שאלה:
וויכוח שהיה אצלנו בכולל:
מי שמקבל על עצמו (אני מדגיש, בלב, ולא הוציא את הדבר בקול. וגם בלב לא מדובר שקיבל בלב בלשון נדר) לצום עד חצות בכל פעם שהוא עושה משהו לא בסדר, כגדר לעצמו. ואכן עשה כן כמה פעמים (יותר משלוש פעמים, אם פרט זה משנה), שכל פעם שעשה אותו מעשה לא בסדר (אין הכוונה למשהו מ-מ-ש לא בסדר, אבל אעפ"כ מדובר באיסור) התענה באותו שבוע עד חצות.
כעת הבעיה היא שהוא רואה שממש קשה לו להתגבר, ומאידך כל פעם שהוא מתענה הוא מבטל תורה לחלוטין ולא מצליח להתרכז בלימוד כלל.
האם חל כאן נדר? ראיתי תשובות רבות לגבי נדר בלב שלא חל, האם גם כאן הכלל הזה תקף, שכן הוא כבר נהג כן כמה פעמים, ועוד שעשה כן על מנת לגדור את עצמו? תודה.
תשובה:
אם הוא נהג כך כמה פעמים, אזי הגם שמצד הקבלה זה היה בלב ולא חל כנדר, עדיין מצד שנהג שלוש פעמים ולא רק שלא התהנה שיהיה בלי נדר אלא סבר שהוא נדר ממש, יש כאן צורך בהתרה.
בשורות טובות.
הוא לא עשה כן כי סבר שזה נדר, אלא הוא עשה כן כי באמת רצה לגדור את עצמו והוא ידע שאם הוא יתענה אז הוא פחות יעבור עבירה. לא כי זה נדר. אלא שעכשיו שהוא רואה שקשה לו לעמוד בזה, מה שגם שהתענית מפריעה לו ללמוד, הוא חושש שמא יש כאן נדר.
בהחלט יש חשש, הרי בלב נדר, כלומר הוא כן התכוין באופן של נדר וקבלה קבועה.
לא הבנתי, הרי בדיוק זו היתה השאלה במקור, לגבי הפרט הזה האם נתחשב בו, שהרי לא הוציא את זה בקול, וכמו שהרב בעצמו ענה בתשובה? וממילא עיקר השאלה היתה האם עצם העובדה שנהג כן בפועל כמה פעמים תחייב אותו, אולם הוא לא עשה כן כי חשב שזה נדר, אלא כי באמת רצה לגדור את עצמו, אבל לאו דווקא בתורת נדר, אלא שלא פירש להדיא שנוהג כן בלי נדר. אבל מה שקיבל בלב כבר אמר הרב שאינו כלום כי לא הוציא בפה?
אסביר שוב: אם לא היה נודר בלב, היה מקום לדון אם את הקבלה הזו עשה בתור החלטה קבועה ממש שיש בה חשש נדר או לא. כיון שנדר בלב, אף שהנדר לא חל, מכל מקום זה בהחלט מלמד אותנו מה היה בדעתו ביחס להנהגה שעשה שלוש פעמים ולא התנה שיהיה בלי נדר! הוא בהחלט התכוין לנדר כי הוא מבחינתו הרי נדר בלב.
אוקי, תודה. אני רוצה לעשות התרת נדרים בכולל, אז אפשר הדרכה הכי פשוטה איך לעשות התרה, לכמה אנשים אני אמור לספר מה קרה ועד כמה צריך לרדת לפרטים למה קיבלתי על עצמי החלטה זו וכו'? ולאחר שאני מספר לאותו בן אדם/אנשים, מה הם אמורים להגיד? תודה. זכור לי שמישהו עשה אצלנו בכולל התרת נדרים פעם, והראש כולל קרא לי ולעוד אחד ולא סיפר לנו מה היה הנדר, רק אמר שהנודר סיפר לו מה קרה, ואנחנו רק אמרנו לו "מותרים לך" או משהו בסגנון הזה.
די לספר לאחד המתירים, והוא ימצא את הפתח שכאן הוא די ברור, אין צורך לפרט את כל המניעים.
תודה, השאלה היא כמה אני צריך לספר לאחד מהם. לדוגמא, אם קיבלתי על עצמי תענית הנ"ל כל פעם שאני לא זהיר מספיק בהלכות לשון הרע (סתם דוגמא), האם אני צריך לספר לו ממש באופן ספציפי מה החטא ממנו רציתי להמנע (כי זה די מבייש), או שדי לומר לו שרציתי להמנע מאיסור מסויים ולכן קיבלתי על עצמי תענית כל פעם שלא עמדתי בנסיון?
ומה השניים הנוספים אמורים לומר ברגע שהם נכנסים לחדר ועושים לי את ההתרה?
לדעתי לא צריך, כיון שזה לא נוגע לפתח שהוא הקושי הגדול שבתעניות התכופות.
כל השלושה אומרים יחד מותר לך ג' פעמים. זה לא ברגע שהם נכנסים לחדר, אלא אתה צריך לבקש מהם התרה והשלישי לאשר ששמע את הנדר ויש לו פתח ראוי.
תודה ושאלה אחרונה. יכול להיות שיש כמה תעניות שהתחייבתי בהן לאחרונה שלא התענתי, בהנחה שמחר אני עושה התרה, האם זה מתיר לי גם את אותן תעניות שהתחייבתי, או רק מכאן ולהבא?
ראה כל נדרי פרק לב הערה לו מדברי האחרונים שההתרה אינה עוקרת את הנדר למפרע אלא רק “מכאן ולהבא למפרע”, כלומר מכאן ולהבא דנים כאילו לא היה נדר, אבל מה שהתחייבת עד עכשיו עליך לשלם.
השאר תגובה