שאלה:
שלום כבוד הרב.
כתוב אמר רבי אהבה בר זעירא: מתוך גנותן של שבטים אתה יודע שבחן.
כתוב "ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב"
מה שבלבו נשמר בלבו אבל כאן "ולא יכלו דברו לשלום" מה שבליבם משתקף בפיהם".
הרמב"ם אומר הלכה למעשה: "כל השונא אחד מישראל בלבו עובר בלא תעשה, שנאמר: לא תשנא את אחיך בלבבך, ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
ולא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב, אבל המכה את חברו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי אינו עובר משום לא תשנא.
כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים: ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו: למה עשית לי כך וכך? ולמה חטאת לי בדבר פלוני? שנאמר: הוכח תוכיח את עמיתך".
שאלתי היא אם הרמבם אומר שאדם המכה את חברו ומחרפו לא עובר על שנאת אדם מישראל בלבבו אז מהו הדין/לאו שהוא כן עובר?
תשובה:
המכה את חברו עובר בלאו של "לא יוסיף להכותו". יש גם איסור כללי של הונאת רע, ויש ביטול עשה של ואהבת לרעך כמובן.
בגמרא אמרו עוד יותר, "אמר ריש לקיש: המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנאמר {שמות ב-יג} ויאמר לרשע למה תכה רעך למה הכית לא נאמר אלא למה תכה אף על פי שלא הכהו נקרא רשע".