דברי חכמים משל ולשון גוזמא או עובדות מדוייקות?

שאלה:

1.ראיתי באתר ספריא בסוף תנא דבי אליהו זוטא שיש שם נספח ממישהו שקוראים לו "מאיר איש שלום" (ראיתי בויקיפדיה שכתוב שהיה "מושפע ממשכילים"), שכתב דברים תמוהים מאוד בעיני שכל הסיפורים בתלמוד על התנאים והאמוראים הם "משל" והכל המצאה שהמציאו חז"ל עליהם (ח"ו) כדי ללמוד מהם מוסר השכל, מה יש לך לומר על כך? האם יש תשובה לדבריו? האם יש ספרים מראשונים ואחרונים שמבטלים דבריו אשמח שתביא לי כמה מקורות בזה.
2. עיקר ראייתו מעירובין סג,א שהגמרא אומרת שם לגבי יהודה בן גוריא שהביאו את שמו ושם אביו כדי שלא לחשוב ש"משל היה", אמנם הבן יהוידע שם והמהר"ל בבאר הגולה הביאו ג"כ ראיה זאת כדי לומר שאותם אגדות חז"ל בתלמוד שנראים תמוהים לפעמים אינם כפשוטו ממש כמו מאמרי רבה בר בר חנה, אך לא אמרו זאת על כל סיפורי חז"ל חלילה. וכי חז"ל עסקו כל היום וכל הלילה בהמצאת סיפורים על תנאים ואמוראים שלא היו ולא נבראו???
3.ובכלל נראה לי שהגמרא רצתה להביא שמו ושם אביו כי היה אדם לא ידוע אך בבן אדם ידוע אי אפשר סתם לספר עליו סיפורים שלא היו ולא נבראו, ועוד נראה לי שיש לפרש כמו המהרש"א שדעת המקשים שמה שכתוב ש"הורה בפניו" לא דקדק כי "משל היה" כלומר לא הביא זה אלא כדי ללמד חשיבות האיסור ולכן לא דקדק בדבריו (וכמו במשל שעיקר המשל הוא כדי ללמוד ממנו מוסר השכל ובנידון דידן הלכה), ועל זה הגמרא השיבה שאם כן לא היה לרבי יוחנן להביא שמו ושם אביו כי מה התועלת בזה להלכה, אלא ברור שגם מה שרבי יוחנן אמר שהיה רחוק ממנו שלוש פרסאות לא אמר זה כדי ללמוד ממנו להלכה ולמשל אלא רק הביא פרטים על אותו אדם כדי שידעו לדעת על מי מדובר. ועוד נראה שאפשר לפרש שמה ש"לא תאמר משל היה" על דברי רבי אליעזר שאמר שהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ולפעמים מה שחז"ל אמר שחייב מיתה אין הכונה שבאמת יהרגו אותו משמים אלא שזה חמור מאוד ויש להיזהר בזה כמו חיוב מיתה ועל זה אמרה הגמרא שכאן אין זה משל אלא כפשוטו וכמו בבני אהרן שמתו כפשוטו. רציתי לשמוע דעתך על כל דבריי. סליחה שהארכתי.

תשובה:

שלום וברכה

לא ראיתי את דבריו, אתר זה אינו נפתח בסינון שלי, אנסה לומר את הדבר הידוע בענין זה:

ברור שכאשר חז"ל מדברים על עובדות כאלו ואחרות היסטוריות, הם לא מתכוונים למשלים, מגוחך בכלל לומר זאת… וודאי כדבריך שם אדרבה, חז"ל ממחישים שלנו שלמרות הסיפור החריג יש להבינו כפשוטו, ובודאי שבמקום שאינך נתקל במשהו חריג יש להבינו כפשוטו, אחרת מה יש לנו מכל העובדות הללו… אלא שכאשר חז"ל מתארים תופעה, גזירה עונש ישועה וכדומה, לפעמים הם משתמשים בלשון גוזמא, כדי להמחיש ריבוי למשל.

דוגמא אחת מדברי המהר"ל (באר הגולה הבאר השישי):

"אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מסוף העולם עד סופו שנאמר ולמקצה השמים ועד קצה השמים וכיון שסרח מעטו … ודבר זה הוא זר בעיניהם, כי איך אפשר דברים אלו שיהיה מן קצה השמים שהוא מזרח עד קצה השמים שהוא מערב כמו מן הארץ עד הרקיע … אמנם מה שאמרו, כי היה קומת אדם הראשון מן הארץ עד השמים ומסוף העולם עד סופו, הוא דבר חכמה גדולה. שרצה לומר מעלת האדם כאשר היה בשלמותו היה לו מעלה נבדלת בלתי גשמית, והמעלה הנבדלת אין לה שעור ואין לה הגבלה, ולפיכך היה האדם בבריאתו מסוף העולם ועד סופו, וכאשר חטא ונטה אל החמרית אז נתמעט ולא היה לאדם מדריגה הנבדלת. ודבר זה צריך ביאור רחב מאוד כי הם דברי חכמה, ואין כאן מקומן של דברים אלו".

וכן מצינו כבר בקדמונים:

"ויש מן המדרשים שכוונת חכמים בהם לדרוש המקרא בכל ענין שיכולין לדרוש… וכזה תמצא… והודיע לו שיש לך לפרש המדרש בענין הקרוב לו… וכיו"ב אומר שם גם מדרשים אחרים, ועוד אמרו בתלמוד ארץ ישראל פרק ז דנזיר: 'וכי המדרשות אמונה הם? דרוש וקבל שכר'. הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חכמים המדרשים על דרך אמונה ועיקר, אלא להרבות טעמא למקרא ולדרשו בכל פנים אולי יש בהם רמז… יש מהן שהן דרך גוזמא" (שלטי הגבורים ע"ז ו ע"א).     

"אע"פ שנשאר דעת האומר כן בתיובתא, אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות, וכבר ידעת שאין משיבין באגדה, ואל יבהילך מאמר וכו' שהוא דרך הפלגה", (מאירי שבת נה ע"א).

אלא שכאן ישאל השואל, כיצד אדע אם הדברים כפשוטם או לא? האמת שזה אכן לא קל ותמיד נזקקים אנו לדברי הפרשנים, אבל ככלל נוכל לומר שחז"ל מדגישים בדרך כלל שאין דבריהם כפשוטם, וכמו שמצינו בגמרא בבכורות (נז ע"ב): "פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים". נקל להבין שאין הדבר כפשוטו ממש. וכך גם לגבי אגדות רבה ברב ר חנא שברור שניתנו כמשלים עמוקים שעסקו בהם המהר"ל בחידושי אגדות והמהרש"א ועוד.

כלומר, מי שמורגל בלימוד דברי חז"ל ימצא בנקל מתי נאמרו דבריהם כפשוטם ומתי הם בדרך משל ובלשון גוזמא להמחשת הרעיון. והעיקר לדעת ולהבין שתמיד יש בדבריהם סודות עמוקים שלא כפשוטם, ולכן תמיד לימוד עניני אגדה מצריך עיון מעמיק בדברי רבותינו להבינם אל נכון.

כאשר אנחנו מפלפלים בעובדות ומנסים לדייק אותם בגמרא ובפרשנים, ניתן להבין שהם כפשוטם, דוגמא לענין זה מצינו כבר בחז"ל:

ספרי (דברים כה): "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים ט, א) – רבן שמעון בן גמליאל אומר: דברו כתובים לשון הביי [הבאי -גוזמא], שנאמר (שם): שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן, אבל מה שאמר המקום לאברהם: וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם (בראשית כו, ד), וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (שם יג, טז) – אינם דברי הביי".

בתורה תמימה שם: "תניא: אף על פי דבעלמא דברה תורה לשון גוזמא, אבל מה שאמר הקדוש ברוך הוא וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אינו לשון גוזמא". וביאר: "יש לומר טעם הדבר שבכאן אינו לשון גוזמא, מפני דכיון דהכתוב מפרש אח"כ: אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת וכו', הרי דההיקש הוא ממש כפשוטו". כלומר מהמשא ומתן נוכל ללמוד אם כוונת דברי חז"ל כפשוטם או לא.

וכך הפרשנים עצמם מבאריםן את דברי חז"ל ואפילו את המקראות לעיתים לא דוקא כפשוטם או לא רק כפשוטם:

רבנו בחיי (שם כח, יד) שברכת הזרע כוללת גם את מהותם ואיכותם של זרעו: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. על דרך הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה יכול לומר: ככוכבי השמים, אבל יכלול כוונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה. השפלות, שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה, שיעלו לבסוף על כל האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא (ישעיהו יד, ב): וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם וְרָדוּ בְּנֹגְשֵׂיהֶם, ועל זה המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר".

בברכת שבת שלום ומבורך!