לתרומות לחץ כאן

חינוך ילדים למצוות

שאלה:

שלום, רציתי להתייעץ/ לברר לגבי חינוך ילדי בן העשר. מדובר בילד נבון, מחובר לעולמה של תורה, אבל כמו רוב הילדים, מתקשה בחלק מהמצוות. למשל, ברכת המזון צריך להזכיר לו כמה פעמים ובסוף הוא ספק יברך, ואם כן, בלי הרבה רצון. השאלה היא מצד חיוב ההלכה, שכן האב צריך לחנך בנו למצוות כגון זו, האם אני באמת צריך להזכיר לו את זה כמה פעמים, לחפור לו? זה מציק לי ומציק לו. האם אני מחויב להציע לו פרסים עבור כך או שמא עונשים אם לא יעשה? זה מהבחינה ההלכתית. ומבחינת חינוך ללא התמקדות על ההלכה דווקא, מה יותר נכון- מצד אחד אם לא 'אשגע' אותו על זה, אז הוא פשוט לא יברך. אולי בהמשך החיים, מקווה שעד הבר מצווה ומקווה שלא יהיה מצב שגם אחרי זה לא. מצד שני אולי דווקא הפוך, ואם אחפור לו- הוא יירתע מזה?
וכן מצד לימוד תורה. מאד הייתי שמח, כמובן, שהילד היה יושב בנחת חצי שעה ויותר ולומד תורה בזמנו הפנוי גם על חשבון משחקים וכו', אבל בזמן שקבענו לו ללמוד הוא מגיע אולי לחמש דקות, ממהר ללמוד כמה משניות, וישר יוצא. מהי ההדרכה הנכונה בזה? ובכלל, איך מסופר על רבים מגדולי ישראל וכן על גדולים בדורות הקודמים שחינכו את בניהם ללמוד בשקידה ומתוך רצון? (גם ילדים קטנים) האם כאשר הילד ללא רצון אז זהו- סוג של נגזר עליו שהוא לא ילמד? תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה,

הייתי מפריד לגבי שאלתך בין שתי הדוגמאות שנתת.

לגבי ברכת המזון ודומיו, אם זה נטילת ידיים, ולצורך בענין גם שאר הרגלים חשובים, שלא קשורים ליהדות, לשים תיק במקום, לשים את הצלחת בפח האשפה ולא חשוב מה, מה שהכי חשוב, מועיל ומונע ויכוחים, זה פשוט ליצור הרגלים ברורים. אני תמיד מביא את הדוגמא הזו כי זה ממחיש: אין ילד שלא אוהב מאוד שוקולד איכותי, ואעפ"כ אין ילד שצריך לריב איתו שלא יאכל את השוקולד אחרי ארוחה בשרית. למה? כי איסור אכילת חלב אחרי בשר מוחלט אצל הילד וזה לא נושא עבורו. כל דבר שתצליח ליצור בו הרגל קבוע שגרתי כזה, מנעת מלחמות. ילד שצריך להלחם איתו ללכת בזמן לבית הספר, זה ילד שלא מורגל באופן ברור שבבוקר הולכים לבית הספר… לכן, בלי הרבה דיבורים, פשוט נגמרה הארוחה, תביא לו ברכון ביד, ועכשיו מברכים, כל שזה נעשה בקביעות זה יכנס לשגרה.

כמו כן, בגיל הזה כמה שפחות דיבורים ויותר מעשים, אתה רוצה שהילד ילד לישון, אם תתחיל לבקש, נו יוסי כנס למקלחת… יתחילו ויכוחים, אם באת אליו בחיוך ואהבה גדולה ולקחת אותו ביד לאסוף את מה שצריך למקלחת הוא בפנים. שוב, לא פנים מאיימות ולא לגרור אותו, פשוט בכל השמחה והנעימות פשוט לקחת אותו לשם.

כל הרגל קבוע שאתה נותן לילד מנעת דיונים תחושה לא נעימה סביב זה.

לגבי הלימוד עם הילד, זה כבר משהו שונה קצת, כמובן גם כאן ככל שיהיה לזה זמן קבוע ומחלט עם הספק קבוע יהיה יותר קל, אבל כאן אתה לא סתם רוצה שטכנית הוא ישב לידך, אלא שיתחבר ויהנה וישמח, וזה מאוד תלוי בצורה שתעשה את זה. הלימוד צריך להיות חוויתי, הזמן שלך ביחד איתו חייב להיות זמן איכות וכיף, לא רק לימוד, גם קצת בדיחות, ואיזה סיפור נחמד ולפעמים ממתק, ושיתוף ורק הוא ואתה וכו', כל זה סביב הלימוד ואז הוא יקבל התנייה חיובית, שהזמן שלומדים עם אבא הוא זמן של כיף ופינוק.

ואחרי הכל, לזכור, הוא עדיין קטן… הוא עדיין לא חייב במצוות כי הוא צעיר וקל דעת… בגיל הזה כל חצי שנה זה משהו אחר. פתאום בכיתה הכל יהיה יותר סביב לימוד, וכו' וכו', לא להאיץ בו מידי… היה לי ילד שבגיל עשר עדיין לא הסכים לבוא לתפילה בבית הכנסת, והיה לי ילד שכבר בגיל שבע רצה לבוא, כל אחד והקצב שלו… לומר על ילד בן עשר שנגזר עלו לא ללמוד זה ממש לא מבט נכון… אל תגזור עליו מה שלא גזר עליו הבורא, הוא יהיה תלמיד חכם גדול בעזרת ה'.

ברכה והצלחה ורוב נחת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל