שאלה:
בלילות הנוספים של חנוכה, מי ששומע ברכת חבירו על הדלקת נר חנוכה אחר שהוא כבר הדליק נר הראשון אבל לא הדליק הנרות הנוספים, האם יש לו לענות אמן, או שזה נחשב הפסק בין הברכה להנרות הנוספים. והאם יש חילוק אם עומד בין נר הראשון לנר השני או אם כבר התחיל להדליק הנרות של מהדרין ועומד בין נר השני לנר השלישי [בליל ג']?
תשובה:
שלום וברכה
נראה שנדון זה תלוי בדברי הפרי מגדים לענין הזמן הראוי לאמירת הנרות הללו בהדלקת נר חנוכה, לשיטת מהרש"ל בודאי יש לענות אמן על הברכה, והוא עדיף מאמירת פיוט זה שאינו חיוב כלל מן הדין, ולשיטת הפרי מגדים יש לצדד שיש כאן חשש הפסק.
[אין הבדל בין נר ראשון לשני לבין שני לשלישי].
מקורות:
במסכת סופרים (פ”כ ה”ד) הובא, שאומרים הנרות הללו אחרי ברכת “להדליק” ולפני ברכת שעשה ניסים וברכת שהחיינו. הגרש”ז אויערבך (מנחת שלמה, ח”ב, סימן נ”ד) מבאר את דברי חז"ל אלו, שהואיל ותכלית ההדלקה היא “כדי להודות ולהלל”, וזהו חלק מהותי ממטרת המצווה, לכן לאחר ברכת “להדליק” אומרים “הנרות הללו” כדי לדעת לכוון בהדלקה על נס הישועה והניצחון במלחמה (וכיוון שזהו חלק מהותי מקיום המצווה ממילא אין זה הפסק בין הברכה לקיום המצווה).
אולם הטור (תרע”ו) גרס במסכת סופרים שאומרים “הנרות הללו” לאחר הדלקת הנרות, וכך פוסק השולחן ערוך (תרע”ו, ד):
אחר שהדליק, אומר: הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הניסים ועל הנפלאות וכו’.
ומבאר המהרי”ל (שו”ת מהרי”ל, סימן קמ”ה) שכיוון שאמירת “הנרות הללו” היא רק מנהג אין לאומרה באמצע הברכות אלא רק לאחר ההדלקה.
המהרש”ל (שו”ת מהרש”ל, סימן פ”ה) כתב, שלאחר שמברכים את ברכות ההדלקה מדליקים את הנר הראשון, ולאחר מכן, תוך כדי שמדליקים את שאר הנרות, אומרים “הנרות הללו”.
הפרי מגדים (תרע”ו, מש”ז ס”ק ה, וא”א, ס”ק ג) תמה על דברי המהרש”ל, שהרי הברכה חלה גם על נרות ההידור, ולמסקנה כתב שאף שהעושה כן יש לו אילן גדול לסמוך עליו, מי שנוהג לומר “הנרות הללו” רק לאחר שסיים את הדלקת הנרות (כשיטת הטור לעיל) נוהג כדין. ואף המשנה ברורה (ס”ק ח) הביא את שתי השיטות להלכה: "אחר שהדליק נר הראשון שהוא העיקר אומר הנרות הללו ויגמור ההדלקות בעוד שאומר הנרות וכו’… עד כאן לשון המהרש”ל. ומכל מקום מי שנוהג לומר הנרות הללו לאחר שהדליק הכל נמי שפיר דמי" (פרי מגדים).
ביישוב דברי מהרש"ל נראה שסבר שלאחר שיש לברכה על מה לחול כבר לא נחשב הפסק וכמי שמפסיק באמצע הסעודה שאינו הפסק לענין ברכת הנהנין, אף שיש לחל בין הנדונים.
