שאלה:
שלום לכבוד הרב,
לעניין פת הבאה בכיסנין,
1. אם אוכלים שיעור קביעות סעודה מעוגת שמרים, שבלילתו רכה, האם יש לברך המוציא וברכת המזון?
2.מה הגדר של "צורת לחם" שעליו מברכים המוציא? ומה הגדר של מאפה ש"אין לו צורת לחם" שגם אם אוכלים ממנו הרבה, לא מברכים המוציא?
3. מה מברכים על טורטייה?
4. מדוע האשכנזים מברכים המוציא על המצה? והספרדים מברכים מזונות?
5. האם לפי הספרדים, יש מקרים יוצאי דופן, שבקינוחים, יש לברך מזונות, לפני ברכת המזון?
6. מה זה, כעכים יבשים, האם לחם שיבשו אותו בטוסטר נאפך למזונות?
בברכה ותודה
תשובה:
שלום וברכה
1. אינני מכיר עוגת שמרים שהיא בלילה רכה, אבל בכל מקרה, גם בלילה רכה כמו עוגת טורט יש בה ענין של קביעות סעודה. רק בבלילה ממש נוזלית כמו בלינצ'ס או וופלים שנשפך ומתפשט לא שייך קביעות סעודה. ראה שו"ע סי' קסח סעיף ח וסעיף טו.
2. כאמור, משהו נוזלי לגמרי כמו וופל, או בצק מבושל במקום אפוי, אין לו תואר לחם ולא שייך בו קביעות סעודה.
3. בטורטיה זה מאוד תלוי ממה היא עשויה. אם זה קמח דגן עם מים זה לחם ממש, אם זה קמח תירס, זה בכלל שהכל, ואם זה קמח דגן עם שמן וכדומה זה מזונות, וראה עוד כאן.
4. הספרדים נוהגים כפי הכללים של סימן קסח סעי' ז, בלי להתחשב בייעוד של המאכל, ולכן חלה מתוקה או מצה שנאכלים באופן מובהק לשובע ולא לסתם קינוח, מברכים הספרדים מזונות, כי החלה מתוקה והמצה נכססת, לעומת זאת בני אשכנז נותנים משקל רב לייעוד של המאכל, ולכן אם הוא דבר שנעשה לשובע ברכתו המוציא גם אם זה דק ונכסס. וראה בענין זה במשנה ברורה וביאור הלכה בסוף הסימן שם.
5. מאכל שיש לו כל תנאי פת הבאה בכיסנין, כמו וופך, שהוא דק ונכסס וממולא ומתוק, מברכים עליו מזונות גם באמצע סעודה, וכך גם בקלוואה וכדומה.
6. לחם יבש לא נעשה מזונות, אלא דבר שבמהותו הוא דק ונכסס כמו קרקר.