבור הכוונה לרבות מקרה דומה נוסף. וע"פ כללים אלו דרשה הגמרא כי 'את אביך' מרבה שאדם חייב לכבד גם אשת אביו למרות שאינה אימו [מנישואים אחרים], 'את אמך' מרבה כי אדם חייב לכבד את בעל אימו אף שאינו אביך [מנישואין אחרים], ואילו ו' החיבור 'ואת אמך' מרבה שיש גם לכבד את האח הגדול. ואילו בגמרא לא נזכר כלל שצריך גם לכבד את הסבא. ואילו את הסבא והסבתא הגמרא לא מנתה בכלל אלו שחייבים לכבדם.

אמנם מצינו בפירושו של אחד מהראשונים רבינו מיוחס (שמות כ יב) שהביא שיש חובה מהתורה לכבד את הסבא משום שהדבר נדרש מתיבת 'את', ולפיכך הוא כלול בכלל החיוב של 'כבד את אביך ואת אימך'. בדומה גם המגן אברהם (זית רענן ילקוט שמעוני רמז תשפז) לאחר שהוכיח ששיטת הספרי זוטא והילקוט שמעוני והמדרש הנ"ל שיש חיוב מהתורה לכבד את הסבא, כתב שנראה שהמקור הוא מכך שהם דרשו את תיבת 'את'.

ואכן הב"ח (יו"ד סי' רמ אות יג ד"ה וחייב) כותב כי הגמרא פירטה שגם אשת האב בעל האם והאח הגדול נכללו בחיוב של כיבוד הורים, אולם כל שכן שאת הוריהם של האבא והאמא יש לכבד, בוודאי שגם הם כלולים בדרשה.

אם אכן זהו מקור החיוב לכבד את הסבא, הרי שהחיוב לכבד את הסבא הוא מהתורה, ונלמד מדרשה, והוא חלק בלתי נפרד ממצות כיבוד אב ואם.

ע"פ הכלל שבני בנים הרי הם כבנים

המהרי"ק לבסס את טענתו שאין חיוב, כתב שאמנם מצינו בגמרא (יבמות סב.) כלל שבני בנים הרי הם כבנים, ולכן אדם שהעמיד בנים והם נפטרו, עדיין מחוייב במצוות פריה ורביה, אולם כלל זה לא נאמר בכל התורה כולה, אלא דוקא במצות פריה ורביה, ובכל שאר התורה לא מצינו כלל זה.

מאידך החרדים (עשה פ"ד אות י) והב"ח (יו"ד סי' רמ אות יג ד"ה וחייב) סוברים כי הכלל הזה נאמר בכל התורה, מלבד כמה מקומות שיש סיבה או לימוד שהכלל אינו תקף, והתורה מדברת רק על בן ממש. ומשכך הם סוברים שיש חיוב מהתורה לכבד את הסבא.

אולם רבי יוסף שאול נתנזון וגיסו רבי מרדכי זאב איטינגא (מגן גיבורים או"ח סי' קלט סק"ב) הבן איש חי (תורה לשמה סי' רסה) והמהרש"ג (ח"ב סי' ר ד"ה מכתבך) כותבים כי אכן זהו המקור לחיוב, אולם בני בנים הרי הם כבנים אינו כלל הלכתי מהתורה, [מלבד לגבי הלכות פריה ורביה, כיון ששם המטרה הוא ליישב את העולם, וכל עוד נשאר זכר מהבנים שהוליד מקיים את המצוה]. אולם למרות שאינו כלל הלכתי הרי הוא כלל מוסרי בכל התורה, ומבחינה מוסרית הנכד נחשב כבן, ולכן כלל זה הוא המקור והסיבה שחכמים חייבו לכבד את הסבא, ומשכך החיוב לכבד את הסבא הוא מדרבנן ולא מהתורה.

נציין כי החרדים מסיים את דבריו באזהרה: 'לכן כל חרד מצות אלהי ישראל יפקח עיניו פן יחטא באחת מאלה והתרשל ואשם, ותפגע בו מדת הדין חס ושלום'.

יש לציין כי מצינו שיטה קדומה המבוססת על טעם זה, והוא שיטת רבנו שמואל ב"ר יהודה הכהן (הובא בהפרדס לרש"י סי' רצ הל' אבלות עמ' רסב; ובראבי"ה אבלות סי' תתמא סוד"ה כל אילו) שהנכדים חייבים לשבת שבעה על הסבא משום שהם חייבים בכבודם, ובני בנים הרי הם כבנים, אולם הסבא אינו חייב לשבת שבעה על נכדיו. אולם למעשה שיטה זו לא נפסקה להלכה, אולם השאלה האם החולקים נחלקו על שיטתו של רבינו שמואל ב"ר יהודה הכהן שיש חיוב לכבד את הסבא, ועל הכלל שבכל התורה נאמר הכלל בני בנים הרי הם כבנים, או שנחלקו שנימוקים אלו לא מספיקים כדי לחייב דיני אבלות.

סבא נקרא 'אביך' בלשון התורה

הב"ח (יו"ד סי' רמ אות יג ד"ה וחייב) הגופי הלכות (כללי הבית סי' עא) והחדרי דעה (יו"ד סי' רמ) כתבו סברא נוספת מדוע הסבא כלול בכלל המצוה 'כבד את אביך ואת אמך' שהרי מצינו שהתורה קוראת גם לסבא בשם אבא, וכפי שנאמר בנבואה ליעקב אבינו (בראשית כח יג): 'אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק', הרי שמפורש בתורה כי אברהם נקרא אביו של יעקב.

החיוב ללמדו תורה

הב"ח (יו"ד סי' רמ אות יג ד"ה וחייב) מוסיף סברא נוספת שהרי הסבא חייב ללמד את נכדו תורה, משום שהנכד נחשב כבנו (ראה קידושין ל.) ואם כן מסתבר שיחסי הגומלין שווים וגם הנכד חייב לכבד את הסבא משום שהוא נחשב כאביו.

בצורה שונה מעט כותב התשובה מאהבה (ח"א סי' קעח) שהובא לעיל כי מאחר והסבא הוא מצווה להעביר את המורשת לנכד, מסתבר שיש מקור כלשהו לחיוב של הנכד לכבד את הסבא, אולם התשובה מאהבה כותב כי הוא לא הצליח למצוא מקור לכך המיישב את דעתו.

הסבא שותף בהבאתו לעולם

הב"ח (יו"ד סי' רמ אות יג ד"ה וחייב) והחדרי דעה (יו"ד סי' רמ) מציינים מקור נוסף לחיוב לכבד את הסיבה, הוא מכיון שנאמר בגמרא (קידושין ל:) כי מקור החיוב של כיבוד אב ואם והסיבה שהמצוה חמורה כל כך ודומה לכבוד הבורא יתברך, הוא משום שישנם שלשה שותפים ביצירת האדם, הבורא יתברך אביו ואימו, ומשכך חייב אדם לכבד את אלו שיצרו אותו והביאו אותו לעולם. בדומה הגמרא כותבת כי החיוב לכבד את רבו חשוב יותר מהחיוב לכבד את אביו, שהרי טעם החיוב לכבד את רבו שהביאו לחיי הנצח ולעולם הבא, ואילו אביו הביאו רק לחיי עולם הזה. ומאחר ומפורש בגמרא כי סיבת החיוב בכיבוד אב ואם הוא משום שהם הביאו אותו לעולם, גם הסבא והדורות הקדומים יותר הביאו אותו לעולם, והוא חייב בכבודם.

חיוב מסברא מדברי חכמים

אולם הרבה אחרונים [בית דוד (שאלוניקי חו"מ סי' ג ד"ה ונראה דבנ"ד); בן איש חי (תורה לשמה סי' רסה); מגן גבורים (או"ח סי' קלט ס"ק ב);  מהרש"ג (ח"ב סי' ר ד"ה מכתבך)] סוברים שאכן אין שום מקור שניתן לחייב את הנכד מכח מצוות התורה, אולם ההנהגה הראויה היא שבני בנים הם כבנים, ולכן חכמים תיקנו מדרבנן חיוב על הנכד לכבד את סבו.

האם מדובר במחלוקת בין הגמרא למדרש

נשוב חזרה אל שורש המחלוקת, המהרי"ק טען כי אין שום מקור לחיוב של הנכד לכבד את הסבא, ולמרות ריבוי הסברות והטעמים שהבאנו מדברי האחרונים, עדיין יש בכך הערה חזקה מדוע הדבר לא נאמר בפירוש בתלמוד או ברמב"ם ובשלחן ערוך, או בדברי מרבית הראשונים שסידרו את פרטי הלכות כיבוד אב ואם. [על אף שמצינו כמה ראשונים שציינו זאת, וכפי שהובאו לעיל].

מאידך הרמ"א ביסס את דבריו על דברי המדרש, הט"ז אף הוסיף שתמוה מאד על המהרי"ק שהרי רש"י הביא את המדרש, הש"ך (נקודות הכסף סק"ג) מבאר את כוונת קושית הט"ז כי אי אפשר לדרוש מאדם חכם ככל שיהיה שיכיר וידע את כל המדרשים, אולם מצופה מחכם כמהרי"ק שידע היטב את פירוש רש"י לתורה, וכיצד טען שאין לכך מקור.

ליישב את שיטת המהרי"ק כתבו אחרונים רבים (שיירי כנסת הגדולה הג' טור יו"ד סי' רמ ס"ק כג; גר"א יו"ד סי' רמ ס"ק לג; גליון מהרש"א שם) שהמהרי"ק סבר שבתלמוד מוכח שאין חיוב לכבד את הסבא, ומשכך סבר שישנו מחלוקת בין התלמוד למדרש ומשכך הלכה כדברי התלמוד.

המקור לכך הוא מדברי הגמרא (מכות יב.) הדן במקרה של גואל הדם – הלכה קובעת כי אדם שרצח את חברו ברשלנות ללא כוונת זדון חייב לברוח לעיר מקלט, ואילו לגואל הדם הקרוב של הנרצח יש רשות או חובה להרוג את הרוצח במקרה שהוא נמצא מחוץ לעיר מקלט.

ועל כך אומרת הגמרא הלכה מעניינת, כי במידה ואב רצח ברשלנות ללא כוונת זדון את בנו, אז הנכד נעשה גואל הדם, אולם אין האחים של הנרצח נעשים גואל הדם לפגוע באביהם. וביאר רש"י משום שהנכד אינו חייב בכבודו של הסבא. הרי לנו לכאורה מקור מהגמרא שהנכד אינו חייב בכבודו של הסבא.

מאידך הבן איש חי (תורה לשמה סי' רסה) והמגן גבורים (או"ח סי' קלט ס"ק ב) סוברים שאין מחלוקת בין הגמרא למדרש, משום שמהתורה הנכד אינו חייב בכבודו של הסבא, וזה כוונת רש"י, ולכן כאשר יש על הנכד חיוב לגאול את דמו של אביו, החיוב דוחה את ההנהגה הטובה שתיקנוהו חכמים לחובה לדאוג לכבוד הסבא. אולם כוונת המדרש שאף שיש הנהגה טובה לכבד את הסבא, החיוב לכבד את אביו חמור יותר.

אולם במדרש הספרי זוטא (במדבר לה כב הובא בילקוט שמעוני תשפז) נאמר כי במידה ואדם רצח בשגגה את בנו, ישנו לימוד מהפסוק כי למרות שלנכד בן בנו ההרוג יש חיוב של 'כבד את אביך', מותר לו לפגוע בסבא כגואל הדם. מתוך דברים אלו הוכיחו המגן אברהם (זית רענן ילקוט שמעוני רמז תשפז) והאמבוהא דספרי (במדבר לה כב אות נח) שהחיוב 'כבד את אביך', נאמר גם על הסבא.

סיכום

במאמר השבוע למדנו כי דעת רוב הפוסקים שבפועל יש חיוב על הנכד לכבד את הסבא, אולם ראינו שאין מקור ברור מנין הדבר נלמד, וראינו כמה סברות שונות באחרונים. במאמר שבוע הבא נשלים את הדברים, ונראה כיצד ע"פ הטעמים השונים יוצאים הלכות שונות, לגבי מה החיוב של הנכד לכבד את הסבא? באיזה דברים חייב? האם הנכד חייב לסייע כלכלית לסבא? האם החיוב כולל גם את הסבתא? האם יש הבדל בין סבא מצד האבא לסבא מצד האמא? מה הדין בסבא רבה? האם הנכד חייב לומר עליו קדיש? האם הקדיש דוחה זכות של אבל אחר לומר קדיש? מה יעשה אדם שמספר אנשים ביקשו ממנו לעשות להם טובה, והוא אינו יכול למלא את כל הבקשות מי קודם? סבא רבה, סבא, אבא, חמיו, אחיו הגדול. האם הנכד חייב לכבד את הסבא גם לאחר פטירת אביו? האם יש איסור לקלל את הסבא? ועוד שאלות רבות, אשר התשובה להם תלויה בסיבה מדוע ישנו חיוב לכבד את הסבא, וכפי שנרחיב בשבוע הבא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *