שאלה:
למדתי בספר טבילת כלים של הרב צבי כהן (פרק ח' סעיף ו') שכלים שקונים על מנת לתת במתנה אין להטבילם כי הם כמו כלי סחורה ואם הטבילו לא עלתה להם טבילה ומקבל המתנה צריך להטביל שוב בלא ברכה. (וכן כתוב גם בספר טבילת כלים של הרב אברהם צבי ווייל בסימן י"ד סעיפים מ"ג-מ"ד)
קשה לי לקבל שיש להטבילם שוב.
ראשית, זה מבוסס על שולחן ערוך (יו"ד ק"כ, ח') ב"יש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה… אין צריך להטבילו" אבל סתם ויש הלכה כסתם ומעיקר הדין יש להטביל. בנוסף, הט"ז שם תמה על הרמ"א איך הוא לא הביא את האיסור והיתר הארוך (שער נ"ח סוף סעיף פ"ט) שמביא סברה שגם מי שהכלים אצלו לסחורה הכלים מתחייבים בטבילה כשהם אצלו (הרב צבי כהן דוחה את האו"ה כי הפר"ח השיג עליו ואומר שגם האו"ה מודה שברוצה ליתן מתנה הכלים לא מתחייבים אצלו בטבילה אבל בעניותי נראה לי שסברת האו"ה רלוונטית גם ברוצה ליתן מתנה).
שנית בסברה, מטבילים כלים כדי להוציא מטומאת הגוי לקדושת ישראל וברגע שהכלי הוטבל (אפילו אם נפל בטעות למקווה) הוא כבר יצא מטומאת הגוי אז איך אפשר לומר שהכלי שהוטבל אחרי שנקנה כבר על ידי ישראל צריך להטבילו שוב.
שאלתי מכיוון שאני נהגתי להטביל כלים לפני שנתתי אותם מתנה (וכמובן לספר למקבל שהטבלתי עבורו).
1. האם אני צריך להתאמץ להיזכר בכל המתנות שנתתי ולהודיע למקבליהם להטביל את הכלים?
2. אני זוכר לפחות 2 מקרים שנתתי כלים מזכוכית במתנה והטבלתי מראש. האם כדאי להקל ולא לספר להם כי טבילת כלי זכוכית מדרבנן?
תשובה:
שלום וברכה
למעשה הבית יוסף והפרי חדש ועוד פוסקים רבים נקטו בפשיטות שכלי סחורה לא חייבים טבילה, ושהכל תלוי בדעתו של הראשון, וגם הש"ך והט"ז שם נקטו רק לחומרא הטבילו בלי ברכה אבל ודאי לא לסמוך על החולקים לקולא. בשו”ת תשובות והנהגות ח”א סי’ תנב אכן הסתפק בענין זה, שכן יתכן שכלי שאינו מיועד לשימוש אלא למתנה דינו ככלי העומד לסחורה שאינו חייב עדיין בטבילה וממילא גם הטבילה לא תועיל לו. שאלתך שהטבילה תועיל גם בלי חיוב אינה נכונה, כי אין משמעות לטבילת כלי שאינו מחוייב בטבילה, זו רחיצה בעלמא.
מה שאתה לא זוכר למפרע יש לסמוך שזה לא בדיוק כמו כלי סחורה, שכן כאן מדובר בכלי אכילה רק אני לא רוצה להשתמש בעצמי אלא נותן לזולתי, וזה יסוד הספק שם בתשובות והנהגות, ומה שאתה זוכר אם זה אפשרי וזה אנשים שניתן להסביר להם וזה יתקבל בטוב, כדאי לומר ששמעת הלכה כזו…