שאלה:
שלום רב
אני לא מצליח להבין מהו עבודה מאהבה,( האם זה שאני פשוט מתחבר למצוות)
ובעיקר אני לא מצליח להבין את מה שכתב הס' המספיק לעובדי ה' (שער ג') שהעובד מאהבה יעבוד את ה' אף אם יקבל עונש על עבודתו, ולא יקבל עונש על חטאיו. מ"מ יעבוד את ה' בשמחה.
ולא הבנתי . למה שאני אעבוד מישהו מ'אהבה' ועל אף שאינו מתנהג בדרך הישר.
תשובה:
שלום וברכה
פשיטא שאין כוונתו שבורא עולם לא יתנהג ביושר… כוונתו לומר, שגם אם יארע הדבר הזה ביושר מאיזו שהיא סיבה גם היית עושה זאת. כלומר, עיקר כוונתו רק להמחיש ולחדד שהעשייה שלנו אינה לצורך קבלת שכר או חשש מעונש, אלא משום שהרצון שלנו לעשות את רצון ה' בשלמות, עד שאפילו אם עשיית רצון ה' כלל לא היתה מטיבה איתנו גם היינו רוצים בכך.
בדיוק השבוע שלח לי אחי רבי אברהם שליט"א רעיון מעניין על כך במייל ואני מעתיק אותו לכאן עבורך ועבורי גם יחד, שנתחזק בו [לדבריו גם בעבודה מאהבה יש שתי דרגות, הראשונה, היא הרצון והקבלה לעשות ציווי ה' – אף שלא מחמת שכר ועונש, והנעלית יותר, לחפוץ בעצם התכלית שמחמתה ציוה אותנו ה' כל זאת, בבחינת עשה רצונך כרצונו]:
יש לעורר על לשון הרמב"ם בהלכות תשובה[1] (פ"י ה"א) שכתב בזה"ל: "אל יאמר אדם, הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא[2]. אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים, ואין עובדים ה' על דרך זה אלא עמי הארץ והנשים והקטנים שמחנכין אותן לעבוד מיראה עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה".
וממשיך הרמב"ם (שם ה"ב): "העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת, וסוף הטובה לבא בגללה. ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שצונו בה הקב"ה על ידי משה, שנאמר 'ואהבת את ה' אלהיך'. ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצות מאהבה".
והנה נקט הרמב"ם בתחילה (הלכה א) את עבודת עמי הארצות והקטנים העובדים מחמת רצונם לשכר או מפחדם מן העונש, וכתב שאינה עבודת החכמים. ולאחר מכן מבאר הרמב"ם (הלכה ב) את העבודה הנשגבה והנעלית בקיום המצוות שהיא ללא כל מטרת שכר מכל סוג שהוא, אלא מפני שהמצוות אמת, וכתב שהיא מעלת אברהם אבינו ואין כל חכם זוכה לה. ויש לעיין מה היא איפוא עבודת החכמים שעבודתם יצאה מכלל עבודת עמי הארצות והנשים, ואינה עדיין כעבודת אברהם אבינו ומקצת החכמים[3].
ונראה לומר במורא ובזהירות, בהקדם דברי המהר"ל בגור אריה עה"פ (שמות כ כב) "ואם מזבח אבנים תעשה לי", שכתב בזה"ל: "מה שכתבה לשון 'אם' אף על גב דחובה הם, מפני שאם יעשה מחובה כאילו מקיים גזירת המלך, אין הדבר לרצון להקב"ה, וצריך שיעשה מרצונו, ואז כשיעשה מרצונו הוא מרוצה וכו' כי אם בונה מזבח וכו' מכח גזירת המלך בלבד אין זה עבודה, כי העבודה צריך שיהיה עובד לו מרצונו ואז נקרא עובד, אבל אם הוא מוכרח אין זה עובד".
מבואר מדבריו שאף על פי שחובת האדם בקיום המצוות היא לעשותן מפני ציווי ה', וכמו שלמדונו חז"ל בתורת כהנים (סו"פ קדושים) שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, מ"מ אחר שהגיע להשגה זו, יש באפשרותו להתעלות ולחפוץ במצוה מפני שהיא רצונו יתברך, ולא משום חובה והכרח.
דברים כעין אלה כתב בספר העיקרים (מאמר ג פרק לו) וכך היא לשונו: "ולהיות זאת האהבה המשובחת שבמיני האהבות, ולא תמצא אלא בבעלי שכל ובינה, ישובח האדם או יגונה עליה, ועל כן צריך שלא יתערבב בה שום צד הכרח כלל, כי לא ישובח האדם או יגונה על הדבר המוכרח, אבל על הדבר שהוא בחירי עליו מכל וכל. ולזה נשתבח אברהם אבינו בזה המין מן האהבה מזולתו, עד שקראו הכתוב אברהם אוהבי, לפי שלא היה בליבו תכלית אחרת רק לעשות רצון השם יתברך וכו' כי אפילו מצות השי"ת לא היתה מכרחת אותו", עיין בדבריו ובדרשות הר"ן (הדרוש הששי) שביארו כל אחד על פי דרכו, שעקידת יצחק לא היתה בציווי, אלא מרצונו של אברהם, וכיון שלא היה חייב בה, מזכירים את זכותו בה לפני השי"ת. וראה מש"כ הרמב"ם בשמונה פרקים (פ"ו) ועיין גם בשרידי אש (ח"א סי' סא).
מעתה מיושבים דברי הרמב"ם הנ"ל, שבאמת עבודת החכמים שאינה כעבודת אברהם אבינו ע"ה, היא גם קיום המצוות מאהבת ה', וכלשונו של הרמב"ם שם להלן (ה"ד) "וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציוה בה, הרי זה עוסק בה לשמה". אמנם הבדל גדול יש בין עבודת ה' זו לעבודתם הנעלית של אברהם אבינו ומקצת חכמים, שעבודה זו אפילו שמעולה היא עד מאד אינה שלמות העבודה, מפני שעשייתה היא רק משום ציווי ה', וכלשון הרמב"ם הנ"ל "אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציוה בה", אולם העבודה הנעלית ביותר שאין כל חכם מגיע אליה היא שלאחר רצונו ושאיפתו באהבת ה' לעשות את ציוויו, עולה ומתעלה שלא לעשות את המצוה משום ציווי והכרח, אלא רק לתכלית וסיבה לעשות את רצון אביו האהוב, וכדברי הרמב"ם בעבודת אברהם אבינו (ה"ב) "אלא עושה האמת מפני שהוא אמת".
[1] ראה ספר התשובה (ח"ג פתיחה לפרק י) שביאר מדוע בחר הרמב"ם להביא את עניין עשיית המצוות באהבת ה' בהלכות תשובה דווקא.
[2] הרמב"ם כתב בחדא מחתא את העובד בשביל תועלות של עולם הזה ואת העובד בשביל השכר או שלא יענש בעולם הבא. ומצינו מפרשים שחילקו בין העובד עבור שכר ועונש בעולם הבא שמעלתו גדולה מהעובד עבור שכר ועונש בעולם הזה, ראה של"ה (פסחים מצה עשירה אות ערב), ועוד.
[3] תשובה לשאלה זו השיב רבי בנימין זילבר זצ"ל (קונטרס דרכי הלשמה פ"א [מודפס בריש ח"ב של ספרו מקור הלכה]), שהמעלה הגבוהה שאין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו, היא העובד רק מאהבה ואינו מכוון לשום קבלת פרס, ועבודת שאר החכמים היא קיום המצוה לשמה וגם בשביל קבלת פרס, וכדמצינו בפסחים (ח ע"א) "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור". יישוב נוסף יישב רבי אליהו דוד רייכמן זצ"ל (שלום בניך ח"ב הלכות תשובה פ"י ה"ב) שהמעלה הגדולה היא העובדים מאהבה בתמידות, ואצל שאר החכמים אין עבודה זו בתמידות.