שאלה:
אכלתי שווארמה בדוכן החנות כשבמקביל עוד אנשים לצידי על הדוכן אכלו גם כן.
האם התחייבנו בזימון או שצורת האכילה בדוכן החנות היא של בודדים למרות שכולל על שולחן אחד
אשמח למקור
תשובה:
שלום וברכה
כפי שכתבת נכונה, צירוף לזימון הוא רק כאשר יש קשר בין האנשים, האכילה משותפת ובזמן משותף לכל הפחות בתחילה, במסעדה, כאשר אין קשר בין האנשים, ובפרט בשולחנות נפרדים, אין חובת זימון.
מקורות:
מתי חלה חובת זימון
חובת זימון חלה, כאמור, כאשר קבוצת אנשים סועדת יחדיו: האחד מזמין את שאר הקבוצה לברך ברכת המזון. אולם, הגדרת "אכילה בצוותא", בה תלויה חובת הזימון, אינה דבר המובן מאליו.
אין ספק שכאשר הקבוצה הן מתחילה לאכול יחדיו, והן מסיימת את הסעודה בצוותא, חל עליה חובת זימון. אולם, לדעת פוסקים רבים אין צורך בסיום הסעודה יחדיו, ודי בכך שהסעודה מתחילה באכילה בצוותא. כך נפסק בשולחן ערוך (ר, א), וכן דעת רוב הפוסקים האחרונים (עי' משנה ברורה ר, ה; המשנה ברורה מזכיר שיש פוסקים החולים על כך, כפי שנציין להלן).
באותה מידה, אם סיימו האוכלים את סעודתם יחדיו, נקבע בשולחן ערוך (קצג, ב) שחל על הקבוצה חובת זימון, גם במקום שלא התחילו את סעודתם בצוותא.
אחד המקרים ה"מיוחדים" בהם דנים הפוסקים הוא מקום ששני יחידים התחילו לאכול יחדיו, ושלישי הצטרף עמם לאחר זמן, אך טרם סיימו השלשה את אכילתם מבקש אחד מתוך הקבוצה לצאת. במקרה זה, פוסק המשנה ברורה (קצג, יט) שאין עליהם חובת זימון, שכן אין כאן אכילה בצוותא לא בתחילת הסעודה, ולא בסופה. לעומתו, לדעת הערוך השולחן (קצג, טו) חל חובת זימון על הקבוצה (ועי' להלן באופן ששניים סיימו את סעודתם קודם הגעת השלישי).
שולחנות נפרדים
הכלל, אפוא, הוא שיהיו כמה אנשים (לפחות שלשה) שאוכלים בצוותא, ומכאן עולה ההלכה הפשוטה שכאשר כל סועד אוכל בשולחן בפני עצמו (כגון במסעדה), באופן שאין קשר בינו לבין אחרים הסועדים באותו חדר, אין חובת זימון חלה עליהם.
אולם, ישנם אופנים בהם גם אנשים היושבים על שולחנות נפרדים נחשבים כ"מצטרפים יחד", כגון במסגרת של סעודה משפחתית (משנה ברורה קצג, יח, בשם הגאון מווילנה), או בסעודת מצווה ושמחה, כאשר כל הסועדים הם אורחים של 'בעל שמחה' אחד (עי' ספר 'וזאת הברכה', פרק יד).
יש אומרים שבמסגרת של חדר אוכל של מוסד (כגון ישיבה), כשיש כוונה לאכול יחד (אותו מזון, באותו זמן), יש לזמן (מנחת שלמה ח"ב, סימן ד, אות כ; מנחת יצחק ח"ח, סימן ח). הלכה זו ביתר שאת בסעודות שבת, כשישנה כוונה ברורה לאכול יחדיו.
