אבלות כשהקבורה מתעכבת

שאלה:

שלום וברכה,
יש לי שאלה לצורך לימוד.

כידוע ישנן דעות (כמו דעת הרב גורן) המתירות נתיחה לאחר המוות גם לצורך התלמדות.
לצורך העניין נניח שמישהו הולך לפי הדעה הזאת (בין אם היא נכונה או לא).

השאלה היא כזו:

איך עובדים דיני אנינות (וממתי מתחילה השבעה) במצב שבו עורכים נתיחה לאחר המוות, בחילוק ל:
– נתיחה פתולוגית (שהמשפחה רק רוצה שזה ייגמר ויהיה אפשר לקבור)
– נתיחה לצורך מחקר או התלמדות (עניין התנדבותי והמשפחה לא בלחץ)
והאם ביום שהנפטר מובא לבסוף לקבורה יש לנהוג דיני אבלות?

אשמח גם להפניות למקורות להרחבה בנושא, אם אפשר.

תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה

בלא להכנס כרגע לדיון שהזכרת לגבי מחקר על גופות מת, שאינני מכיר הלכה למעשה מי שמתיר זאת, וידועים בזה דברי הנודע ביהודה מהדורה תנינא סי' רי, ועוד אחרונים, בנין ציון סי' קע-קעא ועוד, הכלל בכל המקרים בהם המת אינו מובל כרגע לקבורה, או שהאבלים אינם מטפלים בקבורתו, כגון הוא קבר בחו"ל, אין דיני אנינות, וגם דיני האבלות שבעה יתחילו רק בשעת הקבורה. ומכל מקום יש איסור ברחיצה שמחה ותשמיש המיטה.

מקורות:

ראה ס' פני ברוך הלכות אנינות סעי' נז-נח.