לתרומות לחץ כאן

טעות בכינוי אבי הבעל בגט

שאלה:

לאחר שקיבלתי את הגט ראיתי שבגט נכתב ששם האב של הגבר פרוספר הידוע כ-פופי. השם הנכון הוא פופה כפי שכולם קוראים לו וכפי שהגבר העיד וגם העדה שלי אישרה.
האם הגט פסול?

תשובה:

שלום וברכה

שאלה זו של שינוי בכינויו של האב בגט הוא שאלה כבדת משקל.

עסקתי בה בארוכה במסגרת עבודתי במערכת אוצר הפוסקים, אני מציע לפנות לבית הדין בשאלה זו שיכריעו בהתאם למציאות ולחוות דעתם, אני מצרף כאן מראי מקומות שניתן אגב לצרף לשאילתא לבית הדין.

בשורות טובות.

מקורות:

שינוי בכינוי האב האם פוסל את הגט.

בתשובת מהרי"ט הנדפסת בשו"ת מהרח"ש (סי' ב בסופו, והובאה בפסקי מהרי"ט החדשים סי' יד), דן על גט שנכתב בשם אבי האשה ג'וייא בת שלמה טרנטה, והיה כינויו טרנטו בחול"ם, אם יש לפוסלו מחמת שינוי שם האב, וכתב: איכא למימר, זהו בעיקר שמו ושמה כותבין כהלכתן והשינוי הוא בכינוי שם אביה שלא היה צריך לכתוב כלל, ומפני השינוי הזה אנו חוששין שמא אחר אם היה מצוי אדם אחר בעיר זו ששמו כשם זה ושם אשתו כשם זה שיש לו כינוי כנוסח זה היינו חוששין לזה, אבל מאחר שאינו מצוי, נאמר שאין זה שינוי וכו'[1]. וכ"כ במכתב מאליהו שער ד' סי' ל' בדעת הסוברים שאין צריך לכתוב כלל את כינויי האבות בגט.

ובשו"ת ישועות יעקב (סי' כט), לאחר שהביא מדברי הפוסקים שכתבו שאין צריך לכתוב את חניכת האבות אפילו לכתחילה, והובאו לעיל סעיף ט' אות…., כתב: ואם כן אפשר לומר, דאף לפי מה דקיי"ל דבשינה שם אבי האיש והאשה פסול בדיעבד, ואף במקום עיגון, היינו משום דעכ"פ לכתחילה צריך לכתבו מדין הש"ס, אם כן בדיעבד פסול בשינה, אבל בחניכה אפשר דבדיעבד כשר. אלא שלדינא חשש להקל בזה כנגד דעת החולקים.

ובאיתן האזרחי (סי' יט) כתב בנדונו לענין אבי המתגרשת שנכתב שמו אבא, ונטען שהיה כינויו אביש: ומאחר שבמשנה לא הוזכר רק שינוי שמו ושמה, אבל שם אביו ואביה לא מוזכר רק שהאחרונים הזכירו, ומכ"ש לגבי כינוי שאין צריך לכתוב ואין היזק אם יהיה שינוי בכינוי.

ובחידושי אנשי שם (סי' קמה) כתב בנדונו, לענין מי שנכתב עליו הלוי ואינו לוי: דהנה דעת עבודת הגרשוני להכשיר בשינוי אבי האשה היכי דלא הוי צריך לכתבו, ואם כן אף שחלקו עליו, למעט בפלוגתא עדיף, וי"ל דהם לא חלקו רק בשם אביה ממש, כיון דהאדם נקרא בשם זה הוי שינוי ממש, אבל באם טעו בחניכה שאין הכל קורין בה … י"ל דמודים לדעת עבודת הגרשוני דהשינוי אינו פוסל כיון דלא היה צריך לכתבו.

אולם בשו"ת מהרח"ש (סי' ג, ק טור ב) הביא את דברי המהרי"ט, וכתב: אינו מספיק אצלי שום צד מאלו להתיר לכתחלה, דאי משום דאינו צריך לכתוב בגט כינוי אביה, הא אשכחן מקום הלידה בהסכמת הפוסקים שאין צריך לכתוב, ואדרבא כתבו שאין לכתוב שמא יטעה וכו', ואפילו הכי בשינה מקום הלידה יש פוסלים, ואף לדעת המכשירים כתב ר"ת [תוס' גיטין פ, א] והביאו הטור בסוף סימן קכ"ח, דטעמא דדוקא בעיקר מקום הדירה הוא דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל, וכל אדם נקרא על שם מקום דירתו ממקום פלוני, וכשרואים שינוי במקום אומרים לא הוא גירש אלא אחר שגירש הוא, אבל מקום לידת האיש אינו ידוע וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא, ע"כ. וא"כ הכא בכינוי זה דהוא ידוע שכינויו כך שלמה טראנטה, וכל אדם נקרא בתוך בני אדם בכינויו כגון זה כשמזכירין אותו אין מזכירין בשם שלמה לבד אלא שלמה טראנטו, וכשרואים שינוי בכינויו יבואו לומר אין זה שגירש אלא אחר שכינויו בכך … גם מה שכתב משום שאינו מצוי בעיר זה אדם אחר ששמו כשם זה ואשתו כשם זה שיש לו כינוי בנסח זה, הא בשינה מקום הלידה לדעת הפוסלים כולל איירי, ואף שכתב בגט זה שם האיש והאשה ואביהם לא נמצא אחר בעיר הזאת כשמותם אפילו הכי כל ששינה מקום הלידה מפסיל. ותו דכיון דהך מלתא משום חשש לרואים, אטו הם יש להם להלוך אחר חקירה אם נמצאו אחרים כשמותם של אלו או לא, שכיון שרואים שינוי בשם ישפטו שאין זה המגרש כיון שאין שמו כך ולא ילכו אחר חקירה זו … כלל הדברים דלענין להשיאה לכתחלה אני בעניי לא הייתי עושה מעשה אף בשעת הדחק, דזיל בתר טעמא, דטעמא דפסיל בששינה שם אבי האשה משום חשש הרואים המכירים שם אביה שיאמרו לא זאת האשה המתגרשת, גם בכינויו המפורסם המכירין אותו יאמרו אין זאת האשה. וכ"כ בגאוני בתראי סי' ג' בתשובת הר"ר יושע, ד"ה סוף. וכן משמע בבית יוסף שכתב בשם תשובה אשכנזית: גט שכתוב בו משולם בן אורי המכונה וייפש, פסלו מהרי"ל, משום דקאי המכונה על אורי הכתוב גביה, אלא כך יש לכתוב משולם המכונה וייפש בן אורי[2]. וכן משמע באבן יקרה מהדו"ת סי' פ"ח. וע"ע טיב גיטין (שמות אנשים אות א ס"ק לו) שהביא בזה פלוגתא בין הפוסקים אם שינוי בכינוי האב פוסל את הגט.

ובגט מקושר (לר"מ בולה, סי' נו – קמט טור ג), לאחר שהביא מדברי הסוברים [המכתב מאליהו הנ"ל] שלהצד שאין צריך לכתוב את כינויי האבות בגט גם השינוי בהם אינו פוסל, ומשום שאין נותנים לב לשינוי זה וליכא לעז, כתב: לענ"ד נראה דברי מהרי"ט ומהרח"ש נכונים, דמ"ש הרב הנזכר דבדבר שאין ראוי לכותבו כי יקרא שאחד מעיר יכתבנו אין הרואים נותנים לב עליו להוציא לעז אם נכתב שלא כתיקנו, לענ"ד אין בזה שום טעם, דמה נתינת לב צריך להוציא לעז, דכיון שהרואה הגט עיניו רואים בלא שום נתינת לב השינוי בין ה"א לוא"ו תיכף בא לידי חשש לומר שמא אינו שנכתב שלא כתיקנו, אלא אחר הוא דכינויו בוא"ו, דלא מפני שאין ראוי לכותבו אינו מבחין בין ה"א לוא"ו, וכיון שעין רואה בעל כרחו בא הדבר לכלל ספק, שעיניו רואות השינוי ולבבו יבין דאחר הוא, דיותר יש לתלות באחר מלתלות בטעות הסופר[3]. והובא בחיים ושלום ח"א סי' ל"א, דף ס"ה טור ד', תשובה לאחד מחכמי דורו.

ובשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קסט) כתב: מ"ש מדברי מכתב מאליהו סי' ל' שצידד דשינוי בכינוי שם האב אינו פוסל, המעיין שם ימצא דהוא אזיל שם להסוברים דאין צריך לכתוב הכינוי של אב אפילו לכתחלה בגט, ובפרט בשם משפחה וכדומה שאין ראוי לכתבו אפילו לכתחלה, לכן כתב שם דגבי דבר שאין צריך לכתבו אפילו לכתחלה לכולי עלמא אין השינוי פוסל, ומכל שכן בדבר שאין ראוי לכתבו כלל, אבל לדידן דקיי"ל כהרמ"א דיש לכתוב לכתחלה גם כינוי האב כמ"ש בהג"ה סעיף ט', שפיר י"ל דהשינוי פוסל גם בשם הכינוי של האב.

ויש שחילקו בדעת המחמירים בין אם כתב כינויו לבד או ששמו העיקרי נכתב כראוי. בשו"ת מהרח"ש (סי' ג, קב טור ב), הביא מתשובת הרא"ם (סי' סז) שהחמיר בנדונו לענין אבי המתגרשת שהיה שמו יוסף טנס ושינה וכתב תאנס, שהגט פסול, וכתב: הגם דאפשר דבאותו נדון היה גם כן שלא כתב שם אביה ושינה בכינויו, שהיה שמו יוסף טנס והוא לא כתב שמו רק כתב תאנס, שבזה לא כתב שמו של אביו ושינה בכינויו, ואפשר שאם היה כותב שמו של אביה ושינה בכינויו לא היה מחמיר, אלא דלא משמע כן, דכל כי הא הוה צריך לפרושי.

ובמכתב מאליהו (שער ד סי' ל) עמד אף הוא על דיוק זה שבדברי הרא"ם, וכתב: כד דייקינן שפיר בדברי הרב לא אשכחנא שיפסול היכא דכתב שם האב כתיקנו וקלקל בכינוי שהוא פסול, שהרי נדון הרב הוא כשלא כתב שם אבי האשה כלל, אלא כתב בת תאניס במקום בת יוסף טנס. ולאחר שדחה טענת מהרח"ש דכל כי הא הו"ל לפרש, כתב: ואדרבה איפכא איכא לדיוקי, מדסתם הרב משום שם אביה ולא פירש משום כינוי אביה, משמע דלא מיפסיל בכינוי, והכא שאני דהכינוי נכתב במקום השם ויש לו דין שם. אלא שלהלכה סיים: אמנם מאחר ששני המאורות הגדולים [הרא"ם ומהרח"ש] אמרו להחמיר מי יאמר להקל, ולהם שומעין. והובא בגט מקושר (לר"מ בולה), סי' נ"ו דף קמ"ט טור ב'. ומשמע דאף שכתב בסו"ד דאין להקל כנגד שני מאורות אלו, אכתי סברתו הראשונה במקומה עומדת. וכ"כ בשו"ת ישועות יעקב שם[4].

לדעת המחמירים, שינוי קל בכינוי האב, האם פוסל את הגט.

בבגדי ישע (מביאליסטוק, סי' יח) כתב בנדונו לענין אבי המגרש שהיה מכונה וועלוויל וכתבו וועוויל בהשמטת האות ל': היה דעתנו להתירה ובפרט במקום עיגון כזה, וקצת ראיה מס' טיב גיטין בשמות אנשים באות וא"ו בסוף ס"ק ה' שאף שהוא מחמיר בכינוי וועלקיל שכתבו וואלק כתב שלדעתו אפשר שפסול אף בדיעבד, אבל כתב שם הטעם עבור שאין הנקודות שוות, וועלקיל הוא בסגול וואלק הוא בפתח, ואם כן משמע אם היה כתוב וועלק בסגול שהנקודות שוות, היה כשר אף שהשמיט שתי אותיות מהכינוי, היינו יו"ד למ"ד, אף שאינו נקרא מעולם וועלק רק וועלקיל. א"כ כן נמי בנדון דידן, כיון שהנקודות שוות וועלוויל הוא בסגול וגם וועוויל הוא בסגול כשר לכולי עלמא, ובפרט שלא דילג כאן רק אות אחת. והובא בבית אב"י ח"א סי' קי"ט.

אולם במים חיים (ראפפורט, ח"א סי' סב בסופו), לאחר שהאריך לדון בשינויים הנעשים בכתיבת שמות, כתב: ולא יפה עשה הרב בעל בגדי ישע גבי שם וועלוויל לגבב קולות ולהקל דלא הוי שינוי השם. אלא שצידד לסמוך בזה על דעת המקילים תמיד בשינוי הנעשה בכינוי האב. וראה פתחי תשובה (קונטרס השמות אות ו), שלאחר שהביא את דברי הבגדי ישע, כתב: ולמעשה צ"ע.

ובאופן שהוסיף לאביו כינוי שאינו שלו. בעמודי אור (סי' צא), לאחר שביאר שבשינוי שם האב אין טעם הפסול משום ספירת דברים כיון שאין כתיבתו מעכבת בכשרות הגט, אלא משום לעז ומשום החשש דהעדים חתימי אשיקרא, כתב: ולפי"ז יש לחקור דהא עיקר כתיבת הכינויין נתקן בשביל מקצת בני אדם שקורין אותו בכינוי, וכדאמרינן גיטין ל"ד ב' ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה, דצריך לכתוב [לדעת ר"ת בתוס' שם] מרים דמתקריא שרה, והדבר ברור לענ"ד דהתם הרוב שהיו קורין לה מרים לא ידעו שיש מיעוט שקורין לה שרה, ומכל מקום לא מחשבינן לגבי דידהו שינוי הא דכתבו דמתקריא שרה, אף שהם לא ידעו משם שרה, משום דיתלו דנמצאו קצת בני אדם שקורין אותה בשם זה ולכך כתבוהו. ולפי זה י"ל, דדוקא בנכתב לוי על מי שאינו לוי הסכימו רבותינו לפוסלו משום לעז הרואים, כיון שיודעים שהוא אינו לוי הוה שקר גמור לדידהו, משא"כ אם נכתב כינוי שלא היה מכונה בו, ליכא לעז, שהרואים יתלו שיש קצת בני אדם שקורין אותו בכינוי זה אלא שהם לא ידעוהו. ועיי"ש דמשום העדים דחתמי אשיקרא נמי ליכא למיחש בכינוי בעלמא שאינו מעיקר שמו, דאינו בכלל עדותם.



[1] באופן אחר כתב להכשיר באותו הנדון, דכיון שאינו שינוי ממש, יתלו לומר שבמקום הכתיבה כותבים שמו כך. ועוד כתב, דאפשר שהרואה יהיה סבור שכינוי זה מוסב על המתגרשת עצמה, שהיו מכנים אותה טרנטה על שם אביה המכונה טרנטו, ונותנים אות ה' בנקבה תמורת הו' שבשם אביה. וראה שו"ת מהרח"ש (סי' ג,  קב טור ג) שדחה שתי סברותיו אלו.

בעיקר הנדון שבדבריהם, ראה מכתב מאליהו (סי' ל) שתמה, דכיון דטרנטו הוא כינוי משפחה אין לכותבו כלל בגט, וסברא רחוקה היא לפסול מחמת שינוי בדבר שלכתחילה אין לכותבו ושלא כדין נהגו שנכתב בגט. ובצמח צדק (סי' קצד) כתב ליישב על פי דרכו שם, שסבר שכלל זה האמור בדברי התוס' [גיטין פ, א] שכל דבר שא"צ לכותבו בגט השינוי בו אינו פוסל, אינו אמור אלא באופן שניכר לכל שא"צ לכותבו, וכיון שכאן ניתן להבין שטורונטו הוא כינוי של אבי המגרש עצמו ולא כינוי משפחה, לא ניכר כל כך שאין צריך לכותבו בגט. אלא שהוסיף, שלאלו הסוברים שאין צריך לכתוב את כינויי האבות בגט, דברי המכתב מאליהו נכונים, דכל כינוי – אף שהוא של אבי המגרש עצמו – ניכר שהוא דבר שאי"צ לכותבו.

[2] הובאו דבריו בהרחבה לעיל בסעי' ט'.

[3] ועיי"ש שדחה את ראיית המכתב מאליהו בזה מהא דמצינו ששינוי בתואר אינו פוסל [ראה לעיל סעי' ז], דשאני התם שהטעם הוא משום שכן דרך הסופרים לפלוגי יקרי לבעלי זרועות, וממילא אין חשש לעז.

[4] אמנם באבני נזר סי' קע"ט נראה שנקט דמסקנת המכתב מאליהו בזה לחומרא.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל