שאלה:
היתה ברית בצפון, ולפני שהספיקו לברך את הברכה הנ"ל היתה אזעקה וכולם התפזרו. לאחר שחזרו לאולם, הסתפקו האם אפשר עדיין לברך את הברכה. יש שאמרו שכבר אי אפשר כיוון שכבר התפזרו, יש שאמרו שזמנה כל היום, והיו עוד דעות (כל 30 יום ואפילו כל החיים??). מה פסק ההלכה?
תשובה:
שלום וברכה
ראשית יש לציין כי שאלה זו היא רק לשיטת הרא"ש בברכות פרק ט סי' כג שסבר שברכת השבח ניתן לברך גם לאחר זמן, ובכך הסביר את מנהגינו לברך ברכות השחר בבית הכנסת לאחר שכבר שמענו תרנגול וסיימנו לבישת הבגדים וכו'. אולם הר"ן בפסחים ז ב והובא בקובץ שיטות קמאי, תירץ שהברכות בוקר הן על מנהגו של עולם, אבל בעלמא ברכות השבח יש לברך בתוך כדי דיבור ואי אפשר לברך אחר כך. גם לדעת הרא"ש יש לעיין כמה זמן אחרי ההנאה יוכל לברך, בתבואות שור הל' שחיטה סי' יט כתב שרק כל זמן שלא הסיח דעתו, כמו כן בפרי חדש מו,ב כתב שגם לדעת הרא"ש ניתן לברך לאחר זמן כי מדובר בשבח שיש בו הנאה, אבל סתם ברכות השבח יש לברך מיד, ובזה יישב מה שכתבו הפוסקים שברכת הרעמים היא רק תוך כדי דיבור. בפרי מגדים סי' ו ס"ק ד כתב שרק בברכות השחר שלא ניתן לברך מיד מחמת נקיות הידים ועוד תיקנו לכתחילה שלא צריך תוך כדי דיבור משא"כ בשאר ברכות השבח. וע"ע פרי מגדים בפתיחה להל' ברכות שכתב שהביא את המחלוקת ומסקנתו שאין לברך לאחר זמן בדבר שאין הנאתו קיימת [ובזה חילק מברכת האילנות שמותר כל זמן שעדיין רואה ונהנה].
לסיכום הדברים, מדברי כמה פוסקים יש לנו ללמוד שאין לברך ברכת השבח זו לאחר שחזרו מהמקלט.
בשורות טובות ורוב נחת.
תוך כדי דיבור? הרי יש המון זמן בין המילה לברכה. עם כל הכיבודים וההכרזה מי מקבל ברכות ומי עמידה לברכות/סנדק מעומד ועטיפת הטלית וכו׳. כל זה לוקח זמן! בשומקום זה לא נאמר תוך כדי דיבור!
כתבתי את השיטות כפי שנאמרו באופן כללי לגבי ברכות השבח, יכול להיות שכאן כל עוד עסוקים ממש בענין, זה נחשב צענין זה כתוך כדי דיבור.
השאלה היא האם דברי השואל לא יוכיחו שבאמת הגדר כאן הוא קצתשונה, ולפי זה בוודאי יוכלו לברך גם לאחר שהתכנסו שוב, שהרי הם עסוקים כעת בסעודת הברית שרק החלה, וכיוון שבלאו הכי לא מברכים תוך כדי דיבור, אז אולי באמת כאן נוכל לברך לכו"ע באותו יום כל עוד עסוקים בשמחת הברית?
הענין הוא שכבר הסיחו דעתם למשהו אחר. וכי נאמר שאדם שעושה ברית בתשעה באב בחצות היום אחרי מנחה, ואת הסעודה עושה לאחר שש שבע שעות בלילה, אחרי שכולם כבר הלכו לנוח בביתם מקושי התענית וכו', גם יוכל לברך ברכה זו? נראה פשוט שזה היסח הדעת גמור, ואם כן מה הוא גדר הדברים?
לכ' כן בדוגמא שהרב נקט גם יוכל לברך כי לא הסיחו דעתם מהברית (עכ"פ בעלי השמחה, האורחים שפחות איכפת להם ושכבר הלכו הביתה בלאו הכי לאו בדעתם תליא כי לא הם אלה ששמחים ומברכים את הברכה)? וא"כ נאמר שהגדר הוא כל עוד לא הסיחו דעתם, היינו עדיין עסוקים בשמחת הברית- הסעודה…
נראה שאלו הם הצדדים, וכל אחד יכריע בזה כפי ראות עיניו וכיד ה' עליו. יישר כח
השאר תגובה