שאלה:
בעלי חבר בארגון המורים לכן אנחנו משלמים כל חודש 60 ש"ח ומקבלים כל מיני הטבות. לי, בתור אשתו יש הנחה אך פחות משמעותית. כרגע יש איזו הטבה, והוא לא רוצה ללכת, ואני רוצה ללכת עם חברה. האם אני יכולה לקנות 2 כרטיסים כאילו הוא קונה איתי?
תשובה:
שלום וברכה,
מותר לך להשתמש בכרטיס של בעלך, וכיון שהוא זכאי לקבל את הכרטיס מותר לו להעביר את הזכות לאחרים.
בהצלחה.
מקורות:
נקדים בכמה שאלות דומות שנשאלות הרבה:
- יולדת שזכאית לקבל מימון לקורס הכנה ללידה, מקופ"ח, ובית חולים מסוים מפרסם שהם נותנים ליולדת מימון עבור קורס הכנה ללידה, האם היולדת רשאית לקבל מימון כפול ולקחת לעצמה את הנותר.
- מרצה שהוזמן להרצאה בעיר מסוימת, וסוכם שמשלמים לו דמי נסיעות מלבד התשלום על ההרצאה. באותו יום הוזמן המרצה להרצאה נוספת באותה העיר וגם הם משלמים דמי נסיעות, האם מותר לו למרצה לקבל מימון כפול עבור הנסיעות ולקחת את הכסף לעצמו.
- עובד שמקבל כרטיס לרכישת ארוחת צוהריים במסעדה הסמוכה לעבודה, העובד לא אוכל את האוכל של המסעדה, האם רשאי לקנות בכרטיס מוצרים אחרים שנמכרים במסעדה, או למכור את הכרטיס לאחרים.
- זוג שהתחתנו ונודע להם שהם זכאים למימון של שכ"ד מהמדינה, והם מקבלים מימון לשכ"ד ממהורים, האם בני הזוג שמקבלים שכ"ד מהמדינה רשאים לקבל גם ממהורים שכ"ד ולקחת את הכסף לעצמם.
- הסבא הבטיח לנכד שישלם לו את הוצאות הברית שערך לבנו שנולד לו בשע"ט. באותו יום הסבא של אשתו גם הציע לשלם את הוצאות הברית, האם הנכד יכול להעלים את העובדה שהברית כבר שולמה ולקבל מימון כפול להוצאות הברית.
תשובה
בשאלה 1 – 2 – 3 שיש התחייבות הדדית בין העובד למעסיק, או בין המבוטח לביטוח, המבוטח רשאי לקבל מימון כפול משני אגודות. וכמו כן יכול להעביר את הזכות שלו לאחרים.
בשאלה 4 – 5 אין התחייבות הדדית משני הצדדים, אלא צד אחד התחייב במטרה לעזור לשני, ולכן אם קיבל את העזרה ממקור אחר לא יכול לקבל את העזרה פעם שנייה. ולכן אם אין לו צורך בהטבה לא יכול להעביר את זכותו לאחרים.
מקורות ונימוקים:
התחייב לזון את בת אשתו ויש לה מזונות ממקום נוסף
שנינו בכתובות קא, ב: "הנושא את האשה, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים. ניסת (האם אחרי שגירשה הראשון) לאחר, ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים – חייב לזונה חמש שנים. לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה, אלא מוליך לה מזונותיה למקום שאמה. וכן לא יאמרו שניהם הרי אנו זנין אותה כאחד, אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. ניסת – הבעל נותן לה מזונות, והן נותנין לה דמי מזונות". וכתב הר"ן שם (דף ס ע"ב) "ומהא שמעינן שמי שמתחייב לזון את חבירו הרשות בידו לומר תן לי דמי מזונות, והכי איתא בירושלמי המקבל לזון כלתו היא אומרת מעות והוא אומר פירות הדין עמה". וכן הביא הבית יוסף בחו"מ סי' סא בשם שו"ת הריטב"א סי' קסג, ונפסק בשו"ע סי' ס סעיף ג.
מבואר במשנה שהתחייבות של מזונות שהתחייב הבעל לבת אשתו, אינה כפופה דווקא למזונות, ויכולה הבת לדרוש מעות של דמי המזונות. עוד מבואר בשמנה שאם יש לבת מזונות ממקום אחר, לא התבטלה החיוב של הבעל, והבעל לא יכול לפטור את עצמו בטענה שעל דעת כן לא התחייבתי.
תעודת שחרור שהוחרגה בצוואה
ספר תחומין חלק יט מאמר של הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג הביא מספר אישים ושיטות עמוד 97 שהרש"י זוין זצ"ל הביא מעשה בעשיר אחד שמת והניח עזבונו לבניו. האבא ציווה בצוואתו שאת הקוויטנציה [מכתב שחרור מהצבא] שיש לו לשיחרור מהצבא הוא משאיר לבנו הצעיר כדי שבה הוא ישתחרר מהצבא. הקוויטנציה הייתה נהוגה ברוסיה שכל מי ששילם סכום מסוים לממשלה, היה מקבל את הקוויטנציה שבה הוא משתחרר מהצבא. הקוויטנציה שקיבל הייתה ניתנת להעברה ולמכירה למי שירצה. הבן הצעיר שקיבל את הקוויטנציה התברר שאינו כשיר לשרת בצבא, ואין לו צורך בקוויטנציה, ולכן רצה למכור את הקוויטנציה לאחרים. אחיו של הבן הצעיר דורשים שהקוויטנציה תחולק בין כל האחים. טענת האחים, שהאבא החריג את הקוויטנציה לבן הצעיר כדי שישתחרר מהצבא, ואחרי שהתברר שאינו כשיר לשרת, אין סיבה שהוא יסחור בה וירוויח לעצמו.
השאלה הגיעה לשולחנו של הרוגוצ'ובי, הרוגוצ'ובי הביא ראיה שבמשנה בנזיר כד, א אשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואחר כך היפר לה בעלה את הנזירות, אם הבהמות הם של הבעל – תצא ותרעה בעדר, כלומר אין בה קדושה כלל. ובגמרא (ע"ב) מבאר רבא, שלא הקנה לה בעלה בהמה לקרבן אלא אם תצטרך לה, אבל אם הופרה נזירותה ושוב אינה צריכה קרבן, מסתמא על דעת כן לא הקנה לה בעלה את הקרבן, ואין הבהמה קדושה כלל. ומכאן דן הרוגוצ'ובי לאב כתב בצוואתו את הקוויטנציה לבנו הצעיר כדי שישתחרר בה מהצבא, ואחרי שהתברר שאינו צריך שחרור מהצבא לא הקנה לו את הקוויטנציה, והקוויטנציה חוזרת לתפוסת הבית ומתחלקת בין כל האחים. כיון שהמתנה היא על דעת שיצטרך, ואם התברר שאינו צריך לתעודת שחרור בטלה המתנה.
ולפי זה יש לעיין מדוע במזונות בת אשתו ובדמי נסיעות לעובד לא נאמר גם כן שמטרת ההתחייבות למזונות או לנסיעות, ואחרי שהתברר שהבת לא צריכה למזונות, או שהתברר שהעובד לא צריך דמי נסיעות, בטלה ההתחייבות כמו בקרבן נזיר שהבעל נתן עבור הקורבן וכשיתברר שאין צורך בקורבן בטלה המתנה. ומהמעשה של הרוגוצו'בי שפסק על הקוויטנציה שניתן למוכרה מוכח שסבר שהטעם בגמרא בנזיר משום שאם התברר שאין צורך בקורבן הנתינה של הבעל בטילה, ומ"ש ממזונות ביתו.
התנה עם אריס שישקה את השדה וירדו גשמים
המשנה גיטין עד, ב מביאה שלפי שיטת חכמים אם נתן גט לאשה ואמר לה הרי את מגורשת בתנאי שתביאי לי איצטליתי [בגד] והבגד אבד, הגט בטל כיון שלא קיים את התנאי, ולשיטת רשב"ג יכולה האשה לתת את ערך האיצטלית ובכך לקיים את התנאי. הגמרא מביאה שפוסקים הלכה כחכמים שבטל הגט.
הגמרא (גיטין עד, ב) מביאה מעשה באחד שאמר לאריס שלו, כולם משקים שלושה דליים את השדה ומקבלים רבע מהיבול של השדה, ואתה תשקה ארבעה דליים [עבודה יותר קשה] ותקבל שכר יותר גבוה – שליש מהיבול. בסוף ירדו גשמים ולא היה צריך להשקות את השדה, פסק רבה שלא צריך להשקות את השדה, ולכן מגיע לאריס את כל שכרו. והקשתה הגמרא מדברי חכמים שאם גירש אשה על מנת שתביא לו איצטלית ואבד האיצטלית בטל הגט ולא יכולה האשה לתת דמי הטלית, מוכח שצריך לקיים את התנאי כמות שהוא, וא"כ גם באריס כיון שלא השקה את השדה בארבעה דליים לא קיים את התנאי ולא מגיע לו את שכרו. מתרצת הגמרא, שבאיצטלית כוונתו לצער את האשה, וכמו שפירש רש"י שסתם אדם שמגרש ומתנה תנאי רוצה לצער אותה, ולכן אם לא התקיים התנאי בדיוק כמו שהתנה בטל הגט. אבל באריס רוצה להרוויח לאריס כדי שישקה את השדה יותר מהרגיל, וכיון שהמטרה של השקיית השדה נעשתה על ידי הגשמים, מסכים להרוויח לאריס ולתת לו שכר גבוה.
קושיית הרשב"א מאריס לאב שמתחייב לזון את ביתו
שואל הרשב"א, מכאן משמע שאם נותן לחברו על מנה שיהנה אותו, ובסוף הנותן לא צריך לאותה הנאה, המתנה קיימת כיון שלא צריך להנאה, והמקבל הרוויח שמקבל את המתנה מבלי לקיים את מה שהתנו איתו. וקשה שבמשנה כתובות קא, ב המתחייב לזון את בת אשתו חמש שנים, ואח"כ נישאת האשה לבעל שני והשני גם התחייב לזון חמש שנים, פוסקת המשנה שאחד נותן מזונות והשני נותן דמי מזונות. וקשה הרי הבעל הראשון התחייב לזון, ועתה שיש בעל שני שזן, א"כ אין צורך בהתחייבותו ומדוע לא יפטר מלזון, ומ"ש מהמקרה הנ"ל שירדו גשמים והאריס נפטר מלהשקות את השדה ומקבל את שכרו.
עוד קשה מהגמרא כתובות קג, א באדם שהשכיר ריחיים לחברו, ובתמורה לשכירות השוכר יטחן עבורו, ואחר זמן המשכיר התעשר וקנה ריחיים לבדו ולא צריך שיטחנו לו, ואומרת הגמרא שאם השוכר יכול לטחון ולמכור לאחרים חייב השוכר לשלם דמי שכירות למשכיר. וקשה הרי המשכיר לא צריך שיטחנו עבורו, וא"כ יפטר השוכר מלטחון ולא יצטרך לשלם שכירות כמו באריס שירדו גשמים שלא עובד ומקבל שכר.
מתרץ הרשב"א: "וי"ל דשאני הכא דהתנה בהשקאת שדה זו ואלו משקה אותה לאחר ירידת הגשמים היתה שדה מתפסדת, וכן א"א לומר לו השקה אתה ואני אסלק מי גשמים, הלכך הוה ליה כאלו התנה עמו אם יצטרך והא לא איצטריך, אבל במזונות הבת אף על גב דלית לה תרי כרסי יכולה היא שתאמר לכל חד וחד זון את שאיני חפצה במזונות אידך, וכיון שכן כשהתנתה בדוקא התנתה שיהא [נותן] לה כל אחד מזונות או דמיהן אם תרצה היא, וכן הדין בעובדא דרחיא". מבואר ברשב"א שבאריס לא יכול בעל השדה לומר לו תשקה את השדה, ולכן האריס הרוויח לעצמו שלא צריך להשקות את השדה ומקבל את מלוא השכר. אבל בבעל שהבטיח לזון את בת אשתו, הבת יכולה לומר לכל בל אני רוצה שאתה תזון אותי, ולכן ההתחייבות לא בטילה. וכן ברחיים יכול המשכיר לומר לו טחון עבורי למרות שיש לי קמח ממקום אחר, וכיון שיכולים לקיים את ההתחייבות, לא בטלה ההתחייבות.
התורת גיטין הקשה על דברי הרשב"א עי"ש.
ובתורת גיטין תירץ "ולכן נראה לחלק דשם הדין דנותן לו דמי מזונות דוקא כפי השומא. והוא יקנה לעצמו כמו שירצה כמבואר בח"מ שם וא"כ עיקר חיוב הוא בדמים כפי השיווי. משא"כ כאן שאינו מתחייב רק בגוף הדבר דהיינו להשקות השדה וכיון שאין צריך לגוף הדבר וגם א"א ליתן לו גוף הדבר ודאי דנפטר". מבואר בתורת גיטין שהתחייבות לזון את בת אשתו ההתחייבות היא מזונות, כיון שההתחייבות לא מוגבלת למזונות דווקא ויכולה הבת לדרוש גם דמי מזונות. וכן בהשכיר רחיים ההתחייבות לא מוגבלת לטחינת חיטים אלא יכול לדרוש את דמיהם, וא"כ ההתחייבות היא ממונית לא בטל ההתחייבות גם אם אין צורך בסיבת ההתחייבות. אבל בהשקאת שדה אין זו התחייבות ממונית אלא התחייבות לפעולת ההשקאה, ואם אין צורך בהשקאה נפטר האריס מהתחייבותו.
ונראה בכוונת הרשב"א כדברי התורת גיטין שיסוד החילוק, אם ההתחייבות היא התחייבות ממונית לבין אם זו התחייבות לפעולה, אלא שהרשב"א הכריח זאת שבמזונות בת אשתו ובשכירות רחיים זו התחייבות ממונית, שהרי יכולה הבת לומר לבעל הראשון איני רוצה מהבעל השני ואתה תזון אותי, וכיון שיכולה להוציא מכל בעל שתרצה את מזונותיה, ושום בעל לא יוכל לבטל את התחייבותו, מוכרח שזה התחייבות ממונית, בשונה מהשקאת שדה שלא יכול להכריח את האריס שישקה את השדה, מוכרח שזו התחייבות לפעולה ולא התחייבות ממונית, וכל התחייבות שאינה התחייבות ממונית אם בטלה הסיבה בטלה ההתחייבות.
נמצא שבכל התחייבות צריך לאמוד האם זו התחייבות ממונית כמו מזונות בת אשתו, או התחייבות לפעולה כמו בהשקאת שדה. למשל, הפוסקים [שו"ת אבן ישראל ח"ט סי' קנה. הגרז"נ גולדברג שליט"א בקובץ עומקא דדינא ח"א עמוד יב] דנו בעובד שמקבל דמי נסיעות, והעובד בחר ללכת ברגל או שמגיע בטרמפ' בחינם, שרשאי העובד לקבל דמי נסיעות גם אם בפועל לא השתמש בכסף לצורך נסיעה. כמו כן בעובד שיש לו שני עבודות באותו אזור, רשאי העובד לקבל משני המקומות עבודה דמי נסיעות, ולמדו זאת מהמשנה בכתובות שמתחייב לזון את בת אשתו שאחד זן ואחד נותן דמי מזונות. משום שעובד ומעביד יש התחייבות הדדית, והתחייבות לשלם דמי נסיעות זה שכר תמורת העבודה שמקבל, וכיון שהעובד יכול לנסוע ולחייב את המעביד לשלם, מוכח שזה התחייבות ממונית, ולכן חייבים לשלם לו גם אם הוא לא נוסע בפועל. אבל במקרים שאין התחייבות אלא בחר לסייע לשני, למשל: אדם ראה את חברו עומד בקור וריחם עליו והסכים לשלם לו מונית כדי שלא ייתקרר, ובסוף הלך ברגל, ודאי שלא יכול לתבוע דמי נסיעות כיון שההתחייבות שלו היא למטרה מסוימת – לשלם לו נסיעה במונית ואם לא נסע או שנסע בחינם, אין אפשרות לעשות את המלאכה פעמיים, ולכן לא חייב לשלם לו דמי מונית. וכדברי הגמרא שיש התחייבות של הרווחה ויש התחייבות של לצער את האשה, יש התחייבות שרוצה לרחם על חברו, ויש התחייבות ממונית שמתחייב שכר לעובד.
ולכן גם במעשה של הקוויטנציה שניתן למטרת עזרה לבן הצעיר, ואין כאן התחייבות מהאבא לבן, ונפלאים הדברים שהרוגוצ'ובי הביא ראיה לפסיקתו מדברי הגמרא לשיטת חכמים בלישנא בתרא הסוברת שהבעל לא חייב להפריש קורבנות נזירות עבור אשתו, ומכאן הוכיח למקרה של האב שנתן תעודת שחרור לבנו, ומוכח שאם אין התחייבות לתת, אלא בחר לעזור לבנו, כמו הבעל שבחר לעזור לאשתו והפרי עבורה קורבנות נזירות, אם בטלה הסיבה בטלה המתנה.
העולה לדינא: יולדת שמבוטחת בקופ"ח ומשלמת על הביטוח, הקופ"ח חייבים לתת לה את זכויותיה שזה הסכם הביטוח, ואם התחייבו לשלם לה על קורס חייבים לשלם את הקורס גם אם הקורס משולם ממקום אחר. וכמו כן הבית חולים שהתנה שיולדת שמגיעה ללדת בבית חולים שלהם, זה חלק מההתקשרות העסקית בין היולדת לבית חולים, וכיון שחל התחייבות משני הצדדים, חייבים ששניהם לשלם למרות שהיולדת מקבלת מימון כפול עבור הקורס, כדין בת אשתו שמקבלת תשלום כפול עבור המזונות.
כמו כן בעובד שלא שילם נסיעות או עובד שלא קונה אוכל בשעות העבודה, רשאי להשתמש בכסף של הנסיעות או האוכל לעצמו, כיון שהתחייבות של נסיעות ואוכל זה חלק מההתחייבות משכר העובד, וההתחייבות חלה גם אם מתברר שאין לעובד צורך בהם.
הורים שהתחייבו לשלם שכר דירה עבור בני הזוג שהתחתנו, סיבת ההתחייבות לזוג מצד שחייבים לתת להם תמורה, אלא סיבה ההתחייבות הוא חד צדדית ומטרתה למתן עזרה עבור בני הזוג, אין בין בני הזוג להורים התחייבות עסקית, אלא מתן עזרה של ההורים, ולכן אם בטלה סיבת ההתחייבות – מקבלים שכ"ד מהמדינה וכדומה ההורים לא חייבים לשלם לילדיהם שכ"ד.
כמו כן הסבא שמציע לשלם את הברית לנכדו, אינו חייב לשלם את הברית אלא ממציא עזרה לנכדו, ואם כבר קיבל מימון עבור הברית, לא יכול לקחת מימון כפול מהסבא.
