קריאת שמו״ת בשבת בצהריים של שבת הבאה

שאלה:

אני נוהג לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום בשבת אחרי זמן מנחה – דהיינו את של שבת הבאה זו שקוראים במנחה.
האם זה בסדר לנהוג ככה לכתחילה?
אני גם נוהג לקרוא את כל הפרשה וחוזר עליה ואז קורא כל התרגום.

תשובה:

שלום וברכה

1. העיקר להלכה שמזמן מנחה של שבת ניתן לקרוא של שבת הבאה, ויש שכתבו שזהו דוקא אם כבר התפלל מנחה!

2. הצורה הנכונה והמדוייקת היא לקרוא באחת משתי האפשרויות, או פסוק פסוק וברצף, או מפרשיה לפרשיה [פ' ס' שיש בחומש]. אבל גם מה שאתה עושה זה בסדר, בערוך השלחן כתב שבכל אופן שעושים יוצאים ידי חובה.

מקורות:

1. התוספות (שם, ד"ה ישלים) כתבו: "דכל השבוע מכיון דמתחילין לקרות הפרשה, דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה, נקראת עם הצבור". תחילת הזמן, לפי דברי התוספות, היא בשעת מנחה בשבת, שאז מתחילים לקרוא את פרשת השבוע הבא. בדרכי משה (סימן רפה) הביא את שיטת הכלבו (סימן לז), לפיה אין לקרוא בזמן מנחה של שבת, אבל הרדב"ז (סימן רפח) דחה שיטה זו. בפרי מגדים (א"א ס"ק ה) סיים בצ"ע בשאלה זו, אבל ב'משנה ברורה' (ס"ק ז) פסק שניתן להתחיל מזמן זה – אף שלשון ה'שולחן ערוך' הוא "מיום ראשון".

הפוסקים דנים במה נחשב זמן מנחה: האם די בהגעת זמן מנחה, או שמא צריך שהאדם בעצמו יתפלל. בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק מב, הע' ריח) כתב ש"מסתבר דהיינו מזמן מנחה גדולה", כלומר, אין צורך שהאדם עצמו יתפלל מנחה, אלא כיון שהגיע זמן מנחה יכול לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום של הפרשה החדשה.

אולם, בספר הליכות חיים (ח"א אות רעח) כתב בשם הרב חיים קנייבסקי זצ"ל ש"לכאורה צריך שהוא יתפלל" (ב'דרך שיחה' ח"א עמ' ג כתב "אפשר שסגי מה שהגיע זמן מנחה"). גם ב'הליכות שלמה' (תפילה פרק יב, סעיף לה) כתב שרשאי אדם לקרוא שמו"ת של הפרשה הקודמת (אם הפסיד זמן לכתחילה של קודם הסעודה) "עד שיתפלל הוא עצמו מנחה, ולא עד התחלת זמן תפלת מנחה" – ומכאן שההתחלפות מפרשה לפרשה תלויה בתפילת עצמו. על דרך זו מבואר בשו"ת רבבות אפרים (ח"ה, סימן רטז), שמעיד על איך שראה את הרב משה פיינשטיין קורא שנים מקרא ואחד תרגום בשבת אחר הצהריים, קודם תפילת המנחה (אך ייתכן שעשה כן בדיעבד).

סוף זמן הקריאה לכתחילה

התוספות (שם) הביאו את דברי המדרש: "ג' דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה [סעודת השבת ביום] צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה שפיר דמי, מכל מקום מצוה מן המובחר קודם אכילה".

מדברי המדרש מבואר שמצווה מן המובחר להשלים את קריאת הפרשה קודם לסעודת שבת, ולאור דבריו נפסק ב'שולחן ערוך' (סעיף ד) שיש לאדם להשלים את הקריאה קודם שיאכל בשבת. הכוונה, כפי שכתבו הפוסקים (ראה חיי אדם כלל ז, סעיף ט; משנה ברורה ס"ק ט), היא לסעודת שחרית, ואין עניין לסיים שמו"ת לפני סעודת הלילה.

דעה מחודשת מוזכרת בספר דרך שיחה (ח"א עמ' א, אות א, וכן ארחות רבינו ח"ג עמ' רלד, אות לז) בשם החזו"א: "מרן החזו"א זצ"ל אמר כי לדעתו מה שכתוב "לא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה", יש לומר דקאי על סעודה שלישית של שבת" (בספר ארחות רבנו מבואר שכוונתו אפילו לכתחילה).

מבואר שם שהחזו"א עצמו נהג לגמור לפני סעודת שחרית, אבל סבר שמעיקר הדין יכול לגמור עד סעודה שלישית – כנראה באופן שאוכל סעודה שלישית קודם שמתפלל תפילת המנחה. בספר מעשה איש (ח"ה עמ' צא) מובא שעיקר הקפידה לסיים הוא עד שעת המנחה, אלא שהחזו"א עצמו סיים לפני תפילת שחרית, וכשלא הספיק עיכב את הסעודה עד שיסיים.

בשאלה אם מותר לקדש לפני שסיים קריאת שמו"ת, כתב ב'קצות השולחן' (סי' עב, ס"ק ו) שאין בכך קפידה, ובתנאי שיסיים קודם הסעודה הקבועה. ב'שער הציון' (ס"ק יד) הוסיף ה'משנה ברורה' שאין לאדם לעכב את סעודתו כדי לסיים קריאת שמו"ת במקום שיש אורחים בביתו התאבים לאכול.

סוף הזמן לקרוא שמו"ת

כתב בכלבו (שם) בשם ר' מאיר ש"מי שלא חזר הסדר שנים מקרא ואחד תרגום קודם שבת או בשבת עצמה יכול לחזרה בשבת עד יום ארבע [ולא עד בכלל] ואינו קרוי עבר זמנו". כמו שבדיני הבדלה, רשאי אדם שלא הבדיל לעשות הבדלה עד יום שלישי של השבוע, כך בדין קריאת שמו"ת, אפשר להשלים את הקריאה עד יום שלישי. גם במנהגי תרומת הדשן (לקט יושר עמ' נה) כתב שפעם היה בעל תרומת הדשן חלש, "והיה מעביר הסדרא שעברה בליל ג' אחר שבת". והוסיף שם שמיום רביעי ואילך שוב אין בכך מצווה יותר מלימוד תורה אחר.

אולם, מי שלא הספיק לקרוא שמו"ת עד הסעודה, וכך לא הספיק לקרוא עד מנחה, כתבו כמה פוסקים (קצות השולחן סימן עב, ס"ק ז; הליכות שלמה, תפילה פרק יב, ס,ק מו) שיש להשלים בשבת אחר המנחה, ועדיף להשלים משבת מאשר לאחר השבת.

מי שלא השלים עד יום שלישי (ועד בכלל), כתב ב'אבודרהם' שישלים עד עשרת ימי תשובה (סדר תפלת סוכות), דין העולה מדברי הגמרא (ברכות שם), שם נאמר על רב ביבי בר אביי ש"סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי". חייא בר רב השיב לו שהרי יש חובת אכילה בערב יוה"כ, ואינו יכול לקרוא שמו"ת כל היום – אבל אלמלא כן, מבואר שהקריאה בערב יוה"כ מקיימת את המצווה. הלכה זו הובאה אף בדרכי משה (ס"ק ג) ובאליה רבה (ס"ק ז).

בדיעבד, אם לא השלים עד המועדים הנ"ל, כתב רבנו שמחה (הגהות מיימוניות הל' תפילה פרק יג, אות ש) שיש להשלים עד שמחת תורה: "וכתב רבינו שמחה אע"פ שעיקר מצוה כל פרשה בכל שבת עם הציבור, אם לא עשה כן ישלים כולם בשמיני עצרת, שבו גומרים הציבור".

ב'משנה ברורה' (ס"ק יב) הדגיש שהשלמה זו היא בדיעבד בלבד, ועיקר התקנה היא להשלים את פרשיותיו באותה שבת.