שיחה בטילה בבית המדרש ובית הכנסת

שאלה:

שלום לרבנים , רציתי בבקשה לדעת מה מוגדר שיחה בטילה שאסורה בבית הכנסת ובבית המדרש, ובפרט אברכים שנמצאים כל היום בבית המדרש שמצוי הרבה שמספרים אחד לחברו אודות שעברו דירה , לקחו משכנתא , הייתה שמחה בביתם בר מצווה בת מצווה וכיו"ב , אירוע חדשות גדול שמדובר ונפוץ , האם כל זה הוא בכלל שיחה בטילה ?
אשמח לדעת את הגדרים המדוייקים בדבר ואשמח למקורות כמובן .
תודה רבה ויישר כח על פעילותכם הגדולה .

תשובה:

שלום וברכה

קשה לומר הגדרה ברורה, אנסה להסביר את הבנתי בענין ואולי מתוך זה נבין יותר.

יש לנו כלל, שתלמידי חכמים שיושבים שעות רבות בבית הכנסת ולומדים, מותר להם לאכול מעט לשתות לשוחח מה שצריך, ולדעתי הדבר הזה הוא מצד שתי סיבות: 1. כיון שלצאת ולעשות זאת בחוץ יגרום יותר ביטול תורה. 2. כיון שהאדם הוא יצור אנושי ואינו יכול רק ללמוד בלי לטעום משהו או להפסיק במשהו מפעם לפעם, כל הדבר הזה נעשה כבר כחלק מצורת לימודו. היכולת הנפשית היא גם נקודה משמעותית בכל הנושא של ביטול תורה וממילא בנושא של דיבורי חול בבית הכנסת. ולכן, כל מה שאנושי ונדרש, לזה יותר ולזה פחות, אינו בכלל האיסור לכאורה. לומר סגנון דיבור מסויים, או סיטואציה מסויימת ולקצוב אותה בדקות, לא אוכל, זה משתנה מאדם לאדם ובהתאם לנסיבות. הכלל צריך להיות שבבית הכנסת לומדים בהתמדה. כשאדם לומד במרץ וביעילות, כל מה שנכנס בתוך זה אינו אסור, אבל כשאדם מבטל זמנו וכו', אז המקום לעשות זאת הוא לא בבית הכנסת…

מקורות:

בשולחן ערוך בסי’ קנא סעי’ א כתב: בתי כנסיות ובתי מדרשות, אין נוהגין בהם קלות ראש כגון: שחוק והתול ושיחה בטילה, ואין אוכלים ושותים בהם ולא מתקשטין בהם ולא מטיילין בהם ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ות”ח ותלמידיהם מותרים לאכול ולשתות בהם, מדוחק, וי”א דבבה”מ אפי’ שלא מדוחק שרי (ר”ן פ’ בני העיר). ואין מחשבים בהם חשבונות, אא”כ הם של מצות, כגון: קופה של צדקה ופדיון שבויים.

ונראה מדבריו, שאף שאין לשוחח שיחה בטלה בבית הכנסת, דבר שהוא לצורך והיציאה מבית הכנסת כרוכה בביטול תורה מותר לדבר, וכפי שהתירו לתלמידי חכמים לאכול ולשתות שם מדוחק.

בערוך השולחן שם סעי’ ה המליץ טוב על מנהג העולם שמדברים בבית הכנסת, שהואיל ובתי כנסיות שבחו”ל עשויים על תנאי קדושתם פחותה, ואין חומרת האיסור נוהגת בהם כל כך. אך עדיין לגבי בני ארץ ישראל יש להזהר יותר. אף שגם בארץ ישראל נהגו לעשות תנאי מתחילה שקדושת המקום לא תאסור אכילה ואפשר שזה מועיל גם לענין זה.

וראה במשנה ברורה שם שכתב: אפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה דבחוץ שרי בביהכ”נ אסור, ובפרט שיחה בטלה לגמרי דבודאי שראוי למנוע תמיד מזה [פמ”ג] , ובזוה”ק פ’ ויקהל הפליג מאד בגודל העון הזה, וכ”ש שיש ליזהר בביהכ”נ וביהמ”ד מעון דבורים אסורים כגון לשה”ר ורכילות ומחלוקת וקטטות, כי מלבד שהם עונות חמורים מאד עוד יגדל העון יותר במקום קדוש כי הוא מזלזל בכבוד השכינה. ואינו דומה החוטא בינו לבין עצמו לחוטא בפלטין של מלך לפני המלך. ועוד תגדל הרעה בזה שהוא מכשיל גם את הרבים בעונות החמורות הנ”ל  וכו’, ומתחלה הותחל העון באיזה אנשים ולבסוף יתלקטו ויתחברו חבורות חבורות לריב איש ברעהו עד שנעשה כל הביהכ”נ כמדורה גדולה. ובעו”ה באין מזה כמה פעמים לידי חרפות וגידופין והלבנת פנים ברבים וכו’, ע”כ הירא וחרד לדבר ה’ ישים תמיד עיניו ולבו לזה שלא לדבר שום דברים בטלים בביהכ”נ וביהמ”ד והמקום הזה יהיה מיוחד אצלו רק לתורה ולתפלה.