שאלה:
שלום וברכה,
שאלתי כך:
שלום וברכה וכט"ס
גיסתי ובעלה שוכרים דירה במשך שנים רבות וכעת עוזבים את הדירה.
אחד הילדים שלהם הכניס לבית קורקינט ונסעו שם הילדים בצורה אגרסיבית ומספר קטן של מרצפות נשברו עקב כך (נראה שנשברו משימוש לא סביר ולא מבלאי)
כעת בעל הדירה דורשת מהם להחליף את כל הריצוף מכיוון שלא ניתן כיום למצוא ריצוף שכזה והם מחוייבים בחוזה להשיב את הבית למצבו בעת תחילת תקופת השכירות.
רצוני לדעת האם הלכתית ניתן לחייבם אכן להחליף את הריצוף כולו (דבר שכרוך בעשרות אלפי שקלים) רק בגלל שלא ניתן למצוא בשום מקום גם לא ביד שניה אריחים שכאלו שכבר לא מייצרים אותם ואין להשיג?
מהי ההלכה וההסברים בחושן משפט בנושא זה?
אהבתי לאתר קדוש זה מרובה היא עד מאוד.
תשובה:
שלום וברכה,
ככל שמדובר במעט מרצפות, המזיק חייב לשלם על המרצפות ששבר בלבד, ולא חייב להחליף את כל הריצוף. אם ילדי השוכר שברו הרבה מרצפות, באופן שמקובל שלא מחליפים את אותם מרצפות אלא מחלפים את כל המרצפות, נראה שהשוכר חייב לשלם החלפת כל המרצפות, למרות שבפועל לא הזיק את כל הריצוף.
בהצלחה.
מקורות:
איבד עגיל אחד מתוך זוג עגילים
הפוסקים דנו באחד ששאל זוג נזמים ואבד אחד מהם, ושניהם שווים מאה, ולנזם אחד אין שימוש ולכן נזם אחד מחירו שלושים, האם נאמר כיון שאיבד נזם אחד מחיר של אחד שלושים ישלם רק שלושים. או שמא כיון ששניהם נמכרים במאה א"כ כ"א מחירו חמישים וישלם חמישים. או שמא נחייבו גם על פחת הנזם הנשאר, וישלם שבעים.
בספר דברי גאונים (כלל צו סימן נח) הביא שבשו"ת זרע יעקב (סימן סז) פסק דעבדינן מציעתא וישלם חמישים כפי שהיה שווה עם בן זוגו. וראייתו מעובדא דאליעזר זעירא (ב"ק נט, ב). וכן איתא התם, אמר להו האי מאן דקץ כופרא [תמרים בעודם בוסר] מאי משלם?. אמרו ליה, משלם דמי כופרא [משלם שווי של תמרים בעודם בוסר]. [שאל אותם רבי אליעזר שנית] והא הוו תמרי [והרי בעתיד הם יהיו תמרים ונמצא שהזיק אותם תמרים]?. אמרו ליה, משלם דמי תמרי. אמר להו, והא לאו תמרי שקל מיניה. אמרו ליה אימא לן את, אמר להו, בששים – רש"י: עם הקרקע דהכל בכלל שהקונה קרקע בפירותיה נותן עיניו קצת בשבח של אחר זמן.
סברו התלמידים כיון שהזיק כופרא משלם כופרא. והקשה עליהם שבתשלום כופרא לא הושלם הנזק, כיון שעתידים להיות תמרי. וגם תמרי לא מסתבר שישלם כיון שלא הזיק תמרי. וע"ז ענה להם אליעזר זעירא שמשלם בשישים, ששמים את הנזק עם הקרקע, שהקונה קרקע נותן עיניו על הרווח שעתיד להיות, ולכן המזיק משלם לא רק את ההפסד של עכשיו, אלא מתחשבים גם ברווח שעתיד להיות. ומכאן הוציא בעל הזרע אמת ששואל נזמים ואיבד אחד מהם, לא דנים את הנזם לבדו ששווה שלושים, וגם לא דנים מחיר את ההפסד בין שני הנזמים שישלם שבעים, אלא שמים את שניהם וכיון ששניהם שווים מאה משלם חמישים.
ובשו"ת קול אליהו (חו"מ ח"א סי יד) חולק ופסק שישלם שבעים, עי"ש. ובדברי גאונים הסכים לדברי הקול אליהו ששואל צריך לשלם שבעים, מאחר ושומר חייב לשלם כל הפסד שיבוא אף בגרמא בעלמא, ומ"ל הפסד בנזם הנאבד ומ"ל הפסד בנזם הנשאר. והביא שכ"כ בספר תועפות ראם.
בערך ש"י (שדמ ס"ב) השיג על הד"ג לפי מה שפסק הש"ך (שסג ס"ק ז) שיכול השומר לומר הש"ל, ודלא כהמהרש"ל, ולכן בעגיל הנשאר למרות שהופחת ערכו יכול השואל לומר הש"ל. ולכן פסק כזרע אמת שמשלם חמישים, ששניהם נמכרים במאה אחד שווה חמישים.
ובד"ג הביא דברי הערך ש"י וכתב עליו, חדא שפוסקים כרש"ל ששומר אינו יכול לומר הש"ל. ועוד שגם לדעת הש"ך זהו דוקא באופן שלא ניכר ההיזק, כגון חמץ שעבר עליו הפסח, אבל כאן שמחזיר לו נזם אחד הנזק ניכר שמחזיר לו חצי כלי, ואין יכול לומר הש"ל.
והרב יוסף שאול נתנזון (בעל השואל ומשיב) בהסכמתו לדברי גאונים הביא ראיה לפסק של הד"ג שהשומר משלם שבעים, מהסוגיא ב"מ צט, ב הגוזל חביצא דתמרי, ואם ימכרו כולם ביחד ימכר במ"ט ואם אחד אחד נמכר בנ', שבמזיק משלם מ"ט כשער הזול, ואילו שומר לא מקילים עליו ומשלם נ'. מבואר ששומר חייב לשלם את כל ההפסד שגרם.
הרי לנו, שכל המחלוקת דוקא בשומר האם משלם את כל ההפסד שנגרם או רק מה שהזיק. אבל במזיק בידיים עגיל אחד לכו"ע משלם רק על העגיל שהזיק, דהיינו חמישים, ולא משלם על ההפסד שהוריד את הערך של הנזם השני.
יש לחלק בין זוג עגילים לזוג נעליים או מנעול ומפתח
מסתבר שיש לחלק בין מזיק עגיל אחד מתוך זוג לבין מזיק נעל אחת מתוך זוג נעלים, שמזיק נעל אחת אין שימוש כלל בנעל הנותרת ואין אפשרות לעולם לזווגן לנעל אחרת, וממילא מזיק נעל אחת נחשב שהזיק שניהם בידיים ולכו"ע חייב על שניהם. וכמו כן מנעול עם מפתחות שאם הזיק את המפתחות אין שימוש במנעול שיהיה חייב על שניהם ודומה למזיק שרוול של חליפה, שלא נחלק ונאמר שנחשב שהזיק רק שרוול. וכן הדין במכשיר חשמלי, אם הזיק חלק אחד והושבתה המכונה כליל מחמת חסרון החלק, וא"א למצוא חלק חלופי, חייב לשלם מכשיר חדש ולא נשום רק חלק אחד, שנחשב שהזיק את הכל. ולכן מזיק שהזיק מפתח או שומר שפשע בשמירת מפתח חייבים לשלם גם על המנעול. ואין לו דמיון למחלוקת שהבאנו לגבי מזיק עגיל מתוך זוג עגילים, ששם יש ערך לעגיל הנותר.
הזיק כמה אריחים בבית חברו
מעתה יש לדון בשאלתנו אם הזיק כמה אריחים בבית חברו, ולא ניתן למצוא אריחים זהים לאריחים שבבית, האם המזיק חייב לשלם החלפת ריצוף לכל הבית, או שמא ישלם את מה שהזיק בלבד. מצד אחד למה נחייב את המזיק על אריחים שלא הזיק. מאידך הרי אם יתקן את האריחים ששבר יהיו טלאים בבית – דבר שלא מקובל לרצף את הבית.
דבר זה שאלתי את הגרז"נ גולדברג זצ"ל והוא טען שהמזיק חייב לשלם רק על הריצוף שהזיק ולא חייב לשלם על מה שלא הזיק, ולמרות שיש כאן נזק באסתטיקה, נזק של אסתטיקה לא נחשב נזק. מאידך שמעתי בשם הגרמ"מ שפרן שליט"א שטען שודאי שהמזיק חייב לשלם על החלפת ריצוף הבית, שהרי עצם העובדה שהחליף לו כמה אריחים במראה שונה זה עצמו נזק – שרצפת הבית לא במראה שווה, וזה עצמו משלמים על זה הון רב ונחשב נזק.
ולענ"ד נראה שאין מחלוקת בין הצדדים, ואם מדובר בשבירת במספר קטן של רצפות, שאדם בינוני [לא עני ולא עשיר] יתקן את אותם אריחים בלבד, ולא יתקן את כל אריחי הבית, ולמרות מראה האסתטי יסבול את הנזק ולא יוציא הוצאה גדולה כדי לתקן, לא חייב השוכר לשלם עבור החלפת כל ריצוף הבית. אולם אם שבר הרבה מרצפות, באופן שאדם בינוני מחליף את כל הריצוף, ולא מרצף בצורה של טלאים טלאים בבית, חייב המזיק לתקן את כל הריצוף של הבית, משום שכך הדרך לתקן את הנזק, וכל שלא החליף את כל הריצוף של הבית לא נחשב שתיקן את הנזק, והרי זה בדיוק כמו מי שהזיק נעל אחת שחייב לשלם עבור שתי הנעלית ולא נפטר בתשלום עבור נעל אחת.
