שאלה:
מה המקור התורני להנהגה שנהוג שאדם מצווה בחייו נותן לבנו להנהיג צאן מרעיתו רק באשר הוא בנו למרות שגדולתו לא בהכרח כאביו וכל הציבור מקבל זאת? יש סיעתא דשמיא?
תשובה:
שלום וברכה
על עצם הדין של ירושה בשררה וברבנות ראה כאן בהרחבה.
מה שאתה שואל, לגבי מה שנהוג בחצרות החסידים, שלא מדובר ברבנות גרידא אלא באמונה רוחנית בסגולותיו של האדמו"ר, כאן זו אכן שאלה, רבנות יש בה ירושה ככל שהבן ראוי, גם אם אינו כמו אביו, כיון ששם מדובר על הוראת הלכה וכיוצא בזה, סגולות רוחניות אינן עוברות בירושה, אלא שהיום כך התקבל גם בחצרות החסידים, משתי סיבות: יש סוברים שבכל זאת בן שנולד לאב קדוש יש ערך מוסף לנשמתו ובודאי לחינוכו, ואך הסיבה העיקרית, משום שהדרך לשמר את הקהילה חזקה מאוחדת במנהגיה וכו' היא רק על ידי העברת השרביט באופן מסודר מאב לבנו, באם כל חסיד יזדקק למצוא לו רב משלו, הקהילה תתפרק ואנשים לא יבואו על סיפוקם, כל מנהגיהם יאבדו, בית המדרש לא ימשיך להתקיים, כל זה משמעותי הרבה יותר מאשר עצם השאלה מי ראוי יותר להנהגה זו, אם בן האדמו"ר או אחד אחר מזקני החסידות.
שבת שלום.
