שאלה:
ראיתי חוברות שיצאו חוצץ נגד ספרו של הרב מלמד פניני הלכה, אינני נכנס לגופו של אדם. אבל רציתי להבין ולדעת הלכה.
2 נקודות שראיתי בחוברות, לכאו' כתובות מפורש בשלחן ערוך.
הלכה אחת, לגבי יולדת שזקוקה לעזרת בעלה התיר הרב מלמד בדיעבד גדול וז"ל: "יש סוברים שבעת הצירים הכואבים והלידה, כאשר היולדת נצרכת לכך מאוד, מותר לבעלה לאחוז בידה ולסעוד אותה. אולם לדעת רבים… אין להקל בזה".
הנה הרב מלמד פוסק לחומרא בהלכה הזו, אף שברמ"א כתוב מפורש להקל
וז"ל הרמ"א על מש"כ בשלחן ערוך קצ"ה סט"ז
"אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה. וי"א דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל, וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך". עכ"ל.
ואין לך צריכה הרבהלכך יותר מיולדת בשעת ציריה הכואבים שאפילו להוריד בגדיה אינה יכולה. כ"ש וכ"ש אם זקוקה למסאג' להקל ציריה מעליה, הלא זה מש"כ "צריכה הרבה לכך", ויולדות מוכנות לשלם על כך אלפי שקלים זאת אומרת שהצורך הוא גדול.
עוד הלכה ראיתי בענין חתן
"העצה הראויה לדחות את 'בעילת המצווה' לסוף שבעת ימי השמחה, ובינתיים ישמחו זה את זה באהבה רבה. וכיוון שמדרך הטבע כאשר החתן והכלה משמחים זה את זה, קשה מאוד לחתן להתאפק מלהוציא את זרעו, כאשר ירגיש החתן שתשוקתו גוברת, יקיימו חיבור על ידי מגע קל של האיבר באֵ זור פתח הנרתיק באופן שזרעו יצא אליה בלא שום שמץ לחץ על הבתולים".
אינני בא חלילה מלומר שזו דרך הישר, אמנם דבר זה נזכר גם ברמ"א באבהע"ז סי' כ"ה ס"ב וז"ל:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כה
"ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה. ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך. ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו". הרי שהתיר באינו רגיל אף להוציא זרע אף בביאה שלא כדרכה שאינו צורך כלל, כ"ש בחיבוק ונישוק שהם צורך ביאה.
ואשמח אם יאירו עיני היכן אני טועה בהלכה.
תשובה:
שלום וברכה
1. בודאי הנדון בפניני הלכה חורג לגמרי ממה שדן בו הרמ"א, כמבואר בכל הפסוקים בסי' קצה שם. המדובר ברמ"א הוא באופן שאין כל אדם אחר ואין כל אפשרות אחרת, ואשה מוטלת על מיטתה בלא יכולת לעשות צרכים בסיסיים פיזיים, לא כשיש אנשים בסביבה, והצורך שלה הוא נפשי לקירבה עם בעלה, כי הקירבה הזו עצמה היא זו האסורה בימים אלו… זאת מלבד העובדה שיש אנשים אחרים, רק היא רוצה אותו… כלומר, מדובר בעצם לקחת את הדברים היפך משמעותם הנכונה. וגם בדברי הרמ"א הרי ידועה המחלוקת וכמה החמיר בזה הבית יוסף, וגם לדבריו שהקלו, כבר כתבו הפוסקים לעשות דרך בגד וכולי האי ואולי ופשיטא שהכל נאמר על משהו טכני בלבד ועל פי הצורך הקריטי האמור.
2. שוב, מעבר לעובדה שמדובר במחלוקת גדולה מאוד, שחלילה להכנס אליה סתם כך כדי שיהיה נעים ונחמד בימי השבע ברכות, גם יש כאן חשש שהאשה תראה דם ותאסר בייחוד. אמנם כאשר זה יקרה אם היו יחד שלושה ימים בקרבת גוף כזו הורה הגרש"ז אויערבך שמותר להם להתייחד, אבל זה רק במקרה שכך אירע שלא התאפשר להם, אבל לעשות כך לכתחילה ולהכנס לשאלה הלכתית זו, חלילה. זאת מלבד מה שראינו בכל הדורות השתדלות גדולה לקיים את הביאה מיד כפי שציין הוא עצמו שם.
הנקודה העקרונית בספרו בענין טהרת המשפחה, שאינו מתייחס כלל לכללי הפסיקה הנהוגים, לשיטות השונות שהתקבלו, להכרעות גדולי הזמן, הוא יוצא מנקודת הנחה שהיום הדור מצריך פסיקה חדשה שאינה עומדת בהכרח בקנה אחד עם מה שהיה מקובל, וככל שניתן לנמק אותה בצורה זו או אחרת, על פי המקורות, די לנו בכך. סגנון פסיקה זה מסוכן ולוקה בהעדר סמכות.
3. כמובן לא מנית את הבעיות היותר משמעותיות שיש בספרו זה, לגבי דיני כתמים עם התקנים הורמונליים ולאחר בדיקות רפואיות כאשר אין אינדיקציה לפציעה, מה שאינו עולה בקנה אחד לא עם ההיגיון ולא עם כללי הפסיקה הידועים והמקובלים בענין תלייה בכתם שצריך וודאות לפציעה.
כמו כן לענין המתנת חמישה ימים לבני אשכנז, פשוט שלל את דברי הרמ"א המפורשים בסי' קצו יא שאוסר להסתפק ברחיצה בלבד, ושלא כדברי הבית יוסף.
עוד המצאה בענין ישיבה על מיטת אשתו, כביכול זה היה רק בזמנם שהמיטות היו נמוכות, איך ניתן להמציא דבר כזה???
ועוד בעיות שונות…
הדברים כבר נדונו במסגרות שונות, ורבנים רבים גם בציונות הדתית התנערו מהם.